תביעת שכר וזכויות עובד בפרויקטים בעיר העתיקה בירושלים

לאחר סיום עבודתו הגיש התובע תביעה זו, ולאחר שהתובע תיקן פעמיים את כתב התביעה לפנינו תביעתו לפצויי פיטורים, דמי הודעה מוקדמת, פיצוי בגין הפרשה לפנסיה בחסר, הפרישי גמול עבודה במנוחה השבועית, גמול עבודה בשעות נוספות, דמי חגים, הפרישי תשלומים בגין הישתתפות בריענונים ובקורסים, הפרישי דמי הבראה, הפרישי פדיון חופשה, פצויי הלנת שכר ופיצויי הלנת פצויי פיטורים.

הנתבעת מכחישה את זכאות התובע לסעדים שתבע וטוענת כי מכל מקום יש לקזז מכל סכום שייפסק לתובע פיצוי בגין התפטרות ללא מתן הודעה מוקדמת וכן סכומים ששולמו לתובע עבור זמני הפסקות בעבודה.

הנימוק לכך הוא שמקובלת עלינו טענת התובע כי הוצעה לו הצעה קונקרטית אחת – לעבוד באבטחה בעיר העתיקה בירושלים, וכי הצעה זו אינה משמרת את תנאי עבודתו של התובע וכוללת הרעת תנאים מוחשית, למרות שהשכר שהוצע לתובע היה גבוה משכרו השעתי בפרויקט הגנ"ש. ההרעה המוחשית בתנאי עבודתו של התובע, אשר הייתה כרוכה בהצעה, נוגעת לקרבה של מקום עבודתו למקום מגוריו.

...

סוף דבר התביעה מתקבלת חלקית.

הנתבעת תשלם לתובע את הסכומים הבאים בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.2.12: פיצויי פיטורים בסך 18,968 ₪.

בהתחשב בכך שהתובע הגיש תביעה לגמול עבודה בשעות נוספות, והודיע פעמיים במהלך דיונים מוקדמים שהתקיימו בהליך שמצא שתבע סכומים לא נכונים וביקש לחשבם מחדש, דבר שגם להתארכות ההליך ולהוצאות מיותרות לנתבעת, החלטנו שלא לעשות צו להוצאות חרף זכייתו החלקית של התובע בתביעתו.

רקע עובדתי בין התובע לבין הנתבעת נכרת הסכם, שלפיו ירכז התובע את הפעולות הדרושות לקידום הפרויקט של פיתוח הגנים הלאומיים סביב חומות העיר העתיקה בירושלים (להלן: ההסכם).

על-יסוד הקפי הבצוע האמורים, חושב שכרו של התובע לפי הרכיבים הקבועים בסעיף 12 להסכם, כפי שפורט בסעיף 15 לתצהירו של מר ורצברגר: לסיכום, הוחלט לשלם לתובע למרות שלא חתם על העדר תביעות סך כולל של 168,000 ₪ לא כולל מע"מ לפי ערכי מבנה כדלקמן: 3.6 מיליון ₪ ערך מבנה לנושא ניהול פרויקט לפי שכר 3% - 108,000 ₪.

נזכיר, כי ההסכם קבע שתי דרכים להפסקת ההיתקשרות על-ידי הנתבעת: דרך אחת היא "סיום ההסכם" "בכל עת ומכל סיבה שהיא", תוך תשלום שכרו של התובע "בתוספת 30% מיתרת שכר מנהל הפרויקט בעבור אותם שירותים או שלבים חלקיים אשר בביצועם החל מנהל הפרויקט ולגביהם בוצעה הזמנה אולם העבודה לא הושלמה, שלא באשמת מנהל הפרויקט" (סעיפים 32-31 להסכם); ודרך שנייה היא "ביטול ההסכם" על רקע מחלוקת שנתגלעה בין הצדדים, שאז זכאי התובע לתשלום שכרו עבור פעולות שהספיק לבצע בפועל (סעיף 33 להסכם).

...

ראשית, התובע עצמו הסתמך בחישוביו על מערכת המניפה (ראו למשל עמודים 29, 30, 32 לפרוטוקול); שנית, נטל השכנוע מונח בסופו של דבר לפתחו של התובע, וכפי שכבר צוין, התובע כשל מלהציג תשתית עובדתית וראייתית מספקת להוכחת גרסתו באשר לסכומים המגיעים לו. למעשה, ואף זה כבר נאמר, חישוביו של התובע-עצמו אינם עקביים ונתגלו בהם קשיים ואי-התאמות.

סוף-דבר לאור כל האמור, ולאחר שבחנתי את כלל טענותיו של התובע – לרבות טענות נוספות שאין בהן כדי לשנות את התוצאה – באתי למסקנה כי לא עלה בידי התובע להוכיח את יסודות תביעתו, ובפרט, לא עלה בידיו לבסס שומת-תשלום עדיפה על-פני זו של הנתבעת.

אני דוחה אפוא את התביעה, ולאור מכלול נסיבות העניין, אני מחייב את התובע לשלם לנתבעת הוצאות בסכום כולל של 20,000 ₪.

בית משפט השלום בירושלים ת"א 55652-10-12 פרויקט גן העיר בע"מ נ' מלמד בפני כבוד השופטת מרים קסלסי התובעת פרויקט גן העיר בע"מ ע"י ב"כ עוה"ד גד ירדני ואח' הנתבע רועי מלמד ע"י ב"כ עוה"ד יוסף תוסיה הכהן ואח' פסק דין

בנוסף הוגשה חוו"ד השמאית אירית ונונו, בענין שווי שכר דירה ודמי חניה חודשית, לגבי דירה דומה בשוק החופשי.

כב' הש' מילנוב קבע כי הנתבע, חולה אסטמה, הוכח שנאלץ להעתיק מקום מגוריו מהדירה בשל קשיים אובייקטיביים שמנעו או היקשו עליו מאוד את המגורים.

עוד אישר המנהל בחקירתו הנגדית בהליך הקודם, כי על דיירים ששוכרים דירות בשכירות חופשית בבנין שבבעלות התובעת לא נאסר השמוש בחניה, וננקט הליך משפטי רק נגד הנתבע וסבו וכן נגד דייר מוגן אחר אשר בעקבות התביעה נגדו, הגיעו עמו להסכמה ורכשו את זכויותיו (שם בעמ' 9).

...

בטרם אגיע למסקנה האם יש מקום לפטור כליל את הנתבע או באופן חלקי, אבחן את גובה דמי השימוש הראויים המלאים שביקשה התובעת לחייב את הנתבע.

הוסף לכך, שבעת השימוש בחניה, המחלוקת בשאלת זכותו של הנתבע להתגורר בדירה ולהשתמש בה, טרם הוכרעה, והיתה זו מחלוקת משפטית ראויה וכנה, ותגיע לאותה מסקנה לפיה, אין מקום לחייב את הנתבע, גם לא בדמי חניה.

לפי פנינה זלצמן, בספרה מעשה בית דין בהליך האזרחי (רמות-אוניברסיטת תל-אביב, התשנ"ו-1996, בעמ' 130): "בין התנאים להיווצרותו של השתק עילה מקובל לכלול גם את התנאי, שפסק הדין המשמש נושא לטענת ההשתק ניתן לגופו של עניין (on the merits); לאמור, הכריע בנושא התובענה לגופה של המחלוקת בין הצדדים, כפי שהציגוה בכתבי הטענות. אלא, שלעניין זה, אין נפקא מינה כיצד התבררה התובענה בפועל, לאמור, אם התקיימה התדיינות ממצה בין המתדיינים בכל פלוגתא ופלוגתא, כשכל אחד מהם מבקש להוכיח את צדקת גרסתו בראיות ובטענות משפטיות משלו, ואם הסכימו ביניהם לגבי חלק מן העובדות או אם ויתר אחד מבעלי הדין על טענה כלשהי או נמנע מלהביא ראיות להוכחתה. קיימת גם האפשרות שפסק הדין מאשר הסכם פשרה, שאליו הגיעו הצדדים בכוחות עצמם. אף אין נפקא מינה אם נדחתה התביעה או לא נתקבלה טענת ההגנה על יסוד קביעתו של ממצא חיובי או של ממצא שלילי או מחמת חוסר הוכחות". סוף דבר אני דוחה את התביעה ומחייבת את התובעת בהוצאות משפט בסך של 6,000 ₪.

קודם לחודש 5/14 היה התובע פעיל בפרויקט בניה בעיר העתיקה בירושלים.

אשר לזכאות לפצוי בגין תלושים שלא שיקפו שכר מלא- היות והתובע עצמו טוען כי סוכם בין הצדדים לכתחילה כי התלושים לא יכללו את כל המשכורת, ומשעסקינן במי שהיה גם שותף, לא מצאנו כי ראוי לפסוק פיצוי משמעותי למי שהסכים (ואף "חסך" לעצמו תשלומי מס) לקבל שכר באופן זה לכתחילה ובמעמדו.

העובדה שמבקשים הנתבעים להסתמך עליה להפרכת גרסת התובע לכך שהשכר בתלוש אינו משקף כל מה שסוכם וגם לא כל מה שהיתקבל, לפיה התובע אינו תובע הפרישי שכר , היא היא זו שמחזקת המסקנה כי התשלומים שבוצעו בדרכים שונות נועדו לעמוד כנגד שכר ולכן אין תביעת שכר מחד גיסא, והיא זו שמסבירה מדוע במהלך כל התקופה לא היתה כל הערה של שמחה לתובע על שמוש בכרטיס לצרכיו הפרטיים ,כמו גם לא היתה כל כוונה שלו לתבוע את התובע בגין סכומים אלה לכתחילה (כפי שהעיד רו"ח ברוס)- מאידך גיסא.

...

על כן, לא מצאנו לקבוע כי המשיכות בכרטיס היו בהכרח לענייניו הפרטיים של התובע או כי אלו שכן היו למטרות אלו נעשו בניגוד להסכמה שבין הצדדים ועל כן- איננו סבורים כי יש מקום להורות על השבתם .

עם זאת וככל שהדבר נוגע להמשך משיכות בכרטיס האשראי, לאחר חודש 1/2015, עת סיים התובע את עבודתו- משיכות , אשר כפי העולה מהכרטסת, רובן נוגעות להו"ק מסוגים שונים- לא מצאנו מכח מה המשיך התובע להנות מהן .

בהתחשב בסכומי התביעה המקוריים הגדולים מאד ביחס לסכומים שנפסקו, אך גם בנכונות התובע בשלבים המקדמיים לצמצם את עילות התביעה, וכן בתוצאות ההליך בתביעה שכנגד, מצאנו מקום לחייב את הנתבעת מעבר לאמור לעיל גם בהוצאות ושכ"ט בסך כולל של 2500 ₪.

התובע טוען כי הועסק על ידי הנתבע בפרויקטים שבנה בעיר העתיקה בירושלים לשתי מישפחות - חלוואני ואזחימאן.

בדיון המוקדם שהתקיים בתיק מסר התובע את הגרסה הבאה: "הנתבע קבלן אני מכיר אותו מ 2004 לקחתי ממנו עבודה בעין כרם בית ולקחתי ממנו עבודה בבית זית ולקחתי ממנו עבודה בשיח גראח קרוב לשמעון הצדיק. הוא קבלן. אני מכיר אותו הרבה שנים. סיכמנו על שכר יומי. לפעמים 300 שקל לפעמים 200 שקל. ב 2011 הציע לקבל 3 פרויקטים בעיר העתיקה...הציעו לי לקבל 3 פרויקטים , 3 בתים לעבוד בהם ולא היה לי כסף. הצעתי לו שיכנס איתי שותף, ונמשיך בעבודה. הסכים לקבל את העבודה בתנאי שיקבל 50 אחוז. המשכנו בעבודה, סיימנו הכל בסדר . אני עשיתי את העבודה הוא נתן לי את הכסף. שסיימנו את העבודה ביקשתי לשבת לעשות חישובים התחיל ליסחוב אותי אמר לי שיש לי עבודה מעמותת זיקו בית זחימאן ובית חלוואני. אמר לי חסן תעבוד בשני הפרויקטים האלה בתנאי שלא תהיה שותף איתי. אני רוצה שתהיה עובד בשכר יומי. אמרתי לו תשלם לי אחרי סיום העבודה. אחרי סיום העבודה אחרי שנה וחצי כימעט אמרתי בוא נעשה חשבון התחיל ליסחוב אותי...לשאלת ביה"ד כמה סיכמתי עם הנתבע אני חושב לפחות 450, 500 שקל. בערך 300 ימי עבודה עבדתי. הסכים שאני יקבל שכר של אחראי" אין חולק כי התובע עצמו שימש איפוא כקבלן ביניין עצמאי לפי עדותו במספר פרויקטים ושנים רבות.

קושי נסיבתי נוסף נובע מעצם העובדה שהתביעה הוגשה רק לאחר שהתובע הפסיד בתביעה בבית משפט השלום וחויב בתשלום סכום משמעותי לנתבע.

ערעור בזכות ניתן להגיש לבית הדין הארצי לעבודה בתוך 30 יום.

...

גם העדים מטעם התובע עצמו אישרו ככלל כי הנתבע ביקר פעם אחת בלבד במקום בסיום העבודות (למעט מר חמידאת אשר את עדותו לא מצאנו לנכון לקבל כמהימנה).

סוף דבר- התביעה נדחית.

הנתבע ישלם לתובע סך של 7000 ₪ ההחזר הוצאות משפט והשתתפות בשכר טרחת עו"ד, בתוך 30 ימים מהיום.