במהלך ניהול התיק, הגיש המל"ל בקשה לתיקון כתב תביעה, לאחר שהתברר כי האלמנה זכאית לקיצבת נכות כללית, אשר מאיינת, לטענת התובע, את זכאותה של האלמנה לקיצבת השארים ולפיכך העמיד את סכום התביעה המופחת בגין התשלומים אשר שולמו עד למועד זכאותה של האלמנה לקיצבת נכות כללית בחודש מאי 2011.
סעיף 328 (א) (א1)(1) מטיל חובה על מבטח להודיע למל"ל על חובתו לשלם לזכאי גמלה כלשונו כך:
"מבטח ידווח למוסד על כך שהוא או צד שלישי שהוא מבוטח שלו, ניכו או רשאים היו לנכות, סכום כלשהוא מהפיצויים שהוא או צד שלישי שהוא מבוטח שלו חייבים לשלם לזכאי, בין לפי הסכם ביניהם ובין לפי פסק דין, בשל גמלה ששילם או שעתיד לשלם המוסד לפי חוק זה, ואשר המוסד רשאי היה לתבוע מהמבטח או מהצד השלישי לפי סעיף קטן (א); בסעיף זה, "מבטח" – כהגדרתו בחוק הפיקוח על שירותים פינאנסיים (ביטוח), התשמ"א-1981;"
סעיף 330(ג) לחוק הביטוח הלאומי קובע את התנאים להודעת הזכאי לגימלה, למל"ל כך:
" הגיש הזכאי לגימלה תביעה לפיצויים נגד הצד השלישי, ובאותה שעה לא הוגשה תביעת המוסד לפי סעיף 328(א), והזכאי לגימלה הודיע למוסד על הגשת תביעתו, יהא הזכאי לגימלה זכאי לפחות ל- 25% מסך כל הפיצויים שנפסקו באותה תביעה."
סעיף 330(ד) לחוק הביטוח הלאומי קובע את הדרך שבה יש להודיע למל"ל:
"בדואר רשום, תוך זמן סביר שיאפשר דיון מאוחד בתביעות המוסד והזכאי לגימלה".
הנתבעים טוענים כאמור כי האלמנה לא הודיעה למל"ל על הגשת תביעתה לפיכך נשללת זכאותו של התובע לשובב את הכספים.
...
לאחר שבחנתי את טענות הנתבעים בעניין זה, אני מוצאת לקבלן, כפי שיובהר להלן.
עם זאת, אני סבורה כי הנתבעים אינם צריכים לשאת בהפרשי הצמדה וריבית במלואם, לאור השיהוי הרב שבו בחר התובע להגיש את תביעתו.
סוף דבר
הנתבעים כולם, ביחד ולחוד, ישלמו לתובע את סכום הפיצוי 184,390 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד הגשת התביעה ועד למועד התשלום המלא בפועל, זאת בניכוי 35% זהו חלקו של המעביד, מעסיקו של המנוח.
