תביעת שיפוי של המוסד לביטוח לאומי בגין תאונת עבודה קטלנית

בטענה זו מסתמך המל"ל על סעיף 369(א) לחוק הביטוח הלאומי, שכותרתו "אי רישום ואי תשלום דמי ביטוח: אחריות המעביד", וזה לשונו: "לא נרשם מעביד בהתאם לתקנות על פי סעיף 379 או לא שילם במועד התשלום את דמי הביטוח בעד עובד פלוני, ולפני הרישום או אחרי מועד התשלום ולפני סילוק הפיגורים קרה לעובד מקרה המזכה לגימלה, רשאי המוסד לתבוע מהמעביד סכום השווה לגימלאות בכסף ששילם המוסד, או שהוא עתיד לשלמן, ואת השווי הכספי של הגימלאות בעין שניתנו לזכאי לגימלה, בקשר לאותו מקרה." סעיף זה מאפשר לביטוח הלאומי לחזור אל המעסיק בתביעת שיפוי בתנאי שהוכיח, כי המעסיק לא נרשם כמעסיק ולא שילם דמי ביטוח בעד העובד לפני קרות הארוע - מקרה המזכה בגימלה.

לאחר שהתפוגג הערפל שוכנענו כי מעסיקיו האמתיים של התובע בעת קרות תאונת העבודה מיום 14.11.2012 היו חוסין ושני בניו, מוחמד ועבדאללה, ועל כן בהתאם לסעיף 369(א) לחוק הביטוח הלאומי מאחר והם לא נרשמו במועד התשלום לדמי ביטוח כמעסיקיו של התובע ולא דווחו ככאלו בזמן אמת למל"ל אנו מחייבים את שלושתם ביחד ולחוד לשפות את המוסד לביטוח לאומי בכל גמלה שהוא ישלם לתובע בגין אותה תאונת עבודה.

חומרה יתירה טמונה באופן תשלום שכרם של העובדים, כך שבעת צרה, שעה שהם מעורבים למרבה הצער באותן תאונות, ובהן תאונות קטלניות, נפגעת רשת הבטחון הסוצאלי האמורה לתמוך בהם, וגמלתם אינה משולמת להם על פי שכרם הנכון והמלא.

...

" וכן- "58. סקרנו לעיל שלושה הליכים, בהם התבררו תביעות בעניינם של עובדים מהגרי עבודה מסין, שנפגעו בתאונות עבודה באתרי בניה בהם עבדו. בשלושת המקרים הועלו טענות בעניין שכרם האמיתי של העובדים שנפגעו. משלושת המקרים עולה תמונת מצב מורכבת ובעייתית של העסקת העובדים ואופן תשלום שכרם, ובשלושתם הועלו טענות בדבר פגיעה משמעותית בגמלה המשולמת להם או לתלויים בהם, עקב דרכי ההעסקה. דומה כי אין קושי לאתר נקודות דמיון בין המקרים הללו לבין נסיבות המקרה שלפנינו. מכל מקום, הם אך מוסיפים ומבססים את הצורך בבחינת דרכי העסקת מהגרי העבודה, אכיפת הוראות הדין, ושינוי ההסדרים הנורמטיביים, ככל שימצא כי אכן נדרש שינוי כזה." סוף דבר תביעת התובע מתקבלת באופן הבא: ביום 14.11.2012 בשעה 09:30 או בסמוך לכך אירעה לתובע תאונת עבודה הכל כאמור בסעיף 43 לפסק דין זה. תאונת העבודה אירעה לתובע עת שעבד אצל חוסין בן פאיד מחאמיד ת.ז 52559671, מחאמיד מוחמד בן חוסין פאיז ת.ז60142643, ומחאמיד עבדאללה בן חוסין פאיז ת.ז 301151213 (להלן: "המעסיקים במשותף").

בהתאם לסעיף 369(א) לחוק הביטוח הלאומי מאחר ושלושת מעסיקיו של התובע במשותף לא נרשמו במועד לתשלום דמי הביטוח כמעסיקיו של התובע ולא דווחו ככאלו בזמן אמת, אנו מחייבים את שלושתם ביחד ולחוד לשפות את המוסד לביטוח לאומי בכל גמלה שתשולם לתובע בגין תאונת העבודה שהוכרה בפסק דין זה. הרחבנו רבות לגבי ההתנהלות הלא ראויה של שלושת מעסיקיו של התובע – חוסין ושני בניו, מוחמד ועבדאללה, אשר ניסו כמעט בכל דרך אפשרית לערפל את העובדות ולהקשות על בירור חקר האמת שכתוצאה מהתנהלות פסולה זו צורפו לתיק גם טאהר ומג'די (שני בני דודיו של התובע) שבדיעבד התברר כי לא היה כל צורך לצרפם.

במצב דברים זה אנו מחייבים את חוסין ושני בניו, מוחמד ועבדאללה, לשלם ביחד ולחוד הוצאות משפט כדלקמן: לתובע סך 20,000 ₪.

הפוליסה מורחבת לשפות את המבוטח בגין תביעות שבוב של המוסד לביטוח לאומי בגין עובדים של קבלנים וקבלני משנה אשר נפגעו תוך כדי ועקב עבודתם באתר.

חוני כמזמין העבודה, יכול היה וצריך היה לצפות את היתרחשות התאונה והייתה מוטלת עליו חובה לנקוט באמצעים למניעת הסכנה.

...

ד – דיון והכרעה לאחד ששקלתי את טענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל במלואה.

ה – סופו של דבר מורם מהאמור עד כה כי התביעה מתקבלת במלואה.

אשר על כן, אני מורה כדלקמן: המזכירות תעביר לתובעת את הפיקדון בסך 6,000 ₪ שהפקיד הנתבע בקופת בית המשפט; ב. הנתבע ישלם לתובעת את היתרה בסך 24,428.20 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל; ג. הנתבע ישיב לתובעת את אגרת בית משפט בסך 764 ₪; ד. הנתבע ישלם לתובעת שכר טרחת עו"ד בסכום כולל של 4,000 ₪.

תביעה לפיצויים בגין ניזקי גוף, עקב תאונת עבודה נטענת מיום 9.2.12 [להלן: "התאונה"] הצדדים והרקע לתובענה: התובע 1, יליד 8.10.1984, הגיע בחודש יוני 2008 מסין לישראל לצורך עבודה בענף הבנייה.

התובע 2, המוסד לביטוח לאומי [להלן: "המל"ל"] שילם לתובע תגמולים עקב התאונה במסגרת מחלקת נפגעי עבודה.

שעה שסכום הנזק לו יהא התובע זכאי גבוה בהרבה מתגמולי המל"ל ששולמו לו - זכאי המל"ל לשיפוי מלוא התגמולים ששילם לתובע.

...

עיקר טענות המל"ל: גם המל"ל כמו התובע סבור כי דין התביעה להתקבל, הן מנימוקי התובע והן מהנימוקים הבאים: א. הנתבעות כולן אחראייות מעצם היותן מעבידות התובע.

עיקר טענות חסון וכלל: דין התביעה נגדן להידחות, בין השאר, מהטעמים הבאים: כחברת כוח אדם אחראית חסון אך ורק לתשלום שכרו של התובע, ואין להטיל עליה חובות המוטלות על מעביד בכל הקשור לאמצעי בטיחות שיש להנהיג באתר בניה.

לפיכך אין לי אלא לאמץ את קביעתי בפרשת תהילת אורי, שם קבעתי לאחר ששמעתי את המומחים מטעם הצדדים, כי גיל הפרישה בסין הוא 60 שנה.

לסיכום תביעת התובע: לנוכח כל האמור נזקי התובע בגין התאונה הינם כדלקמן: הפסד שכר בעבר 91,600 ₪.

סוף דבר: תביעת התובע: א. התובע זכאי לפיצוי כדלקמן: מחסון: 20,808 ₪ (20% מסך כל הפיצוי המגיע לאחר ניכוי תגמולי המל"ל) משניידר: 41,616 ₪ (50% מיתרת ה80%) משבירו: 41,616 ₪ (50% מיתרת ה80%) סה"כ : זכאי התובע לפיצוי בסך של 104,040 ₪ כמו כן תשאנה הנתבעות בשכ"ט התובע בסך של 24,400 ₪ (במעוגל) ₪ וזאת בהתאם לחלוקה כפי שנקבעה בסעיף 37 לעיל.

מבוא זוהי תביעת שבוב שהגיש התובע, המוסד לביטוח לאומי (להלן: "המל"ל"), נגד הנתבעים 1- 3.

מכאן, שבהתאם לסעיף 331 לחוק הביטוח הלאומי, הנתבעים אינם יכולים "לחזור" לצד ג', חברת עבידאת, בתביעה לשיפוי בגין מלוא הסכום בו הם יחויבו בתשלום למל"ל, שכן חברת עבידאת היא מעבידתו של הנפגע, ובתור שכזו, היא אינה חשופה, גם לא בעקיפין, לתביעת המל"ל. זכאותם של הנתבעים לשיפוי מחברת עבידאת הנה, איפוא, אך ורק בגין הפרת התחייבויותיה החוזיות של חברת עבידאת כלפי מיתר, היא הנתבעת 1.

המומחה קבע כי כתוצאה מהתאונה נותרו לנפגע הנכויות הבאות: 20% בגין השפעה בינונית על כושר הפעולה של הגפה העליונה השמאלית והגפה התחתונה השמאלית, לפי סעיף 35(ג)(1) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956 (להלן: התקנות).

מנגד, טענו הנתבעים כי הנפגע היה מאושפז חמישה ימים בלבד עקב התאונה, הנפגע אינו מטופל בטיפולים רפואיים מזה שנים, ולפיכך, יש לפסוק פיצוי בסכום של 59,070 ₪.

...

אינני מקבלת את טענת המל"ל לחישוב הפיצוי בהיוון עד גיל 70, שהוא פיצוי האופייני למי שמתפרנס כעצמאי.

סוף דבר התביעה מתקבלת חלקית כמפורט בפסק הדין לעיל.

התביעה נגד הנתבעים 2 ו- 3 נדחית ללא צו להוצאות, בהתחשב בייצוג שניתן להם יחד עם ייצוגה של מיתר ולא נטען להוצאות נפרדות ונוספות שנגרמו להם בהליך.

נגד פארס נג'אר בע"מ החלטה האם יש בכוחו של פסק הדין שניתן ביום 8/3/2015, במסגרת היתדיינות קודמת לה היו צדדים הנתבעת וצד ג', בנוסף לאחרים, כדי להשתיק את צד ג' בהליך ההודעה לצד ג' שהגישה הנתבעת נגדו בתיק זה? זו היא השאלה העומדת לפני להכרעה בשלב זה. רקע עניינו של התיק דנן בתביעת שבוב בסך 444,092 ₪ שהגיש המוסד לביטוח לאומי (יקרא להלן: "המל"ל"), כנגד הנתבעת - מילועוף אנטגרציית פטם אגודה חקלאית בע"מ (להלן: "מילועוף").

ההליכים בתיק עד כה להשלמת התמונה יצויין כי במסגרת ההיתדיינות הנוכחית ניתן ביום 2/10/2018, בהסכמת הצדדים, פסק הדין בתביעתו של המל"ל כנגד מילועוף ומכוחו חוייבה האחרונה לשלם למל"ל סך של 150,250 ₪ המהוה 30% מסך תגמולי המל"ל ששולמו וישולמו לנפגע על ידי המל"ל בגין תאונת העבודה נשוא התיק בתוספת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד. עם מתן פסק דין נותרה להכרעה ההודעה לצד ג' ובענייניה של זו טענה מילועוף כי פסק דינו של בית המשפט השלום בהתדיינות הקודמת הנ"ל אשר הכיר בתוקפה של תניית השיפוי החוזית בין מילועוף לבין הקבלן, שהנו פסק דין מנומק שניתן על פי הסכמה דיונית בין הצדדים ללא חקירות עדים, מחייב ביחסים שבינה לבין הקבלן.

...

להלן אביא, בתמצית, את הנימוקים שהביאוני למסקנתי הנ"ל. ראשון וראשון – אינני מקבלת את טיעוניו של צד ג' שלפיו פסק דינה של הערכאה המבררת, בהתדיינות הקודמת הנ"ל, אינו יכול להקים מחסום דיוני נגדה, מן הטעם כי פסק הדין ניתן ללא קיום ישיבה לשמיעת הראיות וללא חקירת מצהירים ועדים.

ביחס להסכמה זו, שלא כמו פסק דינו של בית המשפט השלום בהליך הקודם הנ"ל, לא מתקיימים ארבעת התנאים העיקריים להיווצרותו על השתק פלוגתא אותם היטיבה לפרט מילועוף בסעיף 7 לסיכום טענותיה.

השאלה הנשאלת כאן היא זו – ככל שבמסגרת הסכמת הצדדים בהליך הערעורי הנ"ל, אותה אישרה כאמור ערכאת הערעור ולה ניתן תוקף של פסק דין, סוכם על הצדדים כי ההסכמה אינה מהווה תקדים לתיקים אחרים, האם משמעות הדבר היא ביטול ההשלכה שיש להתערבותה של ערכאת הערעור בפסק דין של הערכאה המבררת, באופן המחזיר לפסק דינה המנומק של הערכאה המבררת את כוחו להשתיק את בעלי הדין, שהיו צדדים להליך המשפטי שבמסגרת ניתן זה, מפני העלאת טענותיהם בהליך אחר דוגמת ההליך דנא? לדידי בנסיבות העניין אין מנוס אלא להשיב בשלילה לשאלה הנ"ל, שכן, אין עוד לפנינו הכרעה סופית שהביאה לסיומה, באופן סופי וחלוט, התדיינות קודמת בין הצדדים.

סוף דבר לאור כל המקובץ הריני קובעת כי אין בכוחו של פסק הדין שניתן בגדרו של ת"א 18081-10-10 כדי להקים מחסום דיוני ו/או מהותי בפני צד ג' בהודעה שהוגשה נגדו בתיק זה. בנסיבות אלה, הריני מורה על זימון בעלי הדין – הנתבעת וצד ג', לקדם משפט נוסף שיתקיים לפני ביום 11/6/2019 שעה 09:00 שבמהלכו יינתנו הוראות להמשך ניהול ההליך.