טענות התובעת כנגד חברת השמירה
לטענת התובעת, חברת השמירה הפרה הן את התחייבויותיה החוזיות והן את החובות החלות עליה לפי חוק השומרים, ומשכך יש לחייבה לשלם לתובעת סך של 542,190 ₪, המורכב מהסכומים הבאים:
סך של 210,780 ₪ בגין הנזק שניגרם למכונה (ההפרש שבין מחיר המכונה ביום ההצתה לתשלום ששולם לה על ידי חברת הביטוח, פחות ההישתתפות העצמית).
באשר לטענת הרשלנות, נטען כי בהתאם להסכם השמירה, התחייבה חברת השמירה לבצע שמירה סטאטית באתר, ללא סיורים, באמצעות שומר אחד ותו לא.
לגירסתה, התובעת ביקשה לרכוש "שמירה מינימלית" בעלות מינימלית על מנת שתעמוד בתנאים שנקבעו בפוליסת הביטוח של המכונה.
איילון, בתגובה טענה כי יש לדחות את ההודעה לצד שלישי כנגדה ממספר טעמים:
ההצתה הייתה בטרם מועד תחילת הביטוח, הוא יום 1.1.15; במועד ההצתה חברת השמירה הייתה מבוטחת אצל מגדל, בהתאם לפוליסה עד ליום 31.3.15, כך שהיה רצף בטוחי; הפוליסה שהנפיקה איילון החריגה כסוי בגין תביעה הנובעת מארוע שקדם למועד תחילת הביטוח בזו הלשון: "אשר המבוטח ידע או יכול היה לדעת כי עלולות להוות עילה לתביעה על פי פוליסה זו".
לאור כל האמור טענה איילון כי בכל מקרה שייקבע כי חברת השמירה התרשלה, הרי שיש לחייב את מגדל.
בעיניין זה אני אף מקבלת את טענת חברת השמירה כי ההסכם נועד על מנת לעמוד בתנאי פוליסת ביטוח המכונה, אשר דרשו כתנאי מוקדם לכסוי הבטוחי שמירת רכוש, שתתבצע על ידי חברת שמירה בעלת רישיון תקף, בהתאם לחוזה בין חברת השמירה לבין המבוטח כאשר "המבוטח אינו רשאי לוותר על זכות השבוב מחברת השמירה" (סעיף 4 בתנאי שמירה ומיגון בפוליסה).
שמירה/ סיור נגד גניבה, פריצה ופגיעה בציוד בתוך אתר הבניה השייכים לחברה.
...
על רקע זה החלטתי שלא לפסוק הוצאות ושכר טרחה לטובת התובעת כנגד מגדל, וכן החלטתי שלא לפסוק הוצאות ושכר טרחה בהודעות כנגד הצדדים השלישיים.
לסיכום
התביעה, אם כן, נדחית ברובה, במובן זה, שאני קובעת כי על מגדל לשלם לתובעת סך של 47,880 ₪ בצירוף הפרשי ריבית והצמדה מיום האירוע (21.11.14) ועד היום, ואילו על חברת השמירה לשלם לתובעת סך של 181,916 ₪ בצירוף ריבית כדין והפרשי הצמדה מיום 25.1.15 (מועד תשלום ההשתתפות העצמית) ועד היום, וכן בצירוף סך של 18,000 ₪ בגין שכ"ט עו"ד (הסכום כולל מע"מ) ובצירוף סך של 4,550 ₪ בגין החזר חלקי לאגרת בית משפט.
ההודעות כנגד צדדי ג' נדחות ללא צו להוצאות.
