תביעת שלום בית לבית הדין הרבני

בית הדין הרבני הגדול קבע, בין היתר, כי השאלה האם תביעה לשלום בית היא כנה תבחן לפי נכונות המשיבה (במקרה זה) לשוב לנהל מערכת נישואין תקינה עם העותר, ולא לפי המטרות אותן היא מבקשת להשיג בתביעה זו. בנסיבות המקרה דנן, בית הדין האיזורי הגיע למסקנה חד משמעית – בה בית הדין הרבני הגדול לא מצא להתערב – שהמשיבה תסכים לקבל את העותר אם ישנה דרכיו וישוב לדירה (שם, בעמ' 41).

...

בית הדין הרבני הגדול קבע, בין היתר, כי השאלה האם תביעה לשלום בית היא כנה תיבחן לפי נכונות המשיבה (במקרה זה) לשוב לנהל מערכת נישואין תקינה עם העותר, ולא לפי המטרות אותן היא מבקשת להשיג בתביעה זו. בנסיבות המקרה דנן, בית הדין האזורי הגיע למסקנה חד משמעית – בה בית הדין הרבני הגדול לא מצא להתערב – שהמשיבה תסכים לקבל את העותר אם ישנה דרכיו וישוב לדירה (שם, בעמ' 41).

עם זאת, הובהר כי במקרה שבית הדין "[...]מגיע למסקנה שאפסו הסיכויים לשלום-בית בין הצדדים, אין מקום להמשיך את הצו למדור ספציפי [...]" (שם, בעמ' 41).

עוד נטען כי לבית הדין אין סמכות להפעיל אמצעים לאכיפת תביעה לשלום בית, ובפרט אין בסמכותו לחייב בפיצויים צד שמסרב להיענות לתביעה זו. לאחר שעיינתי בעתירה ובנספחיה, הגעתי למסקנה שדינה להידחות על הסף.

יודגש כי איני מביע עמדה לגופם של דברים בהקשר זה. העתירה נדחית אפוא על הסף.

ביום 23/03/2014 הגיש התובע (להלן: "התובע" ו/או "האיש") תביעה לשלום בית לחילופין גירושין לבית הדין הרבני באשדוד אליה כרך את כל העניינים לרבות חלוקת רכוש.

...

משכך, ושעה שאכן מתעוררת שאלת סמכותו של בית משפט לדון בסוגיות הרכושיות נוכח הליכים קודמים שהתקיימו בבית הדין, השלימו הצדדים טיעוניהם בכתב לאחר תום ישיבת קדם המשפט וניתנת החלטתי זו. טענות התובע הליך ההוכחות בבית הדין טרם הסתיים ואף נערך הליך גישור בפני אב בית הדין הרבני.

דין טענת הנתבעת לפיה ההליך שהתנהל בבית הדין, נסגר מנהלתית, להידחות שעה שאין בחוק הסדר התדיינויות בסכסוכי משפחה, התשע"ה- 2014 כל הבחנה לעניין מניין הימים והגשת תביעה בנוגע לסגירה מנהלתית או מהותית.

מכל המקובץ עולה כי בנסיבות המקרה שבפניי הסמכות לדון בהליך נתונה לבית הדין בלבד וניסיונו של התובע לשנות את המותב, בטענה שאין הצדקה לשוב לבית הדין לאחר שנערך גישור בפני אב בית הדין, פוגע ביעילות ההליכים, מסרבלם, מאריכם שלא לצורך ומהווה שימוש לרעה בהליכי משפט.

משנדחו טענותיה של האישה בבית הדין האזורי ובבית הדין הרבני הגדול, הוגש הבג"צ לעיל ושם נקבע כי דין העתירה להידחות.

סוף דבר אני קובעת כי הסמכות לדון בענייני הרכוש של בני הזוג מסורה לבית הדין הרבני.

נספח 4 לכתב התביעה הוא מיסמך נוסף שנחתם על ידי הנתבעת (מיום 3.7.16) ובו בקשה מהתובעת להגיש, בנוסף לכתבי ההגנה, תביעה לשלום בית, מדור וכתובה לבית הדין הרבני.

...

סיכומו של דבר – התביעה מתקבלת באופן שבו הסכום בתיק הוצאה לפועל 503250-11-18 יועמד על סך 25,000 ₪.

לא זו אף זו, ביום 14.01.19 דחה בית הדין הרבני הגדול את העירעור שהגישה האשה, ואף קבע כי התביעה לשלום בית שהגישה האשה אינה כנה ואמתית, אלא נועדה לאפשר לאשה את המשך המגורים בבית המשותף, ולמנוע את פירוק השתוף על ידי בית המשפט לעינייני מישפחה (נספח ו' לתצהיר אחות המנוח מיום 26.04.22).

...

סוף דבר מכל המקובץ לעיל נקבע כדלקמן: התביעה לדמי שימוש מתקבלת באופן חלקי.

התביעה לכתובה מן העיזבון מתקבלת באופן חלקי.

תביעת מזונות מן העיזבון מתקבלת באופן חלקי.

ביום 1.1.2018 הטיל בית הדין הרבני צו למדור ספציפי על בית המגורים במסגרת תביעה לשלום בית, שהגישה האישה לבית הדין הרבני האיזורי בתל אביב.

...

לפניי ארבע תובענות שהגישו הצדדים, ושבהן אדון במאוחד: תלה"מ 66756-01-18 – תובענה למזונות אשה, מזונות קטינים ומדור שהגישה האשה (להלן – "תביעת המזונות") – עמ' 36-1 לפסק הדין; תלה"מ 63643-01-18 – תובענה לאיזון משאבים, מוניטין ונכסי קריירה שהגישה האשה (להלן – "תביעת הרכוש מטעם האשה") – עמ' 90-36 לפסק הדין; סוגיית מיסוי החברות – עמ' 73-65 לפסק הדין; תלה"מ 25932-06-20 – תובענה למתן פסק דין הצהרתי ואיזון משאבים שהגיש האיש שלפיו גם נכסים הרשומים על שם הנתבעת הם נכסים משותפים (להלן – "התביעה לשיתוף ספציפי"/"תביעת הרכוש מטעם האיש") – עמ' 99-90 לפסק הדין; תלה"מ 60346-12-22 – תובענה לדמי שימוש שהגיש האיש (להלן – "התביעה לדמי שימוש") עמ' 107-99 לפסק הדין; סוף דבר והוראות ביצוע – עמ' 111-107 לפסק הדין.

סוף דבר והוראות ביצוע עתה, משתמה המלאכה וניתנה הכרעה בכל התובענות שלפניי יש להתכנס ולהדרש לשם מתן הוראות כמפורט להלן: אשר לתביעת המזונות התובענה למזונות ולמדור אשה – נדחתה.

חברות ההזנק – מצאתי לאמץ את המלצות המומחה אשר לאופן חלוקת זכויות האיש בחברות ההזנק, ואני מורה על חלוקתן בעין, בחלקים שווים, בין הצדדים.

אשר לתובענה לשיתוף ספציפי תביעת האיש לשיתוף ספציפי נדחית, כקבוע בסעיף 394 לפסק הדין.