תביעת שיבוב בגין נזקי שריפה שנגרמו מכשל חשמלי במחשב

לפניי תביעת שבוב של התובעת נגד הנתבעות לסך של 394,323 ₪, בטענה שהן האחראיות לקרות ארוע שריפה ולנזקיו.

ס' 39 לפקודה, שכותרתו "חובת הראיה ברשלנות לגבי אש", קובע כך: "בתובענה שהוגשה על נזק והוכח בה שהנזק נגרם על ידי אש או עקב אש, וכי הנתבע הבעיר את האש או היה אחראי להבער האש, או שהוא תופש המקרקעין או בעל המיטלטלין שמהם יצאה האש - על הנתבע הראיה שלא היתה לגבי מקורה של האש או התפשטותה, התרשלות שיחוב עליה". בעניינינו הנזק נגרם על ידי או עקב אש, ואולם לא יכול להיות חולק על כך שהנתבעות לא הבעירו את האש ולא תפשו את המקרקעין.

היא עצמה הגיעה למקום לאחר כ- 15 דקות והבחינה בנזקי פיח כבדים למבנה ולתכולה בקומות 3 ו- 4, שחייבו עבודות ניקיון, תיקון מערכת החשמל, החלפת עמדות מחשב וציוד משרדי וכיו"ב (ס' 4 לתצהירה; עמ' 13, ש' 34 - עמ' 14, ש' 1).

סיכום התובעת טענה שארוע השריפה מיום 4/9/16 במכללה האקדמית "הדסה" בירושלים, נגרם כתוצאה מכשל חשמלי במתג תאורה מתוצרת הנתבעות.

...

ס' 41 לפקודה, שכותרתו "חובת הראיה ברשלנות כשהדבר מעיד על עצמו", קובע כך: "בתובענה שהוגשה על נזק והוכח בה כי לתובע לא היתה ידיעה או לא היתה לו יכולת לדעת מה היו למעשה הנסיבות שגרמו למקרה אשר הביא לידי הנזק, וכי הנזק נגרם על ידי נכס שלנתבע היתה שליטה מלאה עליו, ונראה לבית המשפט שאירוע המקרה שגרם לנזק מתיישב יותר עם המסקנה שהנתבע לא נקט זהירות סבירה מאשר עם המסקנה שהוא נקט זהירות סבירה - על הנתבע הראיה שלא היתה לגבי המקרה שהביא לידי הנזק התרשלות שיחוב עליה". סעיף 41 לפקודה אינו חל בענייננו, ולו מן הטעם שגם אם הנתון היה שהנזק נגרם על ידי המתג שיוצר ושווק על ידי הנתבעות, שאלה המהווה את המחלוקת העיקרית בתיק זה, הרי שלא ניתן לומר כי הייתה להן השליטה המלאה עליו מאז שהוא נמכר ויצא מחזקתן.

לאור המסקנה שהמתג מתוצרת הנתבעות לא היה הגורם לשריפה, התייתר הצורך לדון בשאלה האם כשל שכזה מעיד בהכרח על רשלנות, בשים לב לאמצעים הננקטים בשגרה על ידי היצרן.

התביעה נדחית.

התובעת תשלם לנתבעות את הסכומים הבאים: שכר טרחתו של המומחה מטעם הנתבעות עבור עריכת חוות דעתו וההתייצבות למתן עדות.

תביעה כספית להשבת כספים ששולמו בגין ניזקי שריפה.

מאחר והדירה הייתה מבוטחת בביטוח מבנה עקב משכנתא שהייתה רובצת על הדירה, שילמה המבטחת לנתבע תגמולי ביטוח, והגישה תביעת שבוב נגד הנתבעים על הסך של כ- 133,000 ₪.

טענות הצדדים: תביעת התובעים נגד הנתבע: בכתב התביעה שהגישו התובעים נגד הנתבע טוענים התובעים כי השריפה בבניין נגרמה כתוצאה מכשל בלוח החשמל עקב חיבורי חשמל פירטיים בדירה, אשר חיבורים אלו באו על מנת לחבר את החדר על הגג למערכת החשמל של המושכר.

באיזור מוקד השריפה נימצאו שרידים של מפזר חום חשמלי שהיה מונח על הריצפה ליד כסא המחשב ופעל לחימום.

...

טענות הנתבע: בכתב ההגנה טען הנתבע שיש לדחות את תביעת התובעים שכן מחוות הדעת של המומחה מטעם המבטחת עולה בבירור כי מוקד האש היה בחדר הממ"ד ולא בלוח החשמל.

לאור האמור לעיל, סבור אני שהתובעים כשלו להוכיח את שאלת האחריות.

סבור אני שטענה זו נכונה, ואין הנתבע יכול לקבל פעמיים פיצוי עבור נזקיו.

סוף דבר: לאור כל האמור לעיל, על הנתבע לשלם לתובעים, ביחד ולחוד, כדלקמן: את הסך 17,023 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום הגשת התביעה (9.4.18) ועד ליום התשלום בפועל; את הוצאות המשפט בסך 750 ₪ בתוספת הפרדי הצמדה ורבית מהיום ועד ליום התשלום בפועל; שכ"ט עו"ד בסך 5,265 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מהיום ועד ליום התשלום בפועל.

התובעת סבורה, כי נטל הבאת הראייה להוכיח, כי הנתבע לא התרשל מוטל על כתפי הנתבע, וכן כי יש להחיל גם את הכלל בדבר "הדבר מדבר בעד עצמו". התובעת נשאה בתגמולי ביטוח בסך של 36,200 ₪, ותביעתה מוגשת לבית המשפט מכוח זכות התיחלוף העומדת לה. על ידי התובעת הובאו הראיות הבאות: · תצהירו של מר משה יעקובי, המבוטח-תצהיר בגדריו טען מר יעקבי, כי ביום 1 בפברואר 2016 ביצע הנתבע עבודות זיפות בגג הבניין, וכי בסמוך לבצוע העבודות פרצה שריפה על גג הבניין וגרמה לנזק לדירה שבבעלותו על גג הבניין.

בסעיף 4 לדו"ח החוקר נכתב, כי: "עובדות - ניראו סימני פריצה לגג דרך הדלת. נראה כי בוצעו עבודות זיפות על הגג בחום. חדר המגורים נישרף בחלקו העליון (גג) והשריפה אחזה כתוצאה מנפילת עצמים לחלקו התחתון. מבנה החדר בנוי גם מעץ". בסעיף 5 לדו"ח החוקר נכתב, כי: "ממצאים - עם עבודת הזיפות בגג ע"י אש גלויה, ואיטום קיר חצוני של החדר בער לוח עץ והתפשט לעבר גג החדר". בסעיף 6 לדו"ח נכתב, כי: "מסקנה-א. תהליכי יצור ועבודה- זיפות. בסבירות מאוד גבוה שהדליקה נוצרה עקב עבודת זיפות שבוצעה באותו היום של המקרה. ב. כווני חקירה נוספים שנבדקו: נשלל כשל חשמלי". · חוות דעת שמאית של השמאי, מר מאיר אייל.

החוקר הבהיר, כי חוות הדעת שלו משנת 2016 ניסגרה בשנת 2020 כחלק מהחלפת מערכת מחשוב.

...

מקובלת עליי טענת ב"כ התובעת , לפיה הימנעותו של הנתבע מלזמן את אותו המהנדס שיכול היה בקלות לשפוך אור על מועד ביצוע עבודות הזיפות, נזקפת לחובתו.

סוף דבר: תוצאת הדברים הינה אם כן, כי דין התביעה להתקבל.

הנתבע ישלם לתובעת סך של 28,713 ₪.

עוד התברר אך לאחרונה ותוך ניהול ההליך, כי הוגשו מספר תביעות שבוב ותביעות ניזקי רכוש בגין נזקים שנגרמו לנכסים נוספים הסמוכים למחסן הנעליים ואשר האש התפשטה גם אליהם.

די בכך שהאפשרות לכשל חשמלי לא נבדקה על ידי צ"ג ולא נשללה על ידם ודי בעובדת היעדרם של גלאי עשן והעדר ראיות באשר לאופן אחזקתה ובדיקת תקינותה של מערכת החשמל במחסן הנעליים, לרבות אי הצגת אישור כיבוי אש ורשיון עסק - כדי לבסס את התרשלותם של צ"ג 1-2 באי מניעת השריפה והתפשטותה.

לחלופין טענה כי הנזק נגרם בשל רשלנותם של צ"ג 1-2 והם אחראים ביחד ולחוד לשפותה בגין ניזקי השריפה מכוח ס' 64 או 38 לפקודת הנזיקין, כאשר צ"ג 3, הראל, חבה כלפיה כמבטחת צ"ג 1-2.

כלל ביטוח הפניתה גם לכשלים באופן עריכת דו"ח החקירה מטעם הראל שנוטלים ממנו לטענתה כל ערך ראייתי, לקושי בהסתמכות החלקית על סירטון וידאו ובו צלום מסך מחשב בו נראה צלום מצלמה שלא ברור מהיכן נילקחה והיכן הותקנה באופן שמטיל ספק ביחס לקבילותו כראיה וביחס למשקל שניתן לייחס לו, ולכך שהראיות הקבילות לכאורה שצרפה הראל לביסוס טענתה להצתה על ידי המבוטחת הם שני דו"חות כספיים שאף להם אין לתת משקל של ממש, שכן מדובר בחומר חשבונאי חלקי של חברת לין והם אינם מגובים בחוות דעת רו"ח המסביר את המניע הכלכלי לכאורה להצתה הנטענת על ידי הראל.

...

בענייננו לכאורה, משלא נטען וממילא לא הוכח בפניי כי בחברת לין נושאי משרה נוספים על רג'בי עצמו, ומשנראה כי הוא היה המביא והמוציא בחברת לין והרוח החיה שמאחוריה, לא שוכנעתי כי יש להחיל עליו דין שונה מזה שיחול על חברת לין, ולכן נראה כי יש מקום להטיל את האחריות הנזיקית לנזקי שטיחי ישראלי ולנזקי כלל ביטוח שנכנסה בנעליה - על צ"ג 1-2 ביחד ולחוד.

בנסיבות אלו, לא שוכנעתי כי שטיחי ישראל יכולה או צריכה היתה לפעול באופן שונה מזה בו פעלה לצורך התמודדות עם נזקי אש אפשריים, לא הוכחה כל התרשלות מצידה בעניין זה, וגם לו הייתה מוכחת – לא הוכח קשר סיבתי בין התרשלות זו לבין הנזקים הנטענים בשים לב לכך שחלק ניכר מהם לא נגרם מאש ישירה אלא ממים, מעשן, מחום או מפיח.

בנוסף, במסגרת פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבר"ע צוין כי מן הראוי היה לחייב את הראל בהוצאות בבית משפט השלום לו הייתה בקשתה מתקבלת, שכן צירוף הראיה בשלב ההוכחות מוביל להארכת משך ההליך.

תביעת שבוב של התובעת נגד הנתבעת בגין תשלום תגמולי ביטוח ששילמה התובעת למבוטחה עקב ניזקי שריפה.

התובעת הנפיקה למבוטח תוספת מס' 3 לפוליסה בה ביטחה את עסקו של המבוטח מיום 1.6.2019 ועד ליום 31.10.2019 שמהות הרכוש המבוטח היה שרותי צלום והפעלת סימולטורים למציאות מדומה בכל שטח מדינת ישראל, הפעלת מיתחם למשחקי מחשב כולל משחקי מציאות מדומה ברח' הרצל 220 ברחובות, ודוכן בסינמה סיטי נתניה.

מר אוזמן נתן חוות דעת ביום 16.6.19 על מקור השריפה לאחר שקבל את חוות דעתו של מר מרקוביץ מיום 15.6.19, בה קבע כי מניתוח הממצאים והעובדות במקום השריפה ניתן לקבוע כי ככל הנראה כשל חשמלי במזגן הוא הגורם לפרוץ השריפה, ובכדי לדעת איזה מהרכיבים כשל, יש להיוועץ במומחה חשמל.

מעדיף אני את חוות דעתו של מר גרובר על פי חוות דעתו של מר וידר, שכן מר גרובר בדק וראה במו עיניו את הנזקים שנגרמו לבוטח בשריפה.

...

סבור אני שיש לדחות את טענה זו של הנתבע, שכן השמאי מטעם התובעת בדק נושא זה, ואם היה הדבר כפי שטוענת הנתבעת, היה מציין זאת השמאי בחוות דעתו.

לאור כל האמור לעיל, סבור אני שיש לדחות את טענת הנתבעת שהתובעת פעלה כמתנדבת, וסבור אני שמוטב היה שהנתבעת לא תעלה טענה זו ללא ביסוס, כאשר מדובר בכלל יסודי בדיני ביטוח.

במאייד לא נמצא כל כשל חשמלי, ולכן הפרשנות של תבניות הבעירה של מר סלוצקי היא הנכונה ולא של מר מרקוביץ וחוקר השריפות מטעם כיבוי אש. לאור האמור לעיל, סבור אני שהתובעת הצליחה להוכיח שהאש בבית העסק פרצה מהמוניטור ולא מהמזגן, ועל כן עבר הנטל לנתבעת להוכיח שלא התרשלה.

לסיכום שאלת האחריות: לאור האמור ליעל, סבור אני שהנתבעת לא הצליחה להוכיח שלא התרשלה.

סוף דבר: לאור כל האמור לעיל, על הנתבעת לשלם לתובעת כדלקמן: את הסך 121,613 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום הגשת התביעה (18.8.2019) ועד ליום התשלום בפועל; את הוצאות המשפט הכוללות את אגרת המשפט במלואה ושכר העדים כפי שנפסק, הכל בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל; שכ"ט עו"ד בסך 12,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום מתן פסק דין ועד ליום התשלום בפועל.