תביעת שיפוי מל"ל בגין קצבה מיוחדת לנכה עבודה

על אף שניפגע בתאונת עבודה, כיוון שבסודאן אין טפול רפואי ללא תשלום יהיה עליו לשלם עבור הוצאותיו הרפואיות ועבור נסיעות לטיפולים ולאחר מכן יהיה עליו לפנות לקופ"ח בארץ בדרישת החזר הוצאות וגם כאן לא כל ההוצאות כלולות בסל הבריאות של קופ"ח. כמו כן לטענתו הוא זכאי להוצאות בגין טיסה ושהייה בארץ לצורך ניהול ההליך וגם החזר על הוצאות בגין שכ"ט עו"ד ששולם במל"ל, כמו גם פיצוי בגין הנזק הלא ממוני שניגרם לו. זה המקום להעיר, כי בכתב התביעה עצמו כיוון המל"ל תביעתו כלפי הנתבעים 2-6 בלבד, ותבע שיפוי בגין הסכומים ששילם וישלם לתובע בגין גמלאות נכות מעבודה ובגין קצבה מיוחדת לנפגעי עבודה על פי ס' 328 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה – 1995 (להלן – "חוק המל"ל") ו/או כמיטיב או חליף על פי החוק לתיקון דיני הנזיקין האזרחיים (הטבת ניזקי גוף), התשכ"ד – 1964, בשל התאונה ובהסתמך על קביעות הועדות הרפואיות שלו, בהתאם לאחריותם של הנתבעים כפי שתקבע על ידי בית המשפט.

...

בנוסף, ההודעה לצדדי ג' נדחית כאמור.

בסכום ההוצאות לקחתי בחשבון את השיקול לפיו משלוח ההודעה היה דרוש ומובן בנסיבות מצד אחד, אך גם את מסקנתי לפיה דינה של ההודעה היה להידחות לגופה (אלמלא הייתה נדחית התביעה נגד הנתבעת 4) מצד שני, ובנוסף את השיקול לפיו מדובר במסכת עובדתית אחת, ובאותם צדדים (למעט צ"ג 5) שהם צד לתביעה העיקרית ויוצגו בידי אותם באי-כוח.

בנוסף, גם ההודעה לצדדי ד' נדחית כאמור.

בית משפט השלום בירושלים ת"א 9079-07-19 פלוני נ' אבו פרחה ואח' בפני כבוד השופטת מיקה בנקי תובע פלוני נתבעים 1. מוחמד אבו פרחה 2. נאפז סקאפי 3. קרנית קרן פיצוי נפגעי תאונות דרכים וכן הודעה לצד שלישי: המודיעה קרנית קרן פיצוי נפגעי תאונות דרכים צדדי ג' 1. מוחמד אבו פרחה 2. נאפז סקאפי פסק דין

ההודעה לצד שלישי שהגישה קרנית נגד הנתבעים 1-2 שהם צדדי ג' מתקבלת במלואה, והם חייבים לשפותה ביחד ולחוד בגין כל סכום שתשלם לתובע בהתאם לפסק דין זה. התאונה והנכות הרפואית והתפקודית סמוך לתאונה החל התובע לעבוד אצל הנתבע 2 והתאונה ארעה כשנסע במסגרת עבודתו.

התובע מציג את אישורי התשלומים מהמל"ל בגין גמלת נכות מעבודה בשנת 2017, ואשר הוצאו בשנת 2020, ומבקש לקבוע לאור השכר הרבע-שנתי המופיע בהם, שמשכורתו עובר לתאונה עמדה על סך 6,631 ₪.

עם זאת, כאמור, הספיק לעבוד במזגנים משך ימים ספורים בלבד ולפני כן עבד התובע בעבודות שלא הצריכו מאמץ פיזי מיוחד (עמ' 8 ש19-25).

...

התייחסות התובע ואחיו לעזרה כה אינטנסיבית במשך חודשים אינה עולה בקנה אחד עם התיעוד הרפואי שעל פיו קיבל התובע ימי מחלה במהלך כחודש ימים לאחר התאונה ותו לא. העדויות לפיהן לא היה התובע מסוגל להתלבש ולהתקלח ואף הסתובב עם 'צווארון' משך 3 חודשים, לרבות במהלך הלילה, אינן עולות מהמסמכים ואין בידי לקבל אותן כפשוטן.

עדות אחיו של התובע שגם כיום מגיעים כל בני המשפחה לסייע בניקיון ביתו של התובע אינה תואמת את מצבו של התובע כפי שנקבע בעקבות התאונה וגם עדות זו אין בידי לקבל (עמ' 29 ש7-11).

ככל שישלמו הנתבעים 1-2 לתובע במישרין את נזקיו, כפי שביקשו בסיכומיהם, יקוזז כל סכום שישלמו מהסכום בו חבה קרנית.

משמעות הדברים היא, "שגם אם היתיישנה עילת התביעה ככל שהדבר נוגע ליסוד הנזק, די בכך שאחד מהיסודות האחרים של העילה התגלה באיחור על ידי התובע על מנת שיושעה מרוץ ההתיישנות... מכאן חשיבותו של סעיף 8 לחוק ההתיישנות כהסדר המקל עם התובע במצבים של היתיישנות שלא מדעת, במיוחד במצבים של מחלות סמויות ונזקים סמויים אחרים, כמו תיכנון לקוי או בנייה לקויה של מבנה" [ע"א 2919/07 מדינת ישראל - הועדה לאנרגיה אטומית נ' גיא-ליפל, פסקה 36 לפסק דינו המפורט של כבוד השופט י' עמית (19.9.2010) (להלן: "ענין גיא-ליפל")].

"... מתוך שתי המטרות העומדות בתכלית הכלל לנכוי הגימלאות מסכום הפצוי (מניעת כפל פיצוי לניזוק ומניעת כפל חיוב למזיק), הרי ששעה שהמדובר במזיק שהוא מעביד ובארוע נזיקי שהנו תאונת עבודה, נותרת בעינה מטרה אחת בלבד - מניעת פיצוי היתר לניזוק. זאת, הואיל והמטרה השניה, מניעת כפל החיוב למזיק, אינה מתקיימת, שכן זכות השיפוי אינה עומדת למל"ל כלפי מזיק שהוא מעביד" [פסקה 11].

לא היה חולק כי מלוא סכום הגימלאות מעבודה שולם לעובד שם בגין אותו מאורע, בגין אותה עילת תביעה, ובגין אותם מעשים של המזיק שם, ולפיכך כל תשלומי גמלאות המל"ל, היו בזיקה לאותו ארוע שהטיל חבות על המעביד שם, וממילא בזיקה לפצוי שהוטל על המעביד שם. למה הדבר דומה? מבחינה רעיונית, אין הבדל גדול בין ניכוי מלא מעין זה לבין ניכוי מלא של תשלומי מל"ל הנגזרים מנכות רפואית שקבע המל"ל ושהיא גבוהה במידה ניכרת מהנכות הרפואית שנקבעה בבית המשפט.

לא בגלל שהמל"ל קבע לתובע קשר סיבתי חלקי בין הנכות לבין תנאי עבודתו, או בגלל שהמל"ל קבע שיעור נכות נמוך או גבוה מזה שנקבע על ידי בית המשפט.

...

סוף דבר אני מחייב את הנתבעות, ביחד ולחוד, לשלם לתובע פיצוי בסכום של 168,700 ₪ וכן שכ"ט עו"ד בשיעור של 23.4% מסכום הפיצוי הנ"ל, וכן הוצאות משפט בסכום כולל של 10,000 ₪.

אני דוחה את בקשת התובע בסיכומיו לפסיקת הוצאות לדוגמה.

עם זאת, אני מחייב את הנתבעות, בנוסף לאמור, לשלם הוצאות משפט בסכום כולל של 5,000 ₪ תוך 30 יום מהיום, בגין ההליכים המקדמיים הרבים שהתובע נאלץ לנקוט סביב איתור הפוליסות וההכרה בכיסוי ביטוחי.

רקע התובע (להלן: המל"ל), הגיש תביעה מכוח הסכם רב השנים בינו ובין חברות הביטוח (להלן: ההסכם), להחזר דמי פגיעה וגימלאות נכות ששילם ומשלם המל"ל לנפגעת עבודה בתאונת דרכים מיום 1.1.2014 (להלן: תאונת הדרכים).

"כלל זה" כך צויין בפסיקה "אינו מעורר קושי שעה שתביעת השיפוי של המל"ל נסובה על גמלה ששולמה ומשולמת על ידו למבוטח שניפגע בתאונת עבודה שהיא תאונת דרכים" (עניין אליהו, פסקה 8), כפי שאירע בעניינינו.

אולם במקום להגיש תחשיב עינייני שלוקח בחשבון את האפשרות שטענותיה יידחו, הנתבעת בעיקר חזרה על טענות שהעלתה בהרחבה במהלך ההליך באשר לעצם החיוב (כך למשל טענה להתיישנות התביעה להחזר בגין "הקצבה המיוחדת" הגם שהטענה נדחתה בהחלטתי מיום 16.5.2022 במסגרתה אושר למל"ל לתקן את כתב התביעה ולהוסיף קצבה מיוחדת).

...

בנסיבות אלו, אף אם הייתי מניחה שרופאי המל"ל התרשלו בכך בכך שלא הרחיבו את הדרישה לקבלת חומר רפואי גם מבית חולים סורוקה, ואני קובעת שכך הדבר.

סוף דבר התביעה מתקבלת.

הנתבעת תשלם למל"ל סכום של 3,416,679 ₪ בתוספת ריבית וריבית הסכמית כמפורט בפסקה 40 לעיל.

כמו כן, המל"ל הבהיר כי יש בפיו טענות שלא נטענו על ידי הניזוקה בתביעתה, ובהן: כי בנגוד לנטען, עברה הרפואי של הניזוקה היה בפני ועדות המל"ל בעת קביעת הנכויות, ויש לבחון את ענייננו לאורה של קביעת בית משפט זה ברע"א 668/20 הפניקס חברה לביטוח בע"מ נ' פלונית (13.5.2020); וכי קיים הבדל בין שלב ההכרה בתאונה כתאונת עבודה, ובין שלב קביעת הנכות שבו נבחן הקשר הסיבתי, וניתן משקל למצב רפואי קודם רק אם הוא היה מקנה נכות כשלעצמו.

כאמור, לפי הוראת סעיף 328 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 (להלן: חוק הביטוח הלאומי) המל"ל זכאי לקבל מהמזיק שיפוי בגין הגימלאות ששילם ושישלם לניזוק.

מדובר בתביעת שיבוּב (תִחלוּף; סוברוגציה), שבמסגרתה המל"ל ניכנס כביכול בנעלי הניזוק, ואין המל"ל יכול לחזור למזיק אלא בסכום הגימלאות המשולמות על ידו, הנובעות מהנכות שנגרמה לניזוק כתוצאה מהתאונה (אליעזר ריבלין תאונת הדרכים – תחולת החוק, סדרי דין וחישוב פיצויים 540-539 (מהדורה חמישית, 2020) (להלן: ריבלין תאונת הדרכים)).

על אף שאין להחיל במקרה שלפנינו את כללי ההשתק כפי שהם, נקבע זה מכבר כי "ההסתמכות על קביעת בית המשפט בתביעת הניזוק כנגד המזיק משיקה להסתמכות על השתק פלוגתא" (עניין זטולובסקי, פסקה 16) במובן זה שקביעות בתביעת הניזוק עשויות להשפיע גם על תביעת המל"ל. בהקשר זה נקבע לא אחת כי בין הניזוק והמל"ל קיימת "קירבה בעיניין" בשל היחסים המיוחדים הקיימים בין השניים (ראו למשל, רע"א 8735/17 חרמש מבנים בע"מ נ' המוסד לביטוח לאומי, פסקה 7 (5.2.2018) (להלן: עניין חרמש), שם היה זה המל"ל שטען להשתק פלוגתא כטענת התקפה, כמי שניכנס בנעלי הניזוק; עניין אלחבאנין, פסקה 30).

...

המשיבות טענו כי יש לדחות את הבקשה על הסף בשל האבסורד שבבקשת המל"ל לדון ולהכריע מחדש בסוגיה שכבר הוכרעה לגופה.

סוף דבר נוכח המגמה בפסיקת בית משפט זה, ובכללן הלכת זטולובסקי והלכת קרנית, ונוכח הרציונליים העומדים בבסיס אותה מגמה – מצאתי לקבוע כי גם במקרים שבהם תביעת הניזוקה הסתיימה בהסכם פשרה שלא קיבל תוקף של פסק דין, לאחר שניתנו חוות דעת מומחים מטעם בית המשפט, ניתן יהיה לעשות שימוש בקביעות המומחים גם בתביעת המל"ל, תוך שתינתן לו האפשרות לחקור את המומחים (ראו גם החלטתו של כב' השופט מ' עלי בת"א (שלום קריות) 35181-04-17 המוסד לביטוח לאומי נ' חברת ב.ס.ט בניה בע"מ (10.11.2019)).

משזו הייתה דרך הילוכי, ולאור המסקנה אליה הגעתי, לא ראיתי להידרש לטענות המל"ל באשר להשתק פלוגתא לא-הדדי אופנסיבי.

סוף דבר, שהערעור נדחה.