תביעת שכר טרחה בגין ליווי עסקת מיזוג ורכישה

מבוא התובעת עוסקת בבנקאות השקעות, ובפרט בייעוץ בתחום הפיתוח העיסקי, מיזוגים ורכישות ולווי עיסקאות השקעה.

לדעתי אין כל יסוד לתביעה זו: הסכם הלווי לא היה חוזה הישתדלות[footnoteRef:3] ושכר הטירחה המוסדר על פיו כלל איננו מותנה בהוכחת מאמץ או בהקף המאמץ.

כעת לא מצופה מן התובעת "ללוות", "לרכז", "לטפל" או "לתת שירותים" (כלשון הסכם הלווי שפקע), אלא מדובר בשכר טירחה בגין עצם ההבאה של משקיע אשר עמו תחתם עסקה.

סעיף 3.1 להסכם הלווי, שדן בשעורי שכר הטירחה, פותח במילים: "במידה וייחתם הסכם עם שותף/קונה במהלך תקופת היתקשרות זו (בכל אופן שהוא – לרבות באופן אישי ו/או באמצעות חברה ו/או שותפות ו/או או מי מטעמכם), אזי אנו נהיה זכאים לשכר טירחה חד פעמי...". להבנתי המילים בסוגריים נועדו להבהיר כי למרות שהסכם הלווי מופנה לכאורה לגוף משפטי אחד –"דנאל פיתרונות תוכנה מתקדמים בע"מ" – אזי אם בעסקת הרכישה או ההשקעה יהיה מעורב גוף אחר מטעם קבוצת דנאל, האמור בהסכם יחייב בכל זאת את הנתבעת כלפי התובעת.

...

יש בהקשר הדברים כדי להביא למסקנה כי הרחבת חבות זאת מכוונת כלפי תאגידים קשורים בצד המוכר (ה"שותפים לעסקה מצדכם"), ולא לכל גוף הנמנה על הצד הרוכש (אף אם הוא קשור באופן חלקי לקבוצת דנאל).

לאור כל האמור, ומתוקף תקנה 24 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, יש למחוק את הנתבעת 3 כצד להליך.

בנסיבות אלה ולאחר שקילת הדברים בכובד ראש, החלטתי כי מן הראוי שכל צד יישא בהוצאותיו.

התובעת פנתה לנתבעים בדרישה לתשלום שכר הטירחה המוסכם שהוא 5% ממניות החברה הממוזגת, אך הנתבעים סירבו לכך, ועל כן הוגשה התביעה, שבה דרשה התובעת לשלם לה את שכר הטירחה בהתאם להסכם מיום 5.5.10.

לטענת הנתבעים, לא רק שלא נכרת מעולם הסכם בין התובעת לבין הנתבעת 3, ולא רק שהתובעת לא ביצעה אף לא משימה אחת הקשורה למיזוגה של הנתבעת 4 לשלד הבורסאי אליו מוזגה, ולא רק שהתובעת נשכרה לבצוע מטלה אחרת, שונה בתכלית, שלא בוצעה, אלא שמיזוגה של הנתבעת 4 לשלד בורסאי היתרחש כפועל יוצא מפעילותה היעילה של חברה אחרת שקבלה שכר עבור שירותיה, בלווי שוטף וצמוד של יועצים אחרים, לא מעורבות התובעת או מי מטעמה.

ביום 4.5.10 נשלח לנתבע 2 וליוסי תמר מיזכר בדבר נקודות עיקריות לעיסקת רכישת שלד בורסאי (ת/51) בו נאמר שאחד התנאים לבצוע העסקה הוא "הערכת שווי לחברות המוחזקות על ידי השותפות". על כן, לטענת התובעת, הטענה המוזרה של הנתבע 1 לפיה באותה עת החזיקה תאליה במניות חברה אחת בלבד לא היתה ידועה ולא הוצגה לגורמים איתם באו תאליה ואנשיה בדברים, על מנת למזג את תאליה בשלד בורסאי.

מוטי מנשה העיד ששכר הטירחה המקובל למתווך בעיסקאות למיזוג שלד שבהן היה מעורב הוא בין 6%-3% (תמליל 28.2.19 עמ' 32).

לא הגיוני ששכר טירחה בגין מיזוג תאליה שיש לה ערך שלילי ובגין מיזוג בונוס שהיא חברה מבטיחה ואטרקטיבית יהיה זהה.

...

בינתיים כבר חולקו כל מניות החברה הממוזגת, כך שהנתבעים שינו מצבם לרעה, אך לא אעסוק בטענה זו, לאור קביעתי שיש לדחות את התביעה לגופה.

על פי כל האמור לעיל אני דוחה את התביעה.

על כן, אני מחייב את התובעת לשלם לנתבעים הוצאות משפט בסך 220,213 ₪.

לפי כתב התביעה, התובעת פנתה ושכרה את שירותיה של הנתבעת, שהנה, לפי הנטען, מעצבת פנים, בתחילת דרכה, בנוגע לעיצוב פנים של דירה, אשר הייתה מצויה בהליכי בנייה, ברח' ברכה פולד בקריית חיים (להלן: "הדירה").

הצדדים נפגשו, כאשר במהלך הפגישה, טענה הנתבעת כי היא בעלת ניסיון עשיר של מעל 3 שנים בתחום, וכי יש לה מיגוון רחב של לקוחות איתם היא עובדת, תוך שהיא מפרטת את השירותים שהיא מספקת ללקוחותיה, לאורך תקופת הבנייה, עד שהדירה נמסרת לרוכשים.

זאת ועוד, ההיתקשרות החוזית מלמדת, כי שכר הטירחה המוסכם, בגין כל עבודתה של הנתבעת, עבור ביצוע כל הפרויקט, הוא 13,000 ₪, כאשר במסגרת התחייבות זו, היו על הנתבעת מטלות רבות, כמפורט בשלב ב' לחוזה, לרבות, לווי התובעת לבחירת חומרי גלם לפרויקט, עיצוב החללים השונים ועריכת תכניות רבות, הכל כמפורט בהסכם שהנתבעת בעצמה ניסחה.

עוד נפסק, כי ניתן לשקול את עקרונות דיני עשיית עושר ולא במשפט, גם מקום שקיים בין הצדדים חוזה, על מנת לאזן בין האינטרסים השונים של הצדדים באותה עסקה (ד"נ 20/82 אדרס חמרי ביניין בע"מ נ' הרלו אנד ג'ונס ג.מ.ב.ה, פ"ד מ"ב (1) 221 (1988)).

עוד יש לציין, כי בפרק הזמן הקצר, שנמשכה ההיתקשרות החוזית בין הצדדים, אך מובן הוא, כי הנתבעת לא קיבלה עדיין את הסכמת התובעת ובתה, באשר לפרישת חלל הדירה, והעמדת הריהוט, כמו גם ביחס לתכנית החשמל, התאורה, המיזוג ויתר הפרטים, שהיא הייתה אמורה לתכנן ולעצב.

...

על יסוד כל האמור, הנני קובע את שכרה הראוי של הנתבעת בסכום כולל של - 3,000 ₪.

סוף דבר - התביעה מתקבלת ואילו התביעה שכנגד נדחית.

אני מחייב את הנתבעת להשיב ולשלם לתובעת סך של - 3,500 ₪.

ביום 6/1/2013 שלח דויד ל- HOI הצעה למתווה של ייעוץ אסטרטגי, בהתאם לצרכים שזוהו בפגישה עם נציגיה, לרבות התמורה בגין על אחד משלבי המתוה ושכר טירחה בגין עבודת הייעוץ השוטפת לאירגון, אשר עמד לבדו על תשלום קבוע וגלובאלי של 10,000 דולר אמריקני לחודש, וזאת בגין ייעוץ שלא יעלה על 50 שעות עבודה בחודש.

לא למותר לציין שאת שכרם של הנאמנים פסק בית המשפט, והמדובר בשכר טירחה בסדרי גודל מידתיים שאינו מתקרב כלל לשכר בו נוקבת תביעה זו. חלקו של מר ספקטור ותרומתו למשא ומתן – סיכום ביניים היה למר ספקטור, גם היה, ערך מוסף מהותי וממשי למשא ומתן.

וכך נפתחת הפסקה (בעמ' 18) שדנה בעיניין: "מעגל התימחור השלישי מבוסס על "דמי הצלחה". "דמי הצלחה" (Success Fee) הוא מנגנון ידוע וסטנדרטי בעולמות משיקים כמו בנקי השקעות המלווים עסקות מיזוג ורכישה, או עורכי דין בנזיקין ששכרם נקבע כשיעור מגובה הפיצויים שנקבע ע"י בית המשפט".

...

לאחר ששקלתי בכך הגעתי למסקנה שבפרשתנו עומדות טענות הצדדים, זו כנגד זו. על בית המשפט לפסוק את ההוצאות המגיעות לתובעת אך נכון לסכום שיפסק שיתכתב עם סכומה של תביעה ריאלית, אילו היתה מוגשת כזו על ידי התובעת.

ומכאן, ועד המסקנה שנולדה טענת התובעת לשכר ראוי כאחוז מהתועלת הכלכלית שהניבה לנשות הדסה, שנים רבות אחרי הסכם ההבראה, כבר קצרה הדרך.

סוף דבר, ישלמו הנתבעות לתובעת סך כולל של 1,127,740 ₪.

בית משפט השלום בקריית גת ת"א 52072-03-21 אזולאי ואח' נ' סיני מערכות מיזוג אויר בע"מ ואח' לפני כב' השופט, סגן הנשיא יניב בוקר התובעים 1. משה מוריס אזולאי 2. מוח שירותי ניהול (1987) בע"מ ע"י ב"כ עו"ד יצחק פלוינסקי הנתבעים 1. סיני מערכות מיזוג אויר בע"מ 2. גרשון סיני ע"י ב"כ עו"ד יורם מזוז פסק דין

בסע' 10 לכתב התביעה נטען כי הנתבעת קיבלה שירותי הנהלת חשבונות, שירותי ראיית חשבון, שירותי לווי כלכלי ושרותי יעוץ מס וכל זאת בהתאם להסכמי שכר טירחה מיום 9/1/2013 ומיום 5/5/2009.

לכתב התביעה צורפו המסמכים הבאים: נסח רשם החברות אודות הנתבעת; מיסמך שכותרתו: "סיכום מחיר למתן שירותי הנהלת חשבונות" מיום 9/1/2013; מיסמך שכותרתו "סיכום מחיר למתן שירותי ראיית חשבון" מיום 5/5/2009; אישור לצורך ניכוי מס – על שם הנתבעת; כרטסת חשבונות לשנות המס 2014 עד 2020 של התובעת – על שם הנתבעת כלקוחתה; מיסמך שכינו התובעים: "פלט תחשיב שביצע הנתבע גרי סיני" ובו פירוט השרות שהיתקבל, רכוז מקדמות ששולמו על החשבון וסיכום חשבון שכר טירחה; חשבוניות עסקה מיום 5/4/2018 ומיום 5/1/2021; תיכתובת דואר אלקטרוני מיום 18.3.2021; מכתב שכותרתו "חובותיך" הממוען לנתבעת מיום 11.1.2021; ומכתב התראה מיום 18.3.2021; חשבונית עסקה מיום 8.12.2015.

כידוע, בהתאם לסע' 9 לחוק ההתיישנות, תשי"ח – 1958: "הודה הנתבע, בכתב או בפני בית משפט, בין בתוך תקופת ההתיישנות ובין לאחריה, בקיום זכות התובע, תתחיל תקופת ההתיישנות מיום ההודאה; ומעשה שיש בו משום ביצוע מקצת הזכות, דינו כהודאה לענין סעיף זה.". בעניינינו, הנתבעים הודו בזכותם של התובעים לשכר טירחה בגין השנים 2012-2013 הן בכתב והן במעשה (של תשלום חלקי) וזאת מספר פעמים לאורך השנים.

סוף דבר לאור כל המקובץ, מאחר שחלק מטענות הנתבעים התקבלו, הרי שמפירוט החוב וחישובו בסע' 18 לכתב התביעה, יש להפחית את הסכומים הבאים: 1,800 ₪ בגין כל שנה – בין 2013 ל- 2018 – עבור שירותי הפקידות שלא ניתנו; 750 ₪ בגין כל שנה – בין 2013 ל- 2018 – עבור רכישת תוכנת "חשבשבת"; 18,000 ₪ - בגין שירותי ניהול ספרי חשבונות בשנת 2019; 12,600 ₪ - בגין שירותי ניהול ספרי חשבונות בשנת 2020; 12,000 ₪ - בגין שירותי הכנת דוחות כספיים לשנת 2019; 8,400 ₪ - בגין שירותי הכנת דוחות כספיים לשנת 2020; 5,940 ₪ - בגין שירותי ייעוץ בשנת 2018; 2,160 ₪ - בגין שירותי ייעוץ בשנת 2019; 5,400 ₪ - בגין שירותי ייעוץ בשנת 2020; 1,000 ₪ - בגין סיוע בהשגת פטור ניכוי מס במקור חריג בשנת 2020.

...

לפיכך, אני מקבל את טענת הקיזוז של הנתבע בתצהיר עדותו הראשית, על הסך של 4,500 ₪, בשל רכישת תוכנת "חשבשבת" לצורך עבודתה של הפקידה מטעם התובע – וזאת ללא תועלת.

סוף דבר לאור כל המקובץ, מאחר שחלק מטענות הנתבעים התקבלו, הרי שמפירוט החוב וחישובו בסע' 18 לכתב התביעה, יש להפחית את הסכומים הבאים: 1,800 ₪ בגין כל שנה – בין 2013 ל- 2018 – עבור שירותי הפקידות שלא ניתנו; 750 ₪ בגין כל שנה – בין 2013 ל- 2018 – עבור רכישת תוכנת "חשבשבת"; 18,000 ₪ - בגין שירותי ניהול ספרי חשבונות בשנת 2019; 12,600 ₪ - בגין שירותי ניהול ספרי חשבונות בשנת 2020; 12,000 ₪ - בגין שירותי הכנת דוחות כספיים לשנת 2019; 8,400 ₪ - בגין שירותי הכנת דוחות כספיים לשנת 2020; 5,940 ₪ - בגין שירותי ייעוץ בשנת 2018; 2,160 ₪ - בגין שירותי ייעוץ בשנת 2019; 5,400 ₪ - בגין שירותי ייעוץ בשנת 2020; 1,000 ₪ - בגין סיוע בהשגת פטור ניכוי מס במקור חריג בשנת 2020.

לסכום זה יש לצרף ריבית בשיעור של 10% מיום 31.12.2020 ועד למועד פסק הדין, בסך כולל של 13,390 ₪, ולפיכך: אני קובע כי על הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובעים סך כולל של 53,844 ₪ בתוך 30 ימים מיום קבלת פסק הדין, אחרת יישא סכום זה ריבית בשיעור שנתי של 10%.