תביעת שיפוי בגין ביטוח חבות מעבידים

התביעה שלפני הוגשה על ידי המוסד לביטוח לאומי כתביעת שיפוי מכוח סעיף 328 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח חדש], תשנ"ה – 1995 (להלן: "חוק הביטוח הלאומי"), חוק חוזה הביטוח, תשמ"א – 1981, וכן חוק הנזיקים האזרחיים (הטבת ניזקי גוף), תשכ"ד - 1964, בשל פגיעתו של מר תאמר בדארנה, ת.ז 303114557 (להלן: "הנפגע") בתאונת עבודה שארעה לו בחניון תת קרקעי בבית החולים רמב"ם. התאונה ארעה לפי הנטען עת עבד הנפגע בשרותה של חברת ח.ס שומר (2000) בע"מ (להלן: "המעסיק") ביום 08.04.2012 במהלך עבודת נקוי ריצפה באמצעות מכשיר מפוח אויר המופעל בדלק מעורבב בשמן.

הנתבעות 3 ו-4 הנן שתי חברות ביטוח שלפי הנטען מכסות את ארוע התאונה, בין מכוח ביטוח חבות מעבידים ובין מכוח כסוי אחר.

...

יחד עם זאת, לא שוכנעתי שיש באמור כדי לפטור כליל את התובע.

יוצא אפוא, שמחד, לא ניתן לחייב את התובע להחתים את הנפגע עצמו על תצהיר תשובות לשאלון, אך ניתן לחייב התובע – המוסד לביטוח הלאומי, עצמו לענות על השאלון.

המזכירות תשלח את החלטתי לצדדים.

אך סירבה להכיר בחבותה הביטוחית במסגרת תביעת השבוב של המל"ל, מן הטעם שהפוליסה שנרכשה ע"י הקבלן הראשי היא אך ורק פוליסה לביטוח אחריות מעבידים, המסייגת תביעות המל"ל ממסגרת הכסוי הבטוחי.

באישור הביטוח גם לא ניתן לראות קיומן של הרחבות כלשהן, מלבד ההרחבות המופיעות ברשימת הביטוח, היינו, הרחבת תחולת הכסוי הבטוחי בגין אחריות מעבידים, כך שיכסה גם מספר עובדים של קבלן המשנה.

הא ותו לא. לסיכום אני מקבלת את התביעה של המוסד לביטוח לאומי אך ורק כנגד הנתבעת 2, נ.ר.ש.א לבניין והשקעות בע"מ. בהתאם להסכמות הצדדים בעיניין סכום השיפוי, הנתבעת 2 תשלם למוסד לביטוח לאומי סך של 200,000 ₪, סכום הכולל שכ"ט עו"ד והוצאות משפט.

...

הא ותו לא. לסיכום אני מקבלת את התביעה של המוסד לביטוח לאומי אך ורק כנגד הנתבעת 2, נ.ר.ש.א לבניין והשקעות בע"מ. בהתאם להסכמות הצדדים בעניין סכום השיפוי, הנתבעת 2 תשלם למוסד לביטוח לאומי סך של 200,000 ₪, סכום הכולל שכ"ט עו"ד והוצאות משפט.

ההודעה שנשלחה על ידי הנתבעת 2 כנגד צד ג' – הראל חברה לביטוח בע"מ, במסגרת תביעת הנפגע (התובע 1), נדחית אף היא, תוך חיוב המודיעה בשכ"ט עו"ד והוצאות משפט בסך כולל של 6,000 ₪.

בנסיבות סיום התיק אני מורה על מתן פטור מתשלום יתרת האגרה בשתי התביעות.

בהודעה זו נטען, כי ככל ויגאל יחויב לפצות את התובעים אזי על היזדמנות וניצן לשפותו בגין כך, וסמך בהודעתו על עילות חוזיות וגם נזיקיות.

כידוע מבטח שאינו מוודא כי המבוטח ער לסייגים אינו רשאי להיתנער מחבותו הביטוחית על סמך אותם הסייגים ועוד כאשר סייגים אלה לא קיבלו ביטוי בהצעת הביטוח (רון אליאס, דיני ביטוח (מהדורה שלישית, 2016), עמ' 709-713 והאסמכתאות שם) לחילופין, ובאם טעיתי במסקנתי לעניין תחולת ביטוח אחריות צד שלישי, אני סבור כי במקרה זה גם הכסוי הבטוחי בגין חבות מעבידים חל בעניינינו.

הווה אומר, לגישת הקבלן קיים עוגן בנוסח, ואני סבור כי נכון להעדיפה מפאת כללי הפרשנות הנהוגים בכגון דא. הפרשנות בה אוחז הקבלן היא שמגשימה את ציפיותיו הלגיטימיות של כל מבוטח סביר וגם מתיישבת עם התכלית וההיגיון העומדים ביסודו של ביטוח זה. פוליסה זו מיועדת להקנות כסוי בטוחי מפני תביעה לניזקי גוף שהוסבו לעובד במסגרת עבודתו בה הוא משרת ומקדם את האנטרס של המעביד כשהוא כפוף להוראותיו והנחיותיו.

...

משנקבע כי דין ההודעות נגד הזדמנות להידחות מובן כי אין תוחלת להודעות אלו כנגד ניצן.

סוף דבר מקבל את תביעת העזבון והתלויים במנוח ס.ע ז"ל (ת"א 29886-03-18), ומחייב את הנתבעים, יחד ולחוד, לשלם לתובעים פיצויים בסך 959,625 ₪, בצירוף שכ"ט בשיעור 20% והמע"מ וגם הוצאות משפט בסך 5,000 ₪.

כפועל יוצא מהאמור, אני מקבל את שתי ההודעות בשני התיקים אותן הגישה הזדמנות נגד המבטחת (הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ) אשר תשלם להזדמנות הוצאות משפט ושכ"ט בסכום כולל בסך 50,000 ₪.

פוליסות הביטוח מהראיות שהוצגו עולה כי בהתאם להסכם שבין הצדדים, הנתבעת 1 (קבלן המשנה- כ.א.ר.מ) ביטחה באמצעות הנתבעת2(כלל חב' לביטוח), וצד ג'1( הקבלן הראשי- מנרב) באמצעות צד ג'2 (מנורה חב' לביטוח), הפיקו פוליסות הכוללות חבות מעבידים וצד שלישי, הכוללת כמבוטחת את הנתבעת 1.

הנתבעים הגישו ביום 21.2.2021 בהתאם לאישורו של בית המשפט מאותו מועד, כתב הגנה מתוקן לו צירפו הודעת צד שלישי מתוקנת, בה עתרו בסעיף 6 להודעה לחייב את הצד השלישי (צד ג'2) מכוח פוליסת הביטוח שהוציאה (נספח ב' להודעה צד שלישי המתוקנת) בתשלום פיצוי ו/או שיפוי בגין כל סכום בו יחויבו בהליך, היינו תביעה לפצוי גם בגין הנזק שניגרם במנגנון מיקרו טראומה מיצטבר.

...

אין בידי לקבל טענה זו. הדרישה לתשלום פיצוי בגין נזק במנגנון מיקרו טראומה מצטבר עלה במסגרת כתב התביעה המתוקן ובהתאמה נתבע פיצוי בגין רכיב זה במסגרת הודעת צד השלישי המתוקן שהגישה הנתבעת כנגד צדדי ג'.

בנסיבות אלה, נכותו התפקודית של התובע גבוהה לעין שיעור מנכותו הרפואית, ובשים לב לגילו המבוגר של התובע כבן 50 במועד התאונה (2007) העדר השכלה או מקצוע למעט עבודת כפיים, והנכות המשמעותית, אני סבור כי מאז התאונה מיום 6.5.07 מצוי התובע באי כושר תעסוקתי מלא.

התובע יכול היה להגיש חוות דעת נגדית ו/או לטעון לעניין הניכוי ו/או שיעורו במסגרת סיכומי התשובה מטעמו אולם בחר שלא לעשות כן, ועל כן, אין מקום להיעתר לבקשתו להשלים את טיעוניו בעניין זה. לתובע נקבעה במל"ל נכות כללית משוקללת מיום 1.8.08 בשיעור 85% : (נזק בעצב וולנרי באזור מרפק ימין 5%, סכרת65%, השמנת יתר 10%, כאבי גב תחתון25%, נזק בשורשים מותניים +חולשה ברגל שמאל 20%, נזק בעצב באזור מרפק שמאל 5%, תסמונת CTS (התעלה הקרפלית) מימין 5% ותסמונת CTS שמאל 5%).

לא זו אף זו, טענות קונפינו והכשרה כלפי הפניקס, אין מקורן בתביעת שיפוי, כי אם בהפעלת פוליסת הביטוח אצל הפניקס, כמבטחת נוספת ישירה לחבותה של קונפינו.

ולענייננו, האם קיימת לחברת הפניקס זכות חזרה אל קונפינו, כאשר קונפינו מבוטחת אצל הפניקס בגין אותה חבות שיצרה את זכות התיחלוף? קונפניו גרסה, כי אין למבטח את הזכות לחזור לאדם שלישי מכוח סעיף 62(א) לחוק חוזה ביטוח (להלן: החוק או חוק חוזה הביטוח), כאשר אותו אדם מבוטח על ידי המבטח בגין אותה החבות שיצרה את זכות התיחלוף למבטח.

לאור האמור, הנתבעת מבקשת מבית המשפט לחייב את הפניקס להשיב להכשרה, סכום של 356,250 ₪ (אם סכום הביטוח הוא 30 מיליון דולר כמפורט לעיל), ולחילופין, סכום של 351,263 ₪, ככל שבית המשפט יראה בפוליסת ביטוח חבות מעבידים (הפוליסה שברובד ראשון) כפוליסה ראשונה ופוליסת בסיס, ובפוליסה השנייה כפולסיה משלימה.

...

מקובלת עלי עמדתה של הפניקס, לפיה השאלה האם מבטחו של מזיק זכאי לדמי השתתפות ממבטחו של ניזוק, היא שאלה שמתעוררת הן במסגרת הדיון בתביעת תחלוף של מבטח הניזוק, והן במסגרת תביעת השתתפות ישירה, מכוח ביטוח כפל, של מבטח המזיק כלפ מבטח הניזוק, אך הדבר תקף כאשר מדובר בשתי פוליסות המכסות מבוטחים שונים מפני אותו סיכון [ראו: אליאס עמ' 1284].

לאור כל האמור, שוכנעתי כי דין הטענה לזכאותה של הכשרה לקבל שיפוי מהפניקס בגין חבותה הנזיקית הישירה בסכום הנזק.

לסיכום אני מקבלת את ההודעה כנגד צד שלישי 2, ומחייבת אותה לשפות את הכשרה חברה לביטוח בע"מ, בסך של 265,500 ₪, בתוספת 20.475% בגין שכ"ט עו"ד ובתוספת סך של 712 ₪ בגין אגרת פתיחת ההודעה כנגד הצדדים השלישיים.