תביעת שיבוב של חברת ביטוח נגד קבלן בגין ליקויי בניה

החברה הקבלנית היתקשרה עם עובדים לבצוע העבודות (סעיף 2 לפסק הדין בת"א 60161-03-17 פלוני נגד כאן בונים בע"מ ואח', להלן: "פסק הדין").

הפוליסה מורחבת לשפות את המבוטח בגין תביעות שבוב של המוסד לביטוח לאומי בגין עובדים של קבלנים וקבלני משנה אשר נפגעו תוך כדי ועקב עבודתם באתר.

חובת המבוטח, הנתבע, לשלם דמי הישתתפות עצמית, מותנית בכך שחברת הביטוח שילמה לצד ג' סכומי כסף העולים על סכום ההישתתפות העצמית במקומו.

העלאת הטענה לניגוד עניינים בדיעבד, לאחר שנידחה ערעור שהוגש כנגד קביעות בית המשפט המחוזי בפסק דינו, לוקה בחוסר תום לב. הנתבע אף לא הוכיח טענתו כי לו היה מוגש תצהיר מטעמו הייתה התוצאה שונה.

...

ד – דיון והכרעה לאחד ששקלתי את טענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל במלואה.

ה – סופו של דבר מורם מהאמור עד כה כי התביעה מתקבלת במלואה.

אשר על כן, אני מורה כדלקמן: המזכירות תעביר לתובעת את הפיקדון בסך 6,000 ₪ שהפקיד הנתבע בקופת בית המשפט; ב. הנתבע ישלם לתובעת את היתרה בסך 24,428.20 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל; ג. הנתבע ישיב לתובעת את אגרת בית משפט בסך 764 ₪; ד. הנתבע ישלם לתובעת שכר טרחת עו"ד בסכום כולל של 4,000 ₪.

באשר לניזקי פצוצי הצנרת, נקבע כדלקמן: "מדובר בשני אירועים נפרדים של פצוצי צנרת. התובעים היו מכוסים על ידי חברת הביטוח שפיצתה אותם בגין נזק ישיר פחות הישתתפות עצמית. התובעים אינם זכאים לפצוי כפול. ככל שמדובר בליקויים ברי תביעה, חברת הביטוח נכנסת לנעלי התובעים בתביעת שבוב...". על פסק הדין הוגש ערעור על ידי חברת הבנייה, כאשר העירעור בתחילה לא עסק באותם סכומיי הישתתפות עצמית ולאחר מכן תוקן, באופן שכלל גם ערעור על כך שנפסק שחברת הבנייה צריכה לשפות את הדיירים בגין סכומי ההישתתפות העצמית ששלמו לתובעת.

בכתב ההגנה הפניתה חברת הבניה לכך שישנה תביעה תלויה ועומדת שהוגשה נגדה על ידי הדיירים, בגין ליקוי בניה, כאשר נטען שבאותה תביעה פרטו הדיירים "... בין היתר, אודות נזקים שנגרמו בדירתם כתוצאה מפיצוצים בצנרת" (לכתב ההגנה של חברת הבנייה צורף כתב התביעה מתביעת הדיירים וכן תיכתובות בין הצדדים).

בעיניין המסמכים שמצויים בידי חברת שחר אציין כי צו לחברת שחר להמציא את כל המסמכים לתובעת ניתן לבקשת התובעת עוד ביום 09.07.19, כאשר בהמשך ניתנו מספר תזכורות על ידי בית המשפט לתובעת להמציא את המסמכים מחברת שחר (ראה החלטה מיום 08.08.19 וראה החלטה מיום 14.09.19 ומיום 28.10.19 ומיום 25.11.19 וראה גם החלטה בעיניין זה מיום 19.05.20), על אף כל אותן תזכורות המסמכים מחברת שחר לא הומצאו לתיק עד היום עיון בחוות דעת השמאי מטעם חברת הביטוח ושמיעת עדותו מעלה כי הנ"ל לא בדק ובחן את הסיבה/הכשל שגרם לדליפה וכי אין לו את המקצועיות הדרושה לצורך כך. בחוות דעתו השמאי ציין רק כי מדובר בדירה חדשה ויש איפוא "לבחון" כך לפי דבריו "את האפשרות המשפטית ו/או המעשית להגשת תביעת שבוב נגד הקבלן שבנה את הבית". בעדותו לפני העיד כי לא הגיע למסקנה שיש אחריות לחברת הבניה אלא המליץ לתובעת לבחון את האפשרות המשפטית או המעשית להגשת תביעת שבוב לקבלן שבנה את הבית (פרו' עמ' 39 שורות 14 – 17).

...

לסיכום אני דוחה את התביעה.

בעניין זה יצוין כי בשלבים שונים של ההליך הוצעו הצעות פשרה על ידי בית המשפט, אולם, לאחר עיון בסיכומי הצדדים (כמובן יחד עם עיון חוזר בתיק כולו), שוכנעתי שיש מקום לדחות את התביעה.

התובעת תשלם לחברת הבניה סך של 18,000 ₪ וכן תשפה את חברת הבניה בהוצאות צד ג', בסך של 18,000 ₪ נוספות.

לאור זאת, הגישה הנתבעת הודעת צד שלישי כנגד הקבלן שבנה את הדירה – משהב חברה לשיכון בניה ופיתוח בע"מ (להלן: "קבלן הבניין") וכנגד קבלן השיפוצים – "דוידוב פרויקטים" עוסק מורשה בניהולו של מר ציון דוידוב.

ככל שייקבע כי הגורם לרטיבות אינו קשור בליקוי בנייה או שהוא קשור בליקויי בנייה אך קבלן הבניין פטור, הרי שאז הודעת הצד שלישי כנגד קבלן הבניין תדחה.

מאחר שהקבלן בכלל לא היה נידרש לבדוק את מקור הרטיבות לאחר 8 שנים ולבטח היה שולח את התובעת ליפתור העניין על ידי איש מיקצוע מטעמו.

לא היה ברור מה הקף הנזק, לרבות התפשטות הרטיבות בחלקים נרחבים במצע השומשום של הדירה, לפני פעולות איתור הנזילה על ידי קבלן אינסטלאציה של חברת הביטוח.

חשוב לציין כי בחוות דעתו הראשונה של השמאי מטעם הנתבעת מיום 20.12.2018 הוא מציין תחת פרק "תביעת שבוב" (עמ' 31 לתיק מוצגי התובעת) כי מומלץ לחזור בתביעת שבוב כנגד קבלן הבניין, אך הוא אינו מתנה את התשלום לתובעת או את המשך ביצוע עבודות התיקון בפנייה קודמת לקבלן הבניין.

חרף טענת התובעת בכתב תביעתה, לפיה היא והנתבעת הסכימו על קבלן השיפוצים צד ג' 2 מאחר שההצעה של חברת "נטפים" לתיקון ניזקי הרטיבות לא הייתה ריאלית (סעיף 17 לכתב התביעה), העידה נציגת הנתבעת כי אין שום זיקה בין הנתבעת לקבלן השיפוצים והמבוטחים הם שפנו לנתבעת בדרישה לקבל את קבלן השיפוצים צד ג' 2 במקום חברת "נטפים" (עמ' 30, שורות 3-1 לפרוטוקול).

...

עם זאת, לא עלה בידי התובעת להראות כי דחיית דרישתו, נבעה מתוך ניסיון להתחמק מתשלום תגמולי הביטוח ללא כל נימוק לגיטימי לדחייה, כדי להתיש אותה או להתעמר בה. סיכום התביעה מתקבלת חלקית בהתאם לסעיפים 60-50 לעיל.

ההודעה לצד ג' 2 נדחית.

הנתבעת תשלם לתובעת את הסכומים הבאים: סך של 48,076 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה ועד למועד התשלום המלא בפועל.

חברת אלום שחר – בעצמה מוחמד אבו רוסטום – ניתן פסק דין בהיעדר הגנה פסק דין לפניי תביעה של רוכשי דירה יד שניה, כנגד מי שהיה לטענתם קבלן שיפוצים, בגין ליקויים בשפוץ שערך בדירתם.

ביום 02.08.20 הוגש לתיק דו"ח בדיקה של חברת החשמל מיום 21.12.16, ממנו עולה כי הממצאים היו תקינים.

כאשר נישאל לגבי עסוקו של הנתבע באותה תקופה, העיד: "לשאלת ביהמ"ש לאחר שהשתחרר מהצבא התעסק בנדל"ן בבניה באמצעות אנשי מיקצוע. הוא היה כביכול הקבלן, היזם... נעזרתי בו המון בשנים האלה כשבניתי את ביתי ביעוץ ולא קיבל שום תמורה, הכל מרצון טוב" (פרו' עמ' 13 ש' 22-24).

הנזקים שנגרמו לרכוש התובעים בעקבות ארוע הדליקה היו מכוסים בביטוח מבנה של התובעים בחברת הביטוח כלל, והם שולמו להם במלואם ע"י חברת הביטוח (כאשר בהמשך הוגשה על ידה תביעת שבוב כנגד הנתבע, אשר תלויה ועומדת בפני כב' הרשם הבכיר אורי הדר).

...

אני לא מורה לנתבע להשיב לתובעים את הוצאות מומחה בית המשפט, שכן בסופו של דבר חוות דעתו של המומחה הייתה יותר קרוב לחוות הדעת של הנתבע מאשר לחוות הדעת של התובעים.

הנתבע ישלם לתובעים שכ"ט עו"ד בסך של 16,380 ש"ח. התובעים נאלצו לנהל הליך ארוך עד לקבלת פסק דין זה כמו כן יש לזכור שהתביעה שכנגד בגינה היה על התובעים להתגונן - נדחתה.

חובת השיפוי של צדדי ג' קמה תוך 30 יום מיום שהנתבע ישלם את הסכומים הנ"ל לתובעים.

האם פסק הדין שניתן לטובת ראובן נגד שמעון בבית המשפט לתביעות קטנות חוסם את דרכה של חברת הביטוח של ראובן מלהגיש תביעת שבוב נגד חברת הביטוח של שמעון? זוהי השאלה המשפטית שמעורר תיק זה. אסקור להלן את העובדות הרלבנטיות וכן את טענות הצדדים.

אליאס גם מוסיף בספרו כי: "ההכרעה בשאלת מעמדו של פסק דין שניתן בתביעת המבוטח נגד הצד השלישי נגזרת מהמועד שבו התגבשה זכות התיחלוף של המבטח. הכלל היסודי מורה כי אם הליכי התביעה של המבוטח כנגד הצד השלישי החלו לפני שנרכשה זכות התיחלוף, דהיינו לפני ששולמו תגמולי הביטוח, הרי שפסק הדין מחייב את המבטח. אם, לעומת זאת, החלו הליכי התביעה לאחר שלב זה – אין לפסק הדין כוח מחייב כלפי המבטח ... על כן, אם הליכי התביעה החלו לפני תשלום הגמולים, אין המבטח רשאי להגיש תביעה נוספת כנגד הצד השלישי רק מכיוון שבנתיים שולמו התגמולים". בהקשר זה מפנה אליאס בספרו לע"א 259/83 אריה חברה לביטוח בע"מ נ' סקום (ישראל) בע"מ, פ"ד לט(4) 141 (1985), שם נדון מקרה בו מבוטחים הגישו תביעה נגד חברה קבלנית בגין ליקויי בנייה בדירתם.

...

על כן, אני דוחה את הטענה המקדמית של הנתבעת.

על כן, אני קובע כי הנהג ברכב הנתבעים אחראי לתאונה.

סיכומו של דבר התביעה מתקבלת במלואה.