תביעת שותף נגד בנק בגין משיכת שיקים מחשבון עסקי בחתימה יחידה

יחד עם זאת, דוקא מעדותו לפניי עלה, כי חלק מהדברים שנטענו מפיו בכתב התביעה ואף בתצהיר עדותו הראשית, לא היו נכונים (כך, רק לשם הדוגמא, בכל הנוגע לשכר החודשי שמשך מן העסק – ראו עמ' 25-26 לפרוטוקול; ובכל הנוגע להחזר ההשקעה לשותף הקודם ארנסט דוידוב – ראו עמ' 29-30 לפרוטוקול).

גם בעיניין השותף ארנסט דוידוב לא עלה בידי התובע להוכיח כי הוצג לו מצג שקרי כלשהוא, שעה שבעדותו לפניי חזר בו למעשה התובע מגירסתו כי הסך של 300,000 ₪ אותו השקיע בעסק אמור היה לעבור במלואו במישרין לדוידוב, ואישר בסופו של דבר כי הייתה פריסה של תשלום הסכום לדוידוב לשיעורין, ואף אישר כי היה ער לכך שנמשכו שיקים שנפרעו מידי חודש לצורך זה, אשר הוא לא היתנגד לפירעונם (בלשונו: "למה שאתנגד, מגיע לו" – ראו עמ' 29 לפרוטוקול ש' 7 עד עמ' 30 ש' 7).

נושא חמישי – היתנהלות לא תקינה בניהול המפעל - התובע טען להתנהלות לא תקינה במפעל – העסקת עובדים ותשלום להם שלא כחוק, אי דווח על כספים והעברת הכנסות שלא דרך חשבון הבנק, הסתרת הבעלות האמיתית בעסק, חתימה על שיקים בלנק שלא ע"י בעל החשבון, זיוף כיול יחידת הקרור במשאית, והסתרת קיומה של "הלוואת בעלים" שנתן הנתבע לעסק.

במצב דברים זה אף ברור היה, כי לצורך פעילות העסק נידרש היה, מעת לעת, למשוך שיקים על שם אריק (אשר חשבון הבנק היה רשום על שמו, ולאחר כניסת התובע לעסק – על שם שניהם), ונראה לי בלתי מתקבל על הדעת כי התובע לא היה ער לאופן בו התנהלו הדברים.

התובע העדיף לעצום עיניו נוכח נתונים אלו, לא כל שכן שלא ביקש לעיין ולהעמיק בנתונים נוספים מעבר לאלו שהוצגו לו. המידע שסיפק הנתבע לתובע – שכלל הן את הנתונים הכספיים המלאים של העסק למחצית הראשונה של שנת 2014 והן את התכנית העסקית להתרחבותו של העסק, על הנחות היסוד שעליהן היא מבוססת – אפשר לתובע לקבל תמונה מהימנה על הסכויים והסיכונים הגלומים בעסק, ועל יסוד דברים אלו, הוא בחר להשקיע בו. במצב דברים זה, משנכזבה השקעתו, אין די בכך כדי לבסס עילת תביעה נגד הנתבע, ואין בידי לקבל את הטענה כי היה עליו למסור לו פרטים ומידע נוסף, אותם לא ביקש.

...

ביתר טענות התובע והסעדים שנתבעו על ידו (ונזנחו בחלקן במהלך ההליך) לא מצאתי ממש, והן נדחות.

במצב דברים זה, הגעתי כאמור לכלל מסקנה כי דין התביעה להידחות, וכך אני מורה.

סוף דבר אני דוחה את התביעה נגד שני הנתבעים.

מרצבך ימלא את פרטי השיקים ויוציא כנגדם שקים נגדיים באותם הסכומים למועד המוקדם בשלושה ימים ממועד פרעון השקים שנמשכו על ידה וע"י בעלה, ויופקדו מבעוד מועד בחשבונה.

המערערת ובעלה נעתרו להצעה ומשכו את השיקים נשוא התיק מחשבונה ושיקים נוספים מחשבון בעלה בחתימתם.

צוין כי מרצבך עשה שימוש בחשבון סימוורלד בבנק מזרחי גם לאחר שלוינגר כביכול רכש את סימוורלד ואף לוינגר עצמו עשה שימוש בחותמת של סימוורלד עם 10 ספרות (לוינגר טוען כי היא מזויפת) בשיקים של סימוורלד מטעם בנק לאומי.

בדיעבד הסתבר לו כי נפל קורבן (יחד עם אחיו) לעקיצה גדולה לה שותפים מרצבך, המשיבה, סייג ואחרים וכי לא קיבל כל תמורה – לא כנגד השיקים ולא בגין השקעתו בעסקת השלטים.

לאחר שהוגשו סיכומים מטעם הצדדים, ביום 1.7.19 ניתן פסה"ד לפיו התקבלה התביעה והמערערת חויבה לשלם למשיבה הוצאות משפט בסך 8,000 ש"ח. נקבע כי המשיבה רשאית להמשיך בהליכי ההוצל"פ נגד המערערת פסק דינו של בימ"ש קמא: א) כפי שנקבע בהחלטה לביטול פס"ד - טענותיה של סימוורלד כלפי המשיבה אינן יכולות לשמש עילת הגנה של המערערת אשר התחייבה לפרוע את השיקים לידי האוחז בהם, תהא זהותו אשר תהא.

השאלה היחידה בה נידרשת הכרעה: ידיעתו ושיתופו של מנהל המשיבה במסכת העסקית שהתנהלה בין מרצבך ללוינגר ופרטי עסקת גילגול השיקים בין מרצבך למערערת ובעלה ואף עם אברכים אחרים.

...

בסופו של דבר פסק הדין מושתת על קביעות עובדתיות ועל ספק שהוטל באמיתות גרסת המערערת (ראה סעיף 9 לפסק הדין).

לא מצאתי כי בית משפט קמא היה צריך להגיע למסקנה עובדתית או משפטית שונה על סמך החומר הראייתי שהוצג ולפיכך, אין הצדקה להתערבות ערכאת ערעור.

13 לסיכום: א) לאור האמור לעיל, נדחה הערעור.

בפניי תביעה שטרית בגין שיק שמשכה הנתבעת 2 לפקודת התובעת וכתב ערבות לפרעון השיק עליו חתם הנתבע 1.

טוען צויבל שכתוצאה מכך נגרמו לחברה ההוצאות הבאות: עלות תיקון האלקטרודות בצ'כיה אצל הספק בסך 12,367 יורו (48,108 ₪) (נספח ט' לתצהיר צויבל, נ/1, כאשר פירוט שערי החליפין של האירו צורפו כנספח י' של נ/1); עלויות הובלה ושיחרור מהמכס של האלקטרודות בסך 152,300 ₪ (נספח י"א לתצהיר צויבל, נ/1); החברה התחייבה לספק 40 ניפלים ללא חיוב בעלות כוללת של 8,000 יורו (נספח י"ב לתצהיר צויבל, נ/1 הוא שתי חשבוניות בדבר הזמנת 22 ניפלים במחיר של 200 יורו ליחידה); עקב מגיפת הקורונה חל עיכוב באספקה אשר חייב הובלה אווירית על חשבון החברה.

ג - טענות הצדדים ג.1 - טענות הנתבעות ההיתדיינות היא בין צדדים קרובים לשטר, ולפיכך חשוף הנפרע (הזוכה) לכל טענת הגנה שעומדת למושך עקב עסקת היסוד ולא עומדת לזכותו הטענה של "זוכה כשורה". בעניינינו, היו הצדדים שותפים לעיסקאות הייבוא ולפיכך על התובעת לשאת בחלקה להפסד.

כך גם בעיניין השיק, אשר מסרה החברה לתובעת, לאחר ששיק שנתנה החברה לתובעת כנגד השתתפותה בעיסקה (סעיף 28 לתצהיר צויבל, נ/1, שיק המשוך מחשבון החברה בבנק הפועלים על סך 350,000 ₪, נספח ט"ו של נ/1) – סורב (סעיף 31 לתצהיר צויבל, נ/1).

...

בהחלטתו מיום 14.10.2020 קבע בית המשפט (כב' השופטת נ' מימון שעשוע) כי "לאחר בחינת טענות הצדדים ועיון בכתב הערבות שבו הסכימו הצדדים על חיפה כמקום שיפוט להתדיינות בנושא הערבות (ואף הוסיפו את שם העיר לכתב הערבות בכתב יד), והיות שהוצג בפני כי הערב – המשיב 1, הוא בעל המניות היחיד בחברה – המשיבה 2, ועל כן איני רואה משמעות אופרטיבית לדיון בחברה עצמה אלא עיקר ההתדיינות תעסוק בחבותו של הערב למבקשת, כפי שנטען בבקשה. לפיכך, מצאתי כי יש מקום לקיים את רצון הצדדים בעת חתימת הערבות ולהיעתר לבקשה, ואני מורה על העברת התיק לבית משפט השלום בחיפה". ביום 27.5.2021 נדונה ההתנגדות בפני כב' הרשם הבכיר ב' בן סימון.

משכך, אני דוחה את הטענה כי דין התביעה להידחות בשל כישלון תמורה.

ד.6 - חוסר תום לב אף איני מקבלת את טענת הנתבעים כי התביעה נגועה בחוסר תום לב. כפי שנקבע לא אחת, עמידה על זכות שניתנת לצד בדין אינה מהווה כשלעצמה חוסר תום לב. לעניין זה ראו דברי בית המשפט בע"א 1351/06 עו"ד מועין דאוד ח'ורי נ' חברת ארמון ההגמון (קסר אלמוטראן) בע"מ (17.9.2007), פסקה כ' לפסק דינו של כב' השופט א' רובינשטיין: "אמנם נפסק בעבר, כי העמידה על זכות מפורשת ועשיית שימוש בה, אינן מהוות כשלעצמן חוסר תום-לב (ראו ע"א 158/80 שלום נ' מוטה, פ"ד לו(4), 793, 812 (הנשיא שמגר); ע"א 524/83 קן-תור נ' אלון, פ"ד מ(2) 533, 553 (השופט ד' לוין); ע"א 18/89 חשל נ' פרידמן, פ"ד מו(5) 257, 268 (הנשיא שמגר); ע"א 467/04 יתח נ' מפעל הפיס (השופטת ארבל)). עם זאת, ישנה משמעות לאופן בו צד לחוזה עומד על אותה הזכות, ולאופן בו היא מפורשת על-ידיו." יחד עם זאת נקבע כי (שם, פסקה כ"ג): "'אבן-הבוחן להכרעה בשאלה אם צד המפעיל את זכותו החוזית פועל בחוסר תום-לב, היא אם אותו צד נהג בדרך של התחכמות, תחבולה והכשלת הצד שכנגד' (שלו, בע' 110, וראו האסמכתאות שם)". בענייננו, לא מצאתי כי התנהלות התובעת למיצוי זכויותיה לוקה בחוסר תום לב. התובעת הסכימה לדחיית פירעון השטר בשלושה חודשים (מינואר לאפריל 2020).

ה - סופו של דבר סופו של דבר כי התביעה מתקבלת.

כמו כן, כפי שיובהר, אין חובה של מקבל השיק ליצור קשר עם מושך השיק, עת מדובר בשיק סחיר שזו חלק ממערכת העסקים שהוא עובר מיד ליד תחת תמורה, ובודאי אם כפי שנדרש לעדותו של בן חיים, לא מדובר במערכת עסקית חד פעמית עם סבח שהיה עליו לחשוד שהשיק הוא בעל פגם קינייני או שקודם למסירתו היה כישלון תמורה.

עם זאת, להבדיל מזיוף חתימה של המושך למשל (עת הילכת טריידינג - רע"א 8301/13 טל טריידינג קורפ נגד בנק לאומי לישראל בע"מ (24.11.2015) - לא מקנה לאוחז כשורה עדיפות מבחינת תקנת השוק במקרה של זיוף משלא הייתה כוונה להוציא שטר ולכן אין שטר משהחתימה היא אחת התנאים לשטר) –לא בכל מצב יש בגניבה (העדר מסירה) כדי להתגבר על זכותו של מי שאוחז כשורה בשיק.

בעוד בתצהירו מסר שנתן הוראת ביטול לשיק בבנק בשל כך שנגנב, בעצמו מסר שהשוטר הנחה אותו לבטל את השיק (כשאין לכך כל תימוכין עת לא עולה כלל בעדותו במישטרה שהשיק נגנב, כל שכן עולה דוקא מתיק המישטרה כי אלו נימסרו מרצון ועל כן מקום בו לא נתקבלה תמורה הסעד הוא לא ביטול שיק, להבדיל ממקרה בו השיק נגנב).

אם נטען על ידו שנגנבו מהפנקס שיקים (עת דיבר בלשון רבים) ולא נתן למר מור כלל וכלל בחודש אוגוסט כשבקש הלוואה – הכיצד חזרו השיקים? אם אמר שנגנבו ללא ידיעתו כשהלך לקחת את בתו והשאיר את מר מור במשרדו, הכיצד פתע חזר בו מטענת הגניבה (אם כי בא כוחו חזר לסוגיית הגניבה ואולם בהקשר אחר שלא החזיר לו את השיק ולכן כאילו גנוב) ? אם לא חזר על ידי מר מור שיק אחד מתוך השישה ומר מור היה שותפו, האם קיזז על חשבון עסקה אחרת ביניהם? ודוק; העסקה הראשונה כללה פעולה של החלפת 6 שיקים תמורת 6 שיקים בדיוק, כאשר השיקים שהעביר הנתבע למור היו תמורת הקרוון והשיקים שקבל בתמורה היוו מעין בטוחה לבצוע העסקה.

משלא הוכחה גרסת הנתבע כי השיק מושא ההליך דנן (יחד עם שיקים נוספים) אכן נגנב, ולמעשה לא הוכח כישלון תמורה למעט עדותו היחידה שאני מטילה בה ספק נוכח התרשמותי ממנה כאמור לעיל, ואחד מן השיקים שהיו בידי מור הגיעו בסופו של דבר לידיו של סבח (מאחר ועל השיק התנוססה חתימתו של הנתבע) שהעביר זאת לתובעת והיא אוחזת בשיק ולו בעד ערך ולא נטען כי לא נתנה תמורה בעד השיק – אין צורך לידון במטרה שלה נימסרו השיקים ודי בכך כדי לקבל את התביעה בשים לב לכך שהנטל הוא על הנתבע להוכיח גניבה או כישלון תמורה.

ודוק; גם אם העסקה הייתה כדי לאפשר רק לצד אחד לקבל אשראי - להבדיל מאשראי הדדי כשותפים, המאפיין עסקה של החלפת שיקים: "ברם, שניים שהחליפו שטרות זה עם זה, באופן שכל אחד מהם חתם על שטר לפקודת חברו, על מנת להשאיל לו את שמו, כל אחד מן השיטריות המוחלפים ניתן "בעד ערך" שכן כל שטר משמש "תמורה בת ערך" לשטר (או לשטרות) שכנגד.

...

על כן, ולנוכח האמור, בשים לב לכל קונסטלציה אפשרית שנבחנה לעומק, עת הנטל הוא על הנתבע, הרי שגם אם כפות המאזניים היו מאוינות (50%-50%), אין מנוס אלא לקבל את התביעה.

אי לזאת, הנתבע ישלם לתובעת סך של 8969.58 ₪ כשהם נושאים ריבית והצמדה מיום המצאת האזהרה בתיק ההוצאה לפועל.

כן ישלם הנתבע לתובעת סך של 4800 ₪ שכ"ט עו"ד וכן 1200 ₪ הוצאות משפט.

לטענת התובעים, הבנק ידע כי החברה מנהלת עסקי הונאה ורמאות בהקף נרחב ואף שיתף פעולה עם החברה ועם מנהליה, אם במעשה ואם במחדל ובעצימת עיניים, ע"י כך שאפשר לה לפזר שיקים ללא כסוי, ביצע עבורה ניכיון שיקים, פעל בהליכי גביה כנגד לקוחות של החברה ששיקים שלהם חזרו, ולא הגביל את פעילות החברה בחשבון.

בעקבות בקשת התובעים ועל אף היתנגדות הבנק הוריתי לבנק להעביר לתובעים דפי חשבון של חשבונות הנתבעים 5 – רוני, 6 – אסף, וזאת בגין השנים 2015 – 2019 כמו כן הוריתי לבנק להעביר לתובעים דפי חשבון של חברת בשמוט לשנים 2015-2019 טענות התובעים כנגד הבנק דיון והכרעה בכתב התביעה שהוגש בתיק זה טענו התובעים טענה יחידה אחת והיא כי הבנק אחראי לפצותם שכן משעה שחשבון הבנק של חברת בילדינג בניה הוגבל, הסכים הבנק כימעט מיידית לפתוח חשבון חדש באותו סניף, ע"י אותו בעל זכות חתימה ו/או מנהל ו/או דרקטור, בחברה שכמעט זהה לקודמתה, בילדינג עסקי נדל"ן בע"מ. וכך נרשם שם: "נראה לתובעים כי במקרה הטוב, מדובר ברשלנות וטמטום מוחלט; ובמקרה הרע, שותפות בהונאה וסיוע לפשע במעשה או במחדל" (ראה סעיף 10(ז) לכתב התביעה וראו גם סעיף 29 לכתב התביעה).

גם אם הבנק היה עוצר את חשבון החברה - טרם הוגבל החשבון בגין משיכת שיקים ללא כסוי - לא הוכח כיצד הדבר היה מונע את פעולות המירמה של החברה כלפי התובעים.

...

לסיכום התביעה נגד אסף לוי, הנתבע 6, מתקבלת באופן שאני מורה לו לשלם לתובעים סך של 170,800 ₪ וכן 159,000 ₪ ובסה"כ סך של 329,800 ₪.

התביעה נגד הבנק, הנתבע 7 - נדחית.

התובעים ישלמו לבנק סך של 15,000 ₪ בגין שכ"ט עו"ד. ההוצאות הינן מופחתות שכן הוכח לפני שהתובעים רומו, אולם לא ניתן שלא לחייב בהוצאות בכלל, שכן הבנק הוציא הוצאות לצורך ניהול ההגנה, ושכן מהרגע הראשון הבנק טען שיש מקום למחוק אותו מההליך והדבר לא נעשה.