תביעת שיפוי בגין דמי שימוש חורג בנחלה חקלאית

הנתבעים מוסיפים בעיניין זה, כי הם זכאים לשיפוי או קזוז בגין הוצאות פינויו של ארביב בסך של 70,000 ₪, וכן 58,000 ₪ בגין דמי השמוש החורג שנאלצו לשלם בעטיין של חריגות התובעת.

בהתאם למדיניות האגף החקלאי ברמ"י הצהירו הנתבעים בשלהי שנת 2011 כי מדובר בחוות סוסים לשימוש עצמי.

בהקשר זה יש לדחות גם את טענת התובעת כפי שנטענה במסגרת כתב התביעה, לפיה פקח מטעם רמ"י אשר ביקר בנחלה ביום 4.11.09 לא מצא כל חריגות או שימושים חורגים.

...

משכך, אני קובע את שכר טרחת עו"ד על הסך של 44,922 ₪.

כן ישלמו הנתבעים לתובעים אגרת משפט כפי ששולמה.

הנתבעים ישלמו לתובעים את כלל הסכומים האמורים לעיל בתוך 30 יום מהיום, שאם לא כן יישאו הסכומים ריבית והפרשי הצמדה כדין.

תביעה של בעל זכויות בנחלה חקלאית, אשר התיר לאחרים להיות ברי רשות ולעשות שימוש בחלק ממבנה ובנחלה שברשותו תמורת דמי הרשאה שקבל, לשיפויו בגין תשלום עבור דמי שימוש חורג שדרשה ממנו רשות מקרקעי ישראל והוצאות שהוציא בגין דרישה זו, בסכום כולל של 114,128 ₪, בשל תנאי ההסכם עמם חתם.

בסעיף 12.5 התחייבו הנתבעים לפצות התובע בגין כל סכום או הוצאה או תשלום שישלם על פי פסק דין, החלטה, בוררות או פשרה שהם אחראיים לו ולרבות הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד. כמו כן התחייבו לשפותו בגין כל נזק תביעה או חיוב שיחויב בו או יידרש לשלמו בקשר עם עוולה שתתרחש בחלק זה של המבנה, או בקשר להחזקתו או לניהול עסקם.

...

לאור העובדה שסבור אני שהצדדים אל אמרו את כל האמת בטיעוניהם ובעדויותיהם בבית המשפט והעלימו פרטים מבית המשפט, לא מצאתי להתערב ולהפעיל שיקולי צדק במקרה זה. הנתבעים הסכימו לתנאי שניתן יהיה לפנותם באופן מיידי ואכן התפנו תוך זמן קצר, וכפי שהעידו, נהגו לשכור במשך שנים מחסנים במושב.

מכאן אני סבור כי לקחו על עצמם הסיכון שהשקעותיהם תרדנה לטימיון במודע וזאת תמורת דמי שכירות נמוכים.

סוף דבר: לאור כל האמור לעיל, אני דוחה את תביעת התובע נגד הנתבעים.

התובעת 1 (להלן – "התובעת") הנה חברה המפעילה רשת חנויות למוצרי גינון וחקלאות הידרופונית תחת המותג "הידרו-שופ'". התובע 2 (להלן – "התובע") היה בעל המניות ומי שניהל בתחילת הדרך כעוסק מורשה את סניף הרשת במושב משמר השבעה.

ממידע שנימסר לתובעים הוברר להם כי הנתבע איים על משכירים פוטנציאליים במושב שאם ישכירו את נכסם לתובעים ידווח על חריגות בניה שביצעו במקרקעין.

ההגנה תביעה זו הוגשה על מנת להוות משקל נגד לתביעת הנתבע נגד התובעים שהתבררה בבית משפט השלום בראשון לציון (תא"מ 43863-03-17) לתשלום דמי שכירות ולשיפוי בגין נזקים למושכר.

דיון והכרעה אין חולק על כך שהתובעים שכרו את הנכס מאמו המנוחה של הנתבע בשנת 2009 ולאחר פטירת האם ירש הנתבע את זכויותיה בנחלה.

על אף שמבחן המראה והצליל אינו מובהק בעניינינו – למעט, המכנה המשותף בהוספת השם הגנרי "הידרו" לא מצאתי חשש של ממש להטעיה, כך מבדיל בין הסמלים אופן כיתוב השם בשפה העברית לעומת השפה האנגלית, ההבלטה של האותיות, הטבעת ציור של "עציץ" לצד השם הידרוישראל, העיצוב המיוחד של HyDRoSHOP בו משמש הסמל של "עלה" במקום האות O תוך שילוב אותיות קטנות וגדולות.

...

התוצאה לאור כל האמור התביעה, על כל רכיביה, נדחית.

אשר להוצאות המשפט, אני סבור כי גם אם בסופו של יום התובעים לא הצליחו להרים הנטל להוכחת זכאותם לפיצויים דעתי אינה נוחה ממעשיו של הנתבע כפי שהוכחו בפני, אף אם לא הגיעו עד כדי קבלת התביעה, ועל כן אני רואה לנכון לפסוק הוצאות על הרף הנמוך ביותר.

אני מחייב את התובעים בתשלום הוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד של הנתבע בסך כולל של 7,000 ₪.

צדדי ג' אברהם סינה אוהד סינה שניהם ע"י ב"כ עוה"ד איתן בן דוד פסק דין רקע כללי ותמצית טענות הצדדים בקליפת אגוז עניינה של התביעה שלפניי בעתירת התובעת, רשות מקרקעי ישראל (להלן: התובעת או רמ"י) למתן צו הריסה להריסת מבנים שהוקמו שלא כדין ע"י הנתבעים או מי מטעמם, ובכלל זה: מבנים שפוצלו שלא כדין, ומבנה יביל שהוצב שלא כדין (הכל, כמפורט בסע' 4 לקמן), במשקם של הנתבעים, וכן לפסיקת דמי שימוש ראויים בגין המבנים.

וכך מנחה אותנו ההלכה הפסוקה ביחס לשימושים שאינם מורשים, מפיה של כב' השופטת דפנה ברק ארז ברע"א 327/13, יוסף כהן ואח' נ' מנהל מקרקעי ישראל ואח', (7.5.2013), פסקה 12: "ככל שהבקשה מעוררת היבטים עקרוניים מן הסוג שמצדיק הענקתה של רשות ערעור לפי אמות המידה שהותוו ברע"א 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123 (1982) – היבטים הנוגעים לשימושים לא מורשים במקרקעי ישראל בכלל, ובקרקעות חקלאיות בפרט – הרי שבית משפט זה כבר אמר את דברו לא אחת ששימושים אלה הם בעייתיים, הן מהיבט השמירה על שילטון החוק והן מהיבט האנטרס הצבורי בשמירה על הקרקעות החקלאיות ועל שטחים פתוחים (ראו והשוו: בג"ץ 1027/04 פורום הערים העצמאיות נ' שר הבינוי והשיכון, פסקה 109 [פורסם בנבו] (9.6.2011)). שימושים לא מורשים שכאלה הם, לצערנו, תופעה שכיחה, ואכיפת החוק לצורך מניעתם היא חיונית.... אך אין בה כדי להוציא את זכותה – וחובתה – של המדינה כבעלת הקרקע למנוע אף היא שימוש אסור באמצעות הכלים המוקנים לה בדין, מעבר לאמצעי האכיפה העומדים לרשותה במישור המשפט הפלילי." כן ר' פסק דינה של כב' השופטת עדנה ארבל בבג"ץ 1027/04 פורום הערים העצמאיות נ' מועצת מקרקעי ישראל (9.6.11, פסקה 109 לחוות הדעת, שהתקבלה פה אחד ע"י שבעת שופטי ההרכב): "קשה להגזים בנזק שעלול להגרם בעקבות שימוש בלתי חוקי או בלתי מוסדר במקרקעין, הנעשה על-ידי בעל הזכויות בנחלה לשם תעסוקה לא חקלאית. בשימוש הלא חוקי יש כדי לפגוע בשלטון החוק, המשמש, כאמור, עקרון יסוד בשיטת המשפט הישראלית, באשר מוחלות נורמות שונות על אנשים שונים...." בית המשפט העליון רואה, איפוא, בחומרה רבה את השמוש הלא מורשה במקרקעי ישראל, ומייחס להתנהלות זו פגיעה בערכי שילטון החוק, ואף קורא למדינה לנקוט בהליכים אזרחיים (לצד ההליכים הפליליים) למניעת התפשטות תופעה זו. כך אכן פעלה התובעת במקרה שלפניי, ומצאתי כי בדין הגישה את תביעתה.

שם נקבע כי: "רשיון חינם למשך תקופת זמן בלתי-מוגבלת, שאינו מתבסס על הסכם מפורש, מתבטל כהרף עין עם גילוי דעתו של בעל המקרקעין כי אין ברצונו להמשיך בהענקת הרשיון, והגשת תביעה לסילוק-יד בודאי מגלה רצון זה.". אמנם, כאמור לעיל, עיקרה של הלכה זו במקרים של פלישה למקרקעי ציבור, בשונה מהמקרה שלפניי, שעניינו בשימוש של בר רשות בחלקה ב' שבנחלתו, אולם דומה כי הדברים הולמים היטב גם את המקרה שלפניי, כאשר ברי כי מעולם לא ניתן אישור לחריגות הבניה.

משהודה אוהד סינה, אחיינם של הנתבעים, שהוא הגורם שהציב את המבנה היביל, הרי שברי כי בנסיבות העניין על אוהד לשפות את הנתבעים בגין המבנה שהציב בתחומם שלא כדין.

משכך וביחס לחיוב הכספי בגין דמי השמוש במבנה 5(1), אין לי אלא לקבל את החישוב של התובעת ביחס לדמי השמוש.

...

נוכח התוצאה שאליה הגעתי ונוכח הדיונים הרבים שהתקיימו בתיק, כמו גם כתבי הטענות, דיוני ההוכחות, הסיכומים על הרחבותיהם ועדכוניהם, התנהלות הנתבעים עצמם וניהול ההליך, כמו גם דחיית רוב טענות הנתבעים, אני מורה על חיוב הנתבעים יחד ולחוד בהוצאות משפט ובשכר טרחת עו"ד של התובעת בסך של 22,000 ₪.

באשר להודעת צד ג', ונוכח כלל האמור לעיל, אני מורה על קבלת הודעת צד ג' כנגד אוהד בלבד, בהינתן שלאב אברהם אין זכויות בנכס וכאשר אוהד לקח על עצמו האחריות להצבת המבנה היביל.

בנסיבות העניין, אני מורה לאוהד לשאת בסכום החיוב המפורט לעיל, בסך של 213,780.25 ₪, נכון ליום 13.3.24, ולשלם אותו לנתבעים.

תביעה של רמ"י לתשלום דמי שימוש ראויים בגין שימוש חורג בנחלה במושב בית נקופה, שנים רבות לאחר ביצוע השמוש החורג ושנים רבות לאחר שמי שביצע את השמוש החורג הלך לבית עולמו.

"1. בית המשפט נותן להסדר הפשרה תוקף של פסק דין. מכוח הסדר זה ייאסר על הנתבעים 1-3 ו/או מי מטעמם לעשות במשק או בנחלה נשוא התביעה כל שימוש שאינו חקלאי, וכן ייאסר עליהם כל שימוש שאינו מותר על פי החלטות מועצת מינהל מקרקעי ישראל, או הסכם המשבצת.

ההודעות לצד ג' של מיכאל ויהודה נגד דינה: יהודה ומיכאלה שלחו כל אחד מהן הודעת צד ג' נגד דינה בהן טענו שאם יחוייבו לשלם סכום כלשהוא לתובעת על דינה לשפותם בגין כל סכום, מכיוון שהיא היורשת היחידה של אלאונורה המנוחה, שנהנתה מכספי ההשכרה.

יתירה מכך, השהוי הרב של התובעת בהגשת התביעה לדמי שימוש ראויים, במיוחד כאשר אלאונורה המנוחה נפטרה רק כ-5 שנים לאחר מתן פסק הדין בבית משפט השלום בירושלים, וכ-3 שנים לאחר פטירתה של אלאונורה המנוחה, היה בהם כדי להביא את הנתבעת 2 למסקנה שאין כל חוב של המנוחה לתובעת בגין דמי שימוש ראויים.

...

סוף דבר: לאור כל האמור לעיל, תוצאת פסק הדין הינה כדלקמן: בתביעה העיקרית: על הנתבעים 1 (מיכאלה) ו-3 (יהודה), ביחד ולחוד, לשלם לתובעת כדלקמן: את הסך 28,100 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום הגשת התביעה (14.2.2018) ועד ליום התשלום בפועל; לאור השיהוי החריג ביותר בהגשת התביעה ולאור תוצאות פסק הדין אין צו להוצאות לטובת התובעת.

התביעה נגד הנתבעת 2 נדחית ללא צו להוצאות.

בהודעות לצד ג': ההודעות לצד ג' נדחות ללא צו להוצאות.