תביעת שכר טרחה בגין טיפול בתביעת פיצויים לפי חוק הפלת"ד

דיון והכרעה מיגבלת שכר הטירחה בו ניתן לחייב את הנפגע בהליך פלת"ד לשלם לעורך הדין המייצגו קבועה בסעיף 16(א) לחוק הפלת"ד ובסעיפים 2-4 לכללי לישכת עורכי הדין (תעריף מאקסימאלי לשכר טירחה בטיפול בתביעות לפי חוק הפלת"ד), התשל"ז – 1977, ועל פיה, שכר הטירחה בעד טפול בתביעה לפי חוק הפלת"ד לא יעלה על 13% מהסכום שנפסק בתוספת מע"מ (אלא אם הסתיים ההליך בפשרה או ללא הגשת תביעה, שאז שיעור שכר הטירחה נמוך יותר).

הוראת סעיף 16(ב) לחוק הפלת"ד מלמדת שהמחוקק ביקש שלא לאפשר חריגים כלשהם המאפשרים גביית שכר טירחה גבוה יותר מזה שנקבע בהוראת סעיף 16(א) לחוק הפלת"ד וכי תכלית ההוראה היא אכן למנוע 'נגיסה', מכל סוג שהוא, בכספי הפצוי המשתלמים לידי הניזוק בתאונת הדרכים, מעבר לשכר הטירחה המוגבל שנקצב בחוק הפלת"ד ובכללי לישכת עורכי הדין".

ולבסוף, טוען הנתבע, כי העובדה שהתובעת שילמה לבאי כוחה הנוכחיים – אשר החליפו את הנתבע בייצוגה– שכר טירחה בגין ייצוגה בהליך העירעור (בסך 50,000 ₪ בתוספת מע"מ – ראו נ/3-נ/4) שומטת את הקרקע תחת תביעתה, וזאת מכיוון שבכך קיבלה התובעת על עצמה לחרוג מהוראות הדין באופן המשליך גם על התקשרותה עם הנתבע.

...

בכתב התביעה, תבעה התובעת השבה של סכומים ששילמה לנתבע כשכר טרחה, אשר לטענתה נגבו ממנה שלא כדין, וזאת משגבה ממנה הנתבע סכומים העולים על תקרת שכר הטרחה המרבית שניתן לגבות מנפגע בתביעה לפי חוק הפלת"ד. בכתב ההגנה, טען הנתבע כי דין התביעה להידחות בשל חוסר תום לב של התובעת, אשר הסתירה בכתב התביעה את העובדה שתחילה יוצגה בהליך שהתנהל בבית משפט השלום ע"י עורכת דין אחרת, אשר מטיפולה לא הייתה מרוצה, והנתבע החליף אותה לבקשת התובעת, ולפיכך נאלץ לחלוק איתה את שכר הטרחה.

לאור האמור, טען הנתבע כי דין התביעה להידחות והתובעת אינה זכאית לכל החזר.

אין בידי לקבל טענה זו, החותרת אף היא תחת מהותה הקוגנטית של מגבלת שכר הטרחה.

העולה מן המקובץ, כי דין התביעה להתקבל במלואה וכך אני מורה.

לאור האמור אני קובעת כי הנתבע יישא אף בהוצאות התובעת בגין האגרה כפי ששולמה ובנוסף בשכר טרחת עו"ד בסך 7,500 ₪.

נוכח האמור לעיל ומאחר ואין חולק כי בגין התאונה הוגשה תביעה בת"א 35638-09-18 בבית משפט השלום בנצרת ומאחר ואין חולק כי התביעה הסתיימה בפשרה בתשלום סכום של 100,000 ₪, הרי ששכר טירחה המגיע במקרה זה בהתאם לכלל 3 לכללי לישכת עורכי הדין (תעריף מאקסימאלי לשכר טירחה בטיפול בתביעות לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים), תשל"ז-1977 הוא בשיעור של 11% מסכום הפשרה .

אולם, לתובע שולם כאמור לעיל סכום של 5,148 ₪ והנתבעת לא נתנה כל הסבר מדוע שולם סכום זה חרף גירסתה כי לתובע מגיע רק שליש משכר הטירחה בגין הייצוג בתאונה וכי לא מגיע שכר טירחה כלל בגין הייצוג בתביעת ילד נכה.

...

באשר לתביעת ילד נכה: התובע טען כי הנתבעת ביקשה יחד עם בעלה להגיש תביעת ילד נכה לבן שלה וביום 5.3.18 התובע הגיש תביעה למוסד לביטוח לאומי, ביום 31.5.18 התקיימה ועדה במוסד לביטוח לאומי בנצרת ולוועדה הופיעו הנתבעת ובעלה יחד עם בנם והתובע אך התביעה נדחתה, לכן התובע הגיש ערר לוועדה הרפואית לעררים בחיפה, ביום 10.10.18 התקיימה ועדת ערר בנוכחות התובע, הנתבעת יחד עם בעלה ובנה ואולם הערר נדחה.

בנוסף, בסעיף ו' להסכם המתייחס לשכר הטרחה בגין ייצוג בתביעת קצבה מהמוסד לביטוח לאומי, לא צוין כי החיוב בשכר הטרחה המינימלי של 5,000 ₪ הוא גם במקרה שהתביעה נדחית.

הגם שטענת הנתבעת כי שכר טרחה עבור גמלת ילד נכה התבסס על הצלחה בהשגת הקצבה עבור בנה, לא הוכחה, עדיין נטל ההוכחה רובץ לפתחו של התובע וטענתו כי הוא זכאי לשכר טרחה גם במקרה שהתביעה נדחית , לא הוכחה.

סוף דבר: אני מקבלת את התביעה בחלקה ומחייבת את הנתבעת לשלם לתובע את הסכום של 3,432 ₪ וזאת בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא.

(יוער כי על-פי כללי לישכת עורכי הדין (תעריף מאקסימאלי לשכר טירחה בטיפול בתביעות לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים), תשל"ז-1977 (להלן: כללי הלישכה), נקבע שכר טירחה בשיעור מ11% בעד טפול "שהסתיים בפשרה" ללא תוספת המלים "ולפני דיון בבית משפט").

בסעיף 7(ג) להסכם נכתב: "במידה והלקוח יחליט להפסיק את טיפולו של עוה"ד בתביעה בשלב שלאחר קדם משפט הראשון ועד לסיום הראיות, ישלם הלקוח לעוה"ד שכ"ט בשיעור של 2/3 משכר הטירחה המוסכם בסעיף 1 להסכם זה". בסעיף 7(ד) נכתב: "הלקוח מתחייב להמציא לעוה"ד התחייבות בלתי חוזרת שלו ושל עוה"ד החדש שבחר בו לייצגו באותו עניין, לפיה יעבירו מתוך כספי הפיצויים שיגיעו ללקוח את שכה"ט שמגיע לעוה"ד על פי הסכם זה, וזאת מתוך הסכום הראשון שיתקבל עבור הלקוח מהצד הנתבע". במסמך ההיתחייבות, עליו חתם הנתבע לאחר הגשת כתב התביעה בתביעת הפיצויים וקיום ישיבת קדם משפט ראשונה, ולאחר שהודיע לבית המשפט כי התובע הפסיק לייצגו, נכתב: "אני הח"מ ... מתחייב בזאת לשלם במשך 30 יום מקבלת בפועל פיצויים בגין תאונת דרכים מיום 22.10.2008 תיק בבית משפט השלום בקריות ת.א. 3814/10/15 לעו"ד פז יצחק, משרד עו"ד יונגר בודיק, את שכר טירחתו לפי הסכם שכר טירחה מיום 7.8.2016 אף כפוף לחוק פיצויים לנפגעי תאונת דרכים תשל"ה-1975 המגביל שכר טירחה, בגין טפול זמני בתיק המשפטי הנ"ל - הטיפול התחיל לאחר הגשת תביעה משפטית והופסק לאחר דיון ראשון". בכתב התביעה הנוכחי טען התובע הגיש את התביעה מאחר ו"כל ניסיונותיו כשלו בניסיון להסדיר בהסכמה את עניין שכר הטירחה", כי הנתבע אינו משיב להודעותיו ואינו פועל על-פי התחייבותו לעדכן את מייצגו החדש בתביעת הפיצויים.

...

לסיכום, אין לתת תוקף לסעיף הפיצוי המוסכם שנקבע הסכם שכר הטרחה של התובע עם הנתבעים".

אשר על כן, אני דוחה את התביעה.

בנוסף על כך זכאית הנתבעת לקבל תשלום גם בהתאם לפיצויים שנפסקו על ידי ערכאת העירעור ולכן זכאית לשכר טירחה נוסף בסך 4,602 ש"ח. דהיינו בסך הכל התובע נידרש לשלם לנתבעת בעבור הגשת התביעה לפי חוק הפלת"ד שכר טירחה בסכום כולל של 12,429 ש"ח. שכר טירחה בגין התביעה לנכות מעבודה בביטוח הלאומי לטענת התובע , בנגוד להסכם שכר הטירחה שנחתם עם הנתבעת, נאמר לו שהוא לא ישלם שכר טירחה מעבר להסכמת הצדדים לגבי התביעה לפצוי שהוגשה מכוח חוק הפלת"ד. התובע טוען כי הוא הבין מדברי הנתבעת שהטיפול בתביעה לביטוח לאומי נעשה כחלק מהטיפול המשפטי בתביעה לניזקי גוף בעקבות התאונה.

...

מעבר לעובדה שעסקינן בטענה בעל פה כנגד מסמך בכתב שהתובע כלל לא דרש את ביטולו ולחזקה המשפטית הקיימת לפיה מי שחתם על מסמך גם יודע את תוכנו, הרי שכאשר מדובר בשתי תביעות שונות שלגבי אחת מהן - התביעה לפי חוק הפלת"ד נקבעה בחוק מגבלה לעניין גובה שכר הטרחה, אינני מקבלת את הטענה שלפיה הנתבעת הסכימה להגביל את שכר טרחתה גם עבור טיפול בתביעה שאיננה מכוח חוק הפלת"ד. התובע אמנם טען כי אינו דובר את השפה העברית או האנגלית שכן הוא דובר את השפה הטיגרית (שפת אם) ולכן לא הבין את תוכן הסכם שכר הטרחה שנכתב בעברית.

לא מצאתי בטענות התובע, בעדותו ובראיות שהוצגו לבית המשפט על ידי התובע, ביסוס כלשהו לכך שהנתבעת לא תהא זכאית לשכר טרחה בגין הטיפול בהגשת התביעה לביטוח לאומי בגין נכות מעבודה ואני דוחה טענה הגנה זו. אשר לשכר הטרחה לו זכאית הנתבעת בגין התביעה לביטוח הלאומי: על פי הסכם שכר הטרחה, נקבעו מס' חלופות לבחירתה של הנתבעת באשר לסכום שישלם התובע כשכר טרחה עבור הטיפול בתביעה לביטוח הלאומי (1/3 מגובה שכר הטרחה בטיפול בתביעה לפי חוק הפלת"ד, 20% מכל סכום שיקבל התובע מהמוסד לביטוח לאומי או שכר טרחה שווה ערך ל – 24 תשלומים חודשיים שיהיה התובע זכאי לקבל מהמוסד לביטוח לאומי).

אינני מקבלת את טענות הנתבעת בעניין זה. בין הצדדים נכרת הסכם שכר טרחה בו נקבע מפורשות כי פעולות שאינן נוגעות לתביעות שנדונו לעיל יחויבו בנפרד בתעריף שעתי .משכך הנתבעת איננה יכולה לשנות את ההסכם תוך קביעת סכום "סמלי" בסך 17,000 ש"ח ובכך לייתר את הצורך בהצגת פירוט לתובע לעניין הפעולות בהן נקטה ומהו היקף השעות שנדרש לפעולות אלו, שכן לו רצתה לעשות כך היה עליה לקבל את הסכמתו של התובע לשינוי תנאי ההסכם.

בהיעדר טענה נגדית מצד התובע לעניין סכום ההוצאות ומשלא מצאתי כי גרסת הנתבעת נסתרה בדרך כלשהי, אני מקבלת את טענת הנתבעת באשר לזכאותה לתשלום ההוצאות בסכום של 4,906 ש"ח. התשלומים שהתקבלו על ידי הנתבעת והקיזוז שבוצע על ידה הנתבעת מאשרת בסעיף 1 לתצהירה שקיבלה סכום כולל של 101,341 ש"ח (פיצויים מחברות הביטוח בגין תאונת דרכים משנת 2008, פיצויים בגין תאונת דרכים משנת 2014, החזרים שונים מחברת הביטוח וקופ"ח וכן החזר ערבות שהופקדה בבית המשפט).

סיכום לאחר שבחנתי את טענות התובע, מצאתי כי יש לדחות את רוב רכיבי התביעה למעט חיוב הנתבעת לשלם לתובע סכום של 17,000 ש"ח מהטעם שלא נוכחתי על פי הראיות שהובאו בפניי כי אכן נדרש החייב לשלם על פי תנאי הסכם שכר הטרחה, את התשלום אותו הגדירה הנתבעת כסכום "סמלי" ביחס לפעולות שנדרשה לבצע במסגרת הטיפול המשפטי.

לעניין זה ר' דברי בית המשפט בע"א 9282/02 יכין חקל בע"מ נ' עו"ד יצחק יחיאל, פ"ד נח(5) 20, 28-27 (2004): "כיצד אומדים את השכר הראוי? קביעת השכר הראוי בגין טירחת עורך-דין צריך שתעשה בכל מקרה ומקרה לפי נסיבותיו. ... בהקשר זה יש להביא בחשבון, בין היתר, את הזמן שהקדיש עורך-הדין לטפול בעיניינו של הלקוח; את מהותו, הקפו ומידת מורכבותו של השרות; את שוויו של העניין מושא השרות; את המוניטין של עורך-הדין (ראו ע"א 499/89 רמת אביבים בע"מ נ' מירון, בן-ציון ופריבס, עורכי-דין, שותפות רשומה, בעמ' 593). כמו כן ניתן להיתחשב בשיטה המקובלת לקביעת שכר הטירחה בתחום הנידון – אם קיימת שיטה כזו (על הדרכים המקובלות לקביעת שכר טירחתו של עורך-דין ראו למשל ע"א 2871/00 ח'ורי נ' בנק מרכנתיל דיסקונט)." השאלה אם יהא עורך הדין זכאי לפצויי קיום או פצויי הסתמכות בלבד תלויה בנסיבות העניין, לרבות הטעם להפסקת הייצוג, והאם זה לקה בחוסר תום לב. לעניין זה ראו פסק הדין ברע"א 7706/22 ציפורה שרה סינגר אטיה נ' עו"ד אייל אבידן (7.3.2023): "המבקשת הפסיקה את העסקת המשיב כעורך דינה בשל כך שאיבדה בו אמון, מסיבות אשר יכול שלא היו מוצדקות כלל – וגם זאת זכותה המלאה. ביחסים שבין עורך דין ללקוח שבבסיסם הסכם שכר-טירחה מותנה, המקרה הטיפוסי שבו הלקוח נוהג בחוסר תום-לב הוא נישול עורך הדין משכרו אשר נעשה בכוונת מכוון. במקרה כזה, ורק בו, ניתן וראוי לחייב את הלקוח לשלם לעורך הדין פיצוי המשתווה לאנטרס הציפייה שלו – כפי שנקבע בעיניין קורפו ..." [ההדגשה לא במקור – ס.מ.] (לעניין זה ר' גם פסק הדין בע"א 8854/06 ‏ חיים קורפו, עו"ד נ' משה סורוצקין (20.3.2008) בעניינינו, אין מחלוקת לגבי גובה שכר הטירחה, נוכח הוראות סעיף 2 לכללי לישכת עורכי הדין (תעריף מאקסימאלי לשכר טירחה בטיפול בתביעות לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים), התשל"ז-1977.

...

בנסיבות אלה, אני קובעת כי התובע זכאי לשכר טרחה בסך 8,000 ₪ בגין ליווי הנתבע 1 בתביעותיו מול המוסד לביטוח לאומי בין מרץ 2011 עד יוני 2012.

משכך, ישלם הנתבע 1 לתובע 5,000 ₪.

ה – סופו של דבר אשר על כן, אני מקבלת את התביעה בחלקה ומורה כדלקמן: א. הנתבע 2 ישלם לתובע 21,866 ₪.