מדוע יש למנוע מחברת הביטוח של האישה מלחזור בתביעת שבוב נגד חברת הביטוח של הבעל (להבדיל מתביעה נגד הבעל עצמו)? ולאחר שהבעל נטל אחריות על גרימת התאונה, והוא אינו נתבע במסגרת תביעת השבוב, איזו פגיעה בקשר ובתא המשפחתי עלולה להגרם? כאמור, ההיתחשבנות היא בין חברות הביטוח, ותוצר הלואי של היתחשבנות זו עניינה בשאלה על מי מהשניים תוטל החובה לשלם הישתתפות עצמית ומי יפסיק ליהנות מהנחת העדר תביעות, כאשר ממילא מדובר בבני זוג הגרים יחד ומנהלים משק בית משותף.
...
לאחר שקראתי את כתבי הטענות, שמעתי בקשב רב את טיעוני ב"כ הצדדים ועיינתי בפסיקה הנ"ל שהוגשה לעיוני, באתי למסקנה כי דין התביעה להתקבל.
ראשית, אני סבור כי יש לקרוא סעיפים מחריגים בחוק חוזה הביטוח ובפוליסות הביטוח באופן תכליתי, מצמצם ודווקני, תוך נקיטה בדרך פרשנית הבאה להעניק זכות תביעה ולא לשלול אותה, זאת בשל פערי הכוחות המובנים שבין חברות הביטוח, המנסחות את פוליסות הביטוח כחוזים אחידים, לבין האזרחים המבוטחים;
שנית, ונוכח עקרון פרשני זה, אני סבור שיש לפרש את החריג הקבוע בסעיף 62(ד) לחוק חוזה הביטוח ככזה הבא למנוע הגשת תביעת תחלוף ישירה נגד מי שמבוטח סביר לא היה מגיש נגדו תביעה בהיותו בן משפחתו או עובדו, ובכך למנוע פגיעה בתא המשפחתי.
לאור האמור לעיל, אני מקבל את התביעה ומחייב את הנתבעת לשלם לתובע סך של 8,043 ₪; ולתובעת סך של 38,192 ₪, בצירוף שכ"ט עו"ד בסך 4,000 ₪ והחזר אגרת משפט בסך 374 ₪ - הכל בתוך 30 יום.