כמו טיפלה הנתבעת בתביעה שהוגשה לביטוח לאומי בשם התובע בשל נכות שנגרמה לתובע עקב תאונת הדרכים, בגידרה נפסקה קצבה חודשית לתובע בהתאם לאחוזי הנכות הרפואית שנקבעו על ידי הביטוח הלאומי.
הפצוי שנפסק לתובע במסגרת התביעה כנגד חברת הביטוח בגין תאונת הדרכים –
בתום הליך משפטי ניתן פסק דין על ידי בית משפט השלום בתל אביב (ת"א 21314-09-10) בו נפסק לתובע פיצוי בסכום של 51,906 ש"ח (לאחר הפחתת התשלומים התכופים) כמו כן נפסקו הוצאות בגין תשלום אגרה ושכ"ט עו"ד בסכום של 7,827 ש"ח.
בעקבות הגשת ערעור על פסק הדין שניתן בבית משפט השלום, הוחלט על ידי ערכאת העירעור (ע"א 14935-07-12) להגדיל את הפצוי בסכום של 30,000 ש"ח ובתוספת שכ"ט עו"ד כדין על סכום זה.
תביעה לקבלת גמלת נכות מעבודה – בעקבות תביעה שהוגשה לביטוח הלאומי נמצא התובעת כזכאי לקבלת דמי פגיעה החל מחודש אוקטובר 2008, כאשר גובה הקצבה החודשית אינו קבוע והוא משתנה בין שנה לשנה.
שכר טירחה בגין הגשת תביעה לפצוי לפי חוק הפלת"ד
הנתבעת ייצגה את התובע בהליך שהתנהל בבית המשפט השלום בו נפסק לזכות התובע פיצוי בסכום של 51,906 ש"ח .
לא מצאתי בטענות התובע, בעדותו ובראיות שהוצגו לבית המשפט על ידי התובע, ביסוס כלשהוא לכך שהנתבעת לא תהא זכאית לשכר טירחה בגין הטיפול בהגשת התביעה לביטוח לאומי בגין נכות מעבודה ואני דוחה טענה הגנה זו.
אשר לשכר הטירחה לו זכאית הנתבעת בגין התביעה לביטוח הלאומי: על פי הסכם שכר הטירחה, נקבעו מס' חלופות לבחירתה של הנתבעת באשר לסכום שישלם התובע כשכר טירחה עבור הטיפול בתביעה לביטוח הלאומי (1/3 מגובה שכר הטירחה בטיפול בתביעה לפי חוק הפלת"ד, 20% מכל סכום שיקבל התובע מהמוסד לביטוח לאומי או שכר טירחה שווה ערך ל – 24 תשלומים חודשיים שיהיה התובע זכאי לקבל מהמוסד לביטוח לאומי).
...
מעבר לעובדה שעסקינן בטענה בעל פה כנגד מסמך בכתב שהתובע כלל לא דרש את ביטולו ולחזקה המשפטית הקיימת לפיה מי שחתם על מסמך גם יודע את תוכנו, הרי שכאשר מדובר בשתי תביעות שונות שלגבי אחת מהן - התביעה לפי חוק הפלת"ד נקבעה בחוק מגבלה לעניין גובה שכר הטרחה, אינני מקבלת את הטענה שלפיה הנתבעת הסכימה להגביל את שכר טרחתה גם עבור טיפול בתביעה שאיננה מכוח חוק הפלת"ד.
התובע אמנם טען כי אינו דובר את השפה העברית או האנגלית שכן הוא דובר את השפה הטיגרית (שפת אם) ולכן לא הבין את תוכן הסכם שכר הטרחה שנכתב בעברית.
לא מצאתי בטענות התובע, בעדותו ובראיות שהוצגו לבית המשפט על ידי התובע, ביסוס כלשהו לכך שהנתבעת לא תהא זכאית לשכר טרחה בגין הטיפול בהגשת התביעה לביטוח לאומי בגין נכות מעבודה ואני דוחה טענה הגנה זו.
אשר לשכר הטרחה לו זכאית הנתבעת בגין התביעה לביטוח הלאומי: על פי הסכם שכר הטרחה, נקבעו מס' חלופות לבחירתה של הנתבעת באשר לסכום שישלם התובע כשכר טרחה עבור הטיפול בתביעה לביטוח הלאומי (1/3 מגובה שכר הטרחה בטיפול בתביעה לפי חוק הפלת"ד, 20% מכל סכום שיקבל התובע מהמוסד לביטוח לאומי או שכר טרחה שווה ערך ל – 24 תשלומים חודשיים שיהיה התובע זכאי לקבל מהמוסד לביטוח לאומי).
אינני מקבלת את טענות הנתבעת בעניין זה.
בין הצדדים נכרת הסכם שכר טרחה בו נקבע מפורשות כי פעולות שאינן נוגעות לתביעות שנדונו לעיל יחויבו בנפרד בתעריף שעתי .משכך הנתבעת איננה יכולה לשנות את ההסכם תוך קביעת סכום "סמלי" בסך 17,000 ש"ח ובכך לייתר את הצורך בהצגת פירוט לתובע לעניין הפעולות בהן נקטה ומהו היקף השעות שנדרש לפעולות אלו, שכן לו רצתה לעשות כך היה עליה לקבל את הסכמתו של התובע לשינוי תנאי ההסכם.
בהיעדר טענה נגדית מצד התובע לעניין סכום ההוצאות ומשלא מצאתי כי גרסת הנתבעת נסתרה בדרך כלשהי, אני מקבלת את טענת הנתבעת באשר לזכאותה לתשלום ההוצאות בסכום של 4,906 ש"ח.
התשלומים שהתקבלו על ידי הנתבעת והקיזוז שבוצע על ידה
הנתבעת מאשרת בסעיף 1 לתצהירה שקיבלה סכום כולל של 101,341 ש"ח (פיצויים מחברות הביטוח בגין תאונת דרכים משנת 2008, פיצויים בגין תאונת דרכים משנת 2014, החזרים שונים מחברת הביטוח וקופ"ח וכן החזר ערבות שהופקדה בבית המשפט).
סיכום
לאחר שבחנתי את טענות התובע, מצאתי כי יש לדחות את רוב רכיבי התביעה למעט חיוב הנתבעת לשלם לתובע סכום של 17,000 ש"ח מהטעם שלא נוכחתי על פי הראיות שהובאו בפניי כי אכן נדרש החייב לשלם על פי תנאי הסכם שכר הטרחה, את התשלום אותו הגדירה הנתבעת כסכום "סמלי" ביחס לפעולות שנדרשה לבצע במסגרת הטיפול המשפטי.
