לטענת התובע, הנתבעת הפרה את הסכם השכירות בכך שלא יידעה את התובע על תחילת ביצוע עבודות תמ"א 38 בבניין שהפכו את המשך המגורים במושכר לבלתי אפשריים.
בשל ההפרה כאמור, עותר התובע לפצוי בגין עגמת נפש בסך של 3,800 ₪ לכל בן מישפחה, להשבת דמי שכירות בגין שישה חודשים בסך של 14,100 ש"ח, לפצוי בגין רכישת אוכל מבושל בסך של 5,000 ₪, להשבת עלויות הסככה בסך של 9,000 ₪, עלויות תיקון ניזקי צנרת ועלויות בלוני גז בסך של 1,500 ₪.
כעולה מהדו"ח, לתובע חוב לחברת "יובלים" בסך של כ-12,000 ₪ ואין בין החוב כאמור לבין הקבלה עליה ביקש להסתמך התובע, המעידה על תשלום סך של 749 ₪ בגין "סגירת חשבון עד 29.1.2018" לעריית אשדוד בגין חובות ארנונה ואגרות נוספות דבר וחצי דבר לחוב הקיים בתאגיד מים "יובלים".
העולה מן המקובץ הוא כי על אף עבודות תמ"א שהחלו לגירסת התובע כהפתעה גמורה מבחינתו, הוא בחר שלא לפנות את המושכר ופינה אותו רק ביום 2/2/18, לאחר הגשת תביעה לפינוי מושכר.
...
כבר בפתח הדברים יצוין כי אין בידי לקבל את טענת התובע כי עבודת תמ"א החלו מבחינתו, כהפתעה.
משכך, דין טענת התובע באשר להפרת הסכם השכירות וחוסר תום הלב מצד הנתבעת, להידחות.
באשר לבלוני גז, הרי שכעולה מהתלונה שהוגשה למשטרת ישראל, אף התובע עצמו לא מייחס את גניבתם לנתבעת ועל כן, דין התביעה נגדה, בגין ראשי הנזק כאמור, להידחות.
העולה מן המקובץ הוא כי הנני מורה לנתבעת להשיב לתובע סך של 627 ₪ בגין דמי השכירות ששולמו ביתר.
