תביעת שיבוב ונזקים עקיפים בגין תאונת דרכים

זהות הצדדים ותמצית טענות הצדדים הצריכות לעניין לפניי שתי תביעות שנדונו במאוחד, האחת עילתה נזיקית והאחרת שבוב, כאשר שתיהן הוגשו במסלול סדר דין מהיר, ועניינן בנזקי רכוש שהוסבו לרכבים המעורבים בעקבות תאונת דרכים מ- 19/2/11 (להלן- "התאונה").

מנגד, בתביעה השנייה, איילון, המבטחת של רכב הסוברו, תובעת שבוב בגין תגמולי הביטוח אשר שילמה למבוטחתה, הגב' וולפמן, כאשר גם האחרונה תובעת אך את הנזק העקיף שניגרם לה בדמות הפסד הנחת העידר תביעות והפסד פרמיה.

...

אחרית דבר על סמך מכלול חומר הראיות כפי שזה פורט בהרחבה לעיל, אני מגיע למסקנה כי רכב הסובארו הוא זה שחצה את הצומת תחת מופע אור אדום.

ככל שהדברים אמורים בתביעה של קשר רנט (תיק מס' 12642-11-11) אני מחייב את הנתבעים, באמצעות הנתבעת מס' 2, איילון, לשלם לתובעת, קשר רנט, את הסכומים הבאים: סך של 22,637 ש''ח בצירוף הפרשי הצמדה החל ממועד הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל.

ככל שהדברים אמורים בתביעה של איילון (תיק מס' 29726-08-12), אני דוחה את התביעה.

בעיניין זה אני מצטרפת בכל הכבוד לעמדתה של כב' השופטת מיכל ברק נבו, שהדברים שכתבה יפים למקרה שבפני ממש כאילו נכתבו עבורו: "האם בעל דין שהפסיד בתביעתו משתיק אף את חליפו: ניתן לדמיין מצבים רבים בהם, לכאורה, תיצור ההלכה שנקבעה בענין וינשטיין תוצאות קשות. ניקח לדוגמא אדם, שיכלי רכבו היה מעורב בתאונת דרכים בה היה אשם נהג ברכב אחר (להלן בפיסקה זו - המזיק). כלי הרכב היה מבוטח והאדם (להלן בפיסקה זו - המבוטח) קיבל פיצוי בגין עיקר נזקיו (הישירים) ממבטחתו. נגרם לו נזק עקיף (ההישתתפות העצמית שנידרש לשלם למבטחת), המסתכם במאות שקלים בודדות. הוא מגיש תביעה בבית המשפט לתביעות קטנות נגד המזיק בגין הנזק העקיף, אך מנהל תביעתו ברשלנות, או אינו מביא ראיות שיש לרשותו, או אינו מתייצב לדיון. כתוצאה מכך, בית המשפט לתביעות קטנות דוחה את התביעה. לכאורה, נוצר השתק פלוגתא בשאלת אחריותו של המזיק לניזקי המבוטח (ר' פסקה 28 לפסק הדין בענין וינשטיין). מאחורי אותו מבוטח עומדת, כאמור, חברת הביטוח, ששילמה למבוטח בגין נזקיו הישירים עשרות או מאות אלפי שקלים. בהתאם לסעיף 62 לחוק חוזה הביטוח, באה המבטחת בנעלי המבוטח וזכאית להגיש תביעת תיחלוף כנגד המזיק, שהיה הנתבע בתביעה בבית המשפט לתביעות קטנות. האם תהא חברת הביטוח מושתקת מתביעתה כלפי אותו מזיק, בשל כך שדחיית תביעת המבוטח יצרה השתק פלוגתא, לפיו הוכרע כי המזיק אינו אחראי לניזקי המבוטח?

...

אכן, תוצאה זו יש בה קושי מסוים, ואולם אין בה כדי לשנות מהמסקנה אליה הגעתי.

התוצאה היא, כפי שנקבע בתל אביב, שהנתבעים אחראים לנזק שנגרם לחלק הקדמי של הרכב שאותו ביטחה התובעת.

לכן, אני מקבלת את התביעה ומחייבת את הנתבעים ביחד ולחוד לשלם לתובעת את הסך של 8,490 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה.

עניינו של הליך זה תביעה כספית על סך 23,313 ₪ בגין ניזקי תאונת דרכים מיום 4.1.2015 בה היו מעורבים התובעת 2 (להלן- "התובעת") והנתבע.

בגדר התביעה נתבעים ניזקי שבוב למבטחת ונזקים עקיפים לתובעת.

הכיצד ידע לומר הנתבע כי במקום התאונה ניתן לבצע פניית פרסה מבלי שידע את מיקומה המדוייק (בהיתחשב בעובדה שלא ידע כי ארעה תאונה מאחר ולא נכח במקום)? · הנתבע טען כי בחודשים 12/2014 ועד2/2015 לא נהג כלל ברכב בשל מצבו הגופני.

...

סוף דבר לאור התוצאה אליה הגעתי, הנני מורה כדלקמן: 18.1 הנתבע ישלם למבטחת סך של 19,674 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל, בתוספת סך של 1,500 ₪ שכ"ט עו"ד וסך של 755 ₪ בגין האגרות.

18.2 הנתבע ישלם לתובעת סך של 3,639 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל, בתוספת הוצאות בסך של 500 ₪ .

לפניי תביעת שבוב והפסדים, בסדר דין מהיר, בסך 23,658 ₪ בגין תגמולי ביטוח ששילמה מבטחת למבוטחה ובגין ההפסדים שנגרמו למבוטח בשל הפעלת הכסוי הבטוחי על-פי פוליסת הביטוח, בעקבות תאונת דרכים מיום 09.09.2017 עם רכב הנתבעת.

נוסף על כך, נגרמו לתובע 1 נזקים עקיפים בגין ניכוי דמי הישתתפות עצמית בסך 6,878 ₪, כינון בסך 12 ₪, ורכב חלופי בסך 433 ₪, ובסה"כ 7,323 ₪.

הדברים אמורים במקרה שלפני מקום שמדובר בתאונת דרכים כאשר על התובעים להוכיח כי היתנהגות נהג הנתבעת היא שגרמה לאותה תאונה וכי קיים קשר סיבתי לנזק הנתבע.

...

אולם, לאחר עיון בתמונות ובחוות הדעת ושמיעת העדים והתרשמות ישירה ובלתי אמצעית מעדותם, הגעתי למסקנה כי התובעים הוכיחו את תביעתם ברמת ההוכחה הדרושה במשפט אזרחי והוכיחו את הנזקים הנטענים.

סוף דבר: לאור כל האמור והמקובץ לעיל, מצאתי לקבוע כי התובעים עמדו בנטל ההוכחה של תביעתם, וכי האחריות לקרות התאונה מוטלת על כתפי נהג הנתבעת.

 על כן, אני מקבל את התביעה במלואה, ומחייב את הנתבעת לשלם לתובעים סך של 23,658 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ב- 19.12.2018 ועד היום.

העובדות הצריכות לעניין וטענות הצדדים: ביום 3.10.2012 ארעה תאונת דרכים בה נפגע רכב התובע מאחור (להלן התאונה).

מבטחת רכב התובע הגישה תביעת שבוב כנגד מבטחות שני הרכבים הנוספים המעורבים בתאונה, הנתבעות 1-2 בהליך זה. ביום 12.9.16 ניתן באותו הליך תוקף של פסק דין להסכם הפשרה ולפיו האחריות לתאונה מוטלת על הנהגים ברכבי הנתבעות 1-2 בחלוקה של 60% לנתבעת 1 ו- 40% לנתבעת 2.

מעבר לכך, הנזק העקיף בגין תשלום ההישתתפות העצמית לא נתבע באופן מפורש בכתב התביעה ואף לא צורף אישור הפסדים או מסמכים אחרים התומכים בטענת התובע להפסד בגין רכיב זה ושיעורו.

...

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות על נספחיהם, בבקשות ובתשובות להן, ולאחר ששמעי טיעוני הצדדים בפני, סבורני כי יש לקבוע כי יש לסלק התביעה על הסף מחמת התיישנות.

אין בידי לקבל טענת התובע כי מירוץ ההתיישנות החל רק במועד בו הומצא לו מכתב המבטחת לפיו לא תשלם על מלוא נזקו של התובע או במועד בו ניתנה חוות דעת השמאי מטעם המבטחת.