תביעת תאגיד מים לתשלום חובות מים בגין שני נכסים

התובעת הגיש תביעה כנגד הנתבעים ע"ס של 4,779.87 ₪ בגין אי תשלום חוב בגין צריכת מים לתובעת.

שני דרי הנכס התגוררו בנכס בשכירות קצרה כאשר העובדת הזרה שבה לארצה לתקופה של 6 חודשים.

בית המשפט קבע כי קיימת יריבות לאור אימוץ הגדרת "צרכן" בחוק תאגידי מים וביוב תשס"א -2001 והכוללת גם "לרבות מי שזכאי להיות צרכן" והגוברת על ההגדרה בכללי המים.

קיימת הסכמה בין היורשים המוכרים לרוכשים ולשוכרים ואין מחלוקת לעניין תוקף הסכם המכר והסכם השכירות הרי ממילא מיתקיים הרציונל של כלל 25(א) לכללי המים לפיו: "דרישה שנועדה להבטיח את זכויות הצרכן הקיים (המשכיר או הבעלים של הנכס) ולמנוע מצב שבו מוגשות בקשות לשינוי צרכן ללא הסכמת הצרכן הנוכחי." ראה: ת"ק (תביעות קטנות י-ם) 14619-09-14 מירצ'ה פינקו נ' חברת הגיחון בע"מ (25.7.15).

...

לעניין חוב ארנונה נקבע ב בר"מ 867/06 מנהלת הארנונה בעיריית חיפה נ' דור אנרגיה (1988) בע"מ(17.4.08): " יחד עם זאת, ובייחוד לאור חובת ההגינות המוטלת על הרשות המקומית בהיותה רשות ציבורית, נראה לי כי הסעיפים האמורים אינם יכולים ליתן לרשות המקומית הכשר לנהוג תוך עצימת עיניים מוחלטת תוך התעלמות מנתונים הזועקים כי עליה לבדוק באופן אקטיבי בעצמה, האם חל שינוי בבעלות או בהחזקה בנכס מסוים. ייתכנו מקרים מסוימים, שבהם תוחזק הרשות המקומית כמי שמעלה בתפקידה כנאמן הציבור, קרי התרשלה בבדיקה באשר למצב הבעלות או החזקה של נכס מסוים שבשטחה." כן ציינה ההחלטה את העדר תום הלב של הנתבעים כבעלת בית וכמי שעושה שימוש במים בפועל.

מכל האמור דין התביעה להתקבל.

הנתבעים ישלמו לתובעת ביחד ולחוד סכום בסך 4,779.87 ₪ וכן שכ"ט עו"ד בסך 1,800 ₪ כולל מע"מ וכן הוצאות בסך 1,000 ₪.

התביעה המתוקנת לתשלום החוב עבור השמוש במים הוגשה כנגד מר טל משה (להלן: "הנתבע 1"), המתגורר במושב גבעת ישעיהו ושעבד תקופה מסוימת במשק, וכנגד מר אדי חדד, אחיו של חי חדד ז"ל שמתגורר במשק מס' 7 במושב צפרירים, השייך להוריו (להלן: "הנתבע 2").

התובעת החליפה את יורשי חי חדד ז"ל בנתבע 2 לאור הטענה, שהחוב מיוחס לו מכיון שנצבר בתקופה שלאחר פטירת חי חדד ז"ל. העזבון או בתו של חי חדד ז"ל, שירשה אותו, אינם אחראים לחוב שנוצר כתוצאה משימוש במים לאחר מות חי חדד ז"ל. לטענתה, הנתבעים אינם מתכחשים לעצם הצריכה, אלא מי מבין שניהם השתמש במים ויש לזקוף לחובתו את תשלום החוב.

בסעיף 1 לכללי תאגידי מים וביוב (אמות מידה לשירות), תשע"א-2011 (להלן: "כללי המים") נקבע, כי "צרכן" – מי שרשום בפנקסי החברה כמקבל מהחברה שירותי מים, שירותי ביוב או שניהם גם יחד בנכס מסוים;" אין מחלוקת כי משק 64 היה בבעלות חי חדד ז"ל. לאחר פטירתו, ביום 8.12.10, עבר המשק בירושה לבתו, הגב' מאיה חדד, שהייתה באותה עת קטינה, לא עיבדה את השטחים החקלאים וממילא לא צרכה את המים מושא החוב.

מהאמור עולה, כי קיימים משתמשים נוספים שקבלו מים מהקצאת משק 64, והתובעת לא הוכיחה כי ניתן לשייך את החוב הנטען, חלקו או כולו, בגין מים שנצרכו בפועל במשק, למר חי חדד ז"ל או למי שבא בנעליו.

...

על כן, גם לגופו של עניין, יש לדחות את התביעה כנגד הנתבע 1.

סוף דבר מהאמור עולה, שהתובעת לא הוכיחה את תביעתה לא באופן כללי, ואף לא כנגד מי מהנתבעים.

לאור האמור דין התביעה להידחות.

ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב-יפו (כב' השופט א' הקר) מיום 5.7.2020, בתא"מ 56543-11-18, לפיו נדחתה תביעת המערערת נגד המשיב לתשלום חובות בגין שימוש במים.

במהלך השנים צברו הנכסים חובות למערערת שהסתכמו ב- 60,720 ₪.

טענת המערערת, לפיה יש להרים את מסך ההיתאגדות בשל העדפת נושים נדחתה אף היא מאחר שכל אימת שתאגיד נקלע לקשיים, ואינו משלם את חובות המים והביוב, אך משלם חובות אחרים לנושים אחרים, יורם מסך ההיתאגדות ובכך ייפגע עקרון הישות המשפטית הנפרדת של התאגיד באופן המנוגד לתכליתו.

עוד יצוין, כי אין בידי המערערת האפשרות לבטל את ההיתקשרות עם העמותה והיא חייבת להמשיך ולספק מים לנכסים שבהחזקתה.

...

בפסק דינו של בית המשפט קמא, קבע כב' השופט הקר, כי על אף העובדה שניתן לבצע "הרמת מסך התאגדות", גם בעמותות דין התביעה נגד המשיב להידחות מאחר שלא הוכחו טענות חוסר תום לב ומרמה, בין היתר בשל העובדה שלא הוכחה העברת כספים מהעמותה למשיב, כשם שלא הוכח "עירוב נכסים" בין נכסי העמותה לנכסי המשיב.

לאור האמור לעיל, החלטתי לקבל את הערעור ולחייב את המשיב ביחד ולחוד עם העמותה, לשלם למערערת 60,720 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל.

כן ישלם המשיב שכ"ט עו"ד בערעור בסך 10,000 ₪ (כולל מע"מ).

נטען כי מדובר בעובדות משמעותיות עליהן לא דווח החייב כל משך ההליך: כך התברר כי כנגד החייב ואח' הוגשה ע"י עירית ת"א (יחד עם תאגיד המים),תביעה בגין חובות ארנונה ומים ,כאשר הנתבע 3 באותה תביעה, מר מאירא רחמים (להלן: "רחמים") שהיה רשום כבעלים של 2 חברות שהפעילו את עסקים באותם מבנים, טען כי החייב עשה שימוש בשמו לשם פתיחת שתי החברות והחייב עצמו (אשר נתבע באותה תביעה כנתבע 5 ),אף חתם שם על תצהיר על פיו החברות הן בבעלותו.

החייב אף לא טרח לדיווח על התביעה והליך שהתנהל כנגדו ביחס לאותם עסקים בעודו בהליך זה. עוד הסתבר כי החייב החזיק בעת שניכנס להליך בשני נכסים נוספים עליהם לא דיווח ואף קיבל, במסגרת פשרה שהושגה בהליך לפינויו מהם, סכום כספי עליו לא דיווח: פס"ד בתיק 10100-02-14 (להלן: "פס"ד) ניתן בתביעה שהגישה עירית ת"א בגין חובות ארנונה ומים שנתבעו ביחס לשני נכסים: חובות לתקופה שמיום 15.11.10-13.9.11 ביחס לנכס ברח' סולמון בתל אביב בו החזיקה חברת פיצה בע"מ, וחובות לתקופה שמיום 1.1.08-31.108 ביחס לנכס ברח' הנצי"ב בתל אביב בו החזיקה חברת קרנבל החיות בע"מ.

הוצאות ההליך ישולמו בהתאם לתקנות (הוצאות המנהל המיוחד בסך של 500 ₪ ישולמו בנוסף), ולחלופין, לפי הנחיות הכונ"ר לעניין תעריפים מינימליים, לפי הגבוה מביניהן, והיתרה תועבר לנושים בכפוף לכל דין תקף.

...

לטענת בעלי התפקיד, למרות מצבו הרפואי של החייב ,הרי לאור העובדות שהתגלו במהלך ההליך, כמו גם התנהלותו של החייב לכל ארכו, אין להיעתר לבקשתו למתן הפטר ויש להורות על ביטול ההליך.

אדגיש כי גם לאחר כניסת חוק חדלות פירעון (שאינו חל על ההליך דנן) לתוקף, שבו והדגישו ביה"מ כי אין מקום להיעתר לבקשת חייב אשר התנהלותו מעידה על חוסר תום לב. כך לדוגמא הבהיר ביה"מ העליון בע"א 7375/18 יניב גל נ. עו"ד מוטי בן ארצי וכונס הנכסים הרשמי,(פס"ד אשר ניתן לאחר כניסת החוק לתוקף) כי: "נקודת המוצא היא שהליך חדלות פירעון ככלל והליך פשיטת רגל בפרט הוא הליך של "חסד המחוקק", אשר אין מקום להעניקו לחייב אשר נהג שלא בתום לב (רע"א 2282/03 גרינברגר נ' כונס הנכסים הרשמי, פ"ד נח(2) 810, 814 (2004); ע"א 7113/06 ג'נח נ' כונס הנכסים הרשמי [פורסם בנבו] (20.11.2008) (להלן: עניין ג'נח)).

לבסוף קובע בית המשפט בסעיף 63 כך: "בתביעה דנן טענת הנתבע לפיה נפל קורבן למעשי נוכלות ומרמה לא נטענה בעלמא, אלא מצאתי שיש לה תשתית עובדתית איתנה. כך גם הנתבע אמנם נרשם ברשם החברות כבעל מניות בנתבעות 1-2, אך שוכנעתי, כי לא היה זה בהסכמתו ומבחירתו". לאחר שהתגלה פס"ד שבנידון, נחקר החייב כאמור אצל המנהל המיוחד (ראה פרוטוקול חקירתו שצורף לבקשת המנהל המיוחד).

שוכנעתי כי החייב הסתיר את נסיבות הסתבכותו, אשר היה בהן חוסר תום לב ,חלק מחובותיו נוצרו במהלך ניהול עסקים (באמצעות אחרים), עליהם לא דיווח במטרה להתחמק מנושים, הסתיר מידע בהליך בנוגע לעסקיו, ואף לא דיווח על נכסים בהם החזיק והליכים בהם היה מעורב לאחר כניסתו להליך .

לאור כל האמור ולאחר שבחנתי את מכלול נסיבות העניין והצטברות התנהגויות החייב המעידות על חוסר תום לב ואי עמידה בחובות ההליך, אני מקבלת את הבקשה ומורה על דחיית בקשת החייב להכריזו כפושט רגל וכתוצאה מכך מורה על ביטול ההליך.

עניינה של התביעה שלפני, דרישה לתשלום סך של 60,725.23 ₪ בגין חיובי מים ודיגום שפכים חריגים ואסורים במפעל הנתבעת לייצור עוגות ברחוב הצורף 11 חולון (להלן – הנכס), לגבי התקופה שבין השנים 2015-2013.

חיוב המים בדיון מיום 5.12.19 הודתה הנתבעת כי אינה חולקת על החיוב בגין מים והודיעה כי התשלום יוסדר תוך 14 יום (בפרוטוקול מיום 5.12.19, עמ' 1 ש' 19) כך שהכרעה במחלוקת בעיניין זה התייתרה.

בסעיף 8 לתצהיר העדות הראשית של מר ניסימפור נטען כי חשבונות בגין צריכת המים והודעות החוב נשלחו לכתובת הנכס לפי סעיף 7 לכללי תאגידי מים וביוב (אמות מידה לשירות), תשע"א-2011.

...

סוף דבר סיכומו של דבר התובעת הביאה ראיות המעידות על קיומן של חריגות שפכים, אשר קיומן ותקינות דיגומן לא נסתר על ידי הנתבעת ועל כן דין התביעה להתקבל.

לפיכך התביעה מתקבלת.

בנוסף הנתבעת תשלם לתובעת אגרת בית משפט כפי שולמה ושכר טרחת עורך דין בסך 8,500 ₪.