תביעת רשלנות רפואית: פגיעה עצבית בטיפולי שיניים

תמצית התשתית העובדתית מר ר. א (להלן: "המשיב") הגיש כנגד המבקשת תביעה בגין רשלנות רפואית, עקב טפול שיניים רשלני שניתן לו לטענתו על ידי המבקשת ו/או מי מעובדיה, ואשר לטענתו גרם לו לנזק נורולוגי.

בית משפט קמא הסכים עם עמדת המבקשת כי נקודת המוצא בתביעה המוגשת מכוח פקודת הנזיקין, ובשונה מהכללים החלים בתביעה מכוח חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975, היא כי אין איסור להציג בפני המומחה מטעם בית המשפט, חוות דעת רפואיות, כולל לא אחת, חוות דעת שניתנה על ידי מומחה שמונה על ידי בית המשפט.

גם אם אקבל את עמדת המבקשת, כי קביעה זו נדרשה במסגרת הקשר הסיבתי הרפואי, וגם אם אתעלם, לפי שעה, מן העובדה כי ד"ר מחאג'נה מונה על ידי בית משפט קמא לקביעת דרגת הנכות הרפואית בלבד, ולא הוסמך כלל לחוות דעתו בשאלת הקשר הסיבתי הרפואי, כעולה מכתב המינוי, הרי משעסקינן בתביעה לרשלנות רפואית, חיווי הדיעה ביחס לשאלת הקשר הסיבתי, גם אם אינה מהוה מיצוי הדיון בסוגיית הרשלנות הרפואית, משליך במישרין על שאלת החבות ומהוה הכרעה מקדמית בה. ואכן היטיב בית משפט קמא לתאר את הדברים בציינו: "עת 'קבע' ד"ר מחאג'נה כי קיימת סבירות גבוהה לכך שהנכות שאצל התובע נותרה עקב מחלה זיהומית ויראלית שמקורה בווירוס רדום ש"שופעל", הוא למעשה מבכר את עמדתה של הנתבעת בשאלת החבות על פני טענת התובע לפיה החדרת חומר ההרדמה, כמפורט בחוות הדעת מטעמו, היא שגרמה לשיתוק בעצב".

...

בהקשר זה הטעים בית שמפט קמא כי די לנו לחשוב על סיטואציה בה יאמץ פרופ' זלצר את הערותיו של ד"ר מחאג'נה בשאלת החבות תוך התייחסות מפורשות להערות אלה, ובהמשך יוחלט על ידי בית המשפט להתעלם מפרק זה בחוות הדעת של ד"ר מחאג'נה בשל חריגה מהמנדט שניתן לו. לנוכח כל האמור, ועל רקע העובדה כי הצגת חוות הדעת יכולה לגרום לסרבול ההליך ומוטב לשני הצדדים, ודאי למלאכת עשיית הצדק והנראות שלה, לקבל חוות דעת עצמאית, "נקיה" ונטולת השפעות, אסר בית משפט על המצאת חוות הדעת של ד"ר מחאג'נה לעיונו של פרופ' זלצר שמונה על ידי בית משפט קמא כמומחה בתחום החבות.

דיון והכרעה לאחר ששבתי ועיינתי בבקשה ובנספחיה, וכן שקלתי את טענות המבקשת, נחה דעתי כי דין בקשת רשות הערעור להידחות, וזאת אף מבלי לקבל את תשובת המשיב.

סוף דבר לאור כל האמור, דין בקשת רשות הערעור להידחות.

תביעה לרשלנות רפואית, בטענה לטפול רשלני בשיניו של התובע.

בחוות דעתו קבע ד"ר דורי, כי כאב בשן בינה אינו מעיד בהכרח על זהום, והוא יכול לנבוע מעששת עמוקה; לא היה הכרח לתת טפול אנטיביוטי לפני העקירה; הנתבע רשם לתובע טפול אנטיביוטי לאחר העקירה כמקובל; הופעת הזיהום הייתה בבחינת סיכון רפואי נדיר שהיתממש ואין בכך כדי ללמד על התרשלות מצד הנתבע; הופעת "תיסמונת למייר" הנה עניין נדיר, בכלל, ובפרט לאחר עקירת שן בינה; פגיעה בעצב הלשון במהלך עקירה, יכולה להתרחש גם בטיפול של הרופא המיומן ביותר, ואין בכך כדי להעיד על רשלנות; הגבלה בפתיחת הפה הנה תופעה מוכרת לאחר ניתוחים בחלל הפה בסמוך למערכת שרירי הלעיסה, ועל התובע לעבור סדרת טפולי פיזיותראפיה מתאימים שיביאו לשפור במצבו.

...

בשים לב לאמור, אני קובע מעמיד את נכותו התפקודית של התובע בשיעור של 20%.

לצד זאת, ההנחה היא כי תחילה סבר התובע כי הוא עוד יוכל לשוב לעבודתו בשיפוצים, ועבר לא מעט זמן עד אשר עלה בידו להגיע למסקנה כי לעבודה זו הוא לא יוכל לשוב.

הנתבע ישלם אפוא, לתובע, סך של 228,988 ₪, וכן הוצאות בסך של 20,000 ₪, ושכ"ט עו"ד בסך של 53,500 ₪.

עניינה של תביעה זו טענה לרשלנות רפואית של המנוח בעת טפול שיניים שהעניק לתובע.

התובע לא נפגע מן העקירה אלא מחומר ההרדמה שחדר לעצב הפציאלי וגרם לשיתוק הפנים, תופעה אשר מלבד היותה סיבוך נדיר ביותר, אף לא ניתן לצפותה ולא הוכחו נתונים מסויימים אשר עשויים היו להצביע על כך שמתן הטיפול לתובע הספציפי עשויים להגביר את הסכויים לה. כאמור בעמוד 4 לחוות דעתו של פרופ' פלד: "אינני סבור כי לפנינו מקרה של רשלנות או טכניקה שגויה של אילחוש אלא סיבוך נדיר של התהליך שבהחלט אפשר שיקרה לכל רופא שעוסק בכך." על כן, לא הוכח כי המנוח התרשל במתן הטיפול הרפואי לתובע.

...

ד''ר ברק העריך כי דרגת נכותו של התובע כתוצאה מן הטיפול השגוי הנה 10% בגין פציאליס מימין בצורה קלה לפי סעיף 29(5)(ב)II לתקנות המל''ל. לטענת התובע, אינו יודע ואינו יכול לדעת מה היו הנסיבות שגרמו לאירועים ותוצאותיהם וכי האירועים והנזקים נגרמו בשליטתו של המנוח והם מתיישבים יותר עם המסקנה שהמנוח לא נקט זהירות סבירה מאשר עם המסקנה ההפוכה ועל כן על המנוח הראיה שלא היתה התרשלות מצידו שיחוב בגינה ויש להחיל את כלל ''הדבר מדבר בעדו" כאמור בסעיף 41 לפקודת הנזיקין.

על כן, אני מקבל את מסקנתו של פרופ' פלד לפיה מדובר בענייננו ב"סיבוך נדיר אמנם אך ידוע מהניסיון ומהספרות" של זריקת אלחוש המביאה לאטיבציה של וירוס ההרפס "הגורמים למצב הקרוי פציאליס חולפת או BELL'S PALSY." (עמוד 4 לחוות דעתו של פרופ' פלד) הטענה להתרשלות המנוח כאמור, קיבלתי את מסקנותיו של פרופ' פלד מהן משתמע כי אין כל ראיה לכך שהמנוח התרשל במתן הטיפול.

יתרה מזאת, גם לו הייתי מגיע למסקנה כי חלה חובת גילוי ביחס לסיכון נשוא העקירה, איני סבור כי קיים קשר סיבתי בין אי הגילוי לבין הסכמתו של התובע לעבור את העקירה.

סיכום לאור האמור אני מקבל את התביעה בפן הפגיעה באוטונומיה בלבד ומחייב את הנתבעות 2 ו - 3 לשלם לתובע את הסך של 20,000 ₪ בצירוף הוצאות משפט בסך 10,000 ₪ ושכ''ט עו''ד בסך של 3,500 ₪.

בפניי בקשה מטעם הצדדים השלישיים לסילוקה על הסף של ההודעה לצד ג' ששלחו נגדם המשיבים, הם הנתבעים בתיק זה. רקע המשיב הפורמאלי-התובע הגיש תביעה נגד המשיבים, בה טען לרשלנות רפואית בבצוע ניתוח לעקירת ארבע שיניים ולהחדרת ארבעה שתלים בלסת התחתונה ביום 21.6.2018, שבוצע על ידי נתבע מס' 1 (להלן: הנתבע).

עוד קבע ד"ר ניצן: "הניתוח שעבר התובע בבית החולים פוריה והזדהמות הפלטה לקיבוע הלסת אינם עניינה של התביעה הזו. הפגיעה העצבית בשפה התחתונה נגרמה בטיפול לתיקון השבר ב"פוריה"." וכן בהמשך: "אציין כי הפגיעה העצבית, חוסר האיחוי של השבר והצלקת הצוארית הן תולדה של הטיפול שהתובע עבר בבית החולים "פוריה" בטבריה.

עיון בחוות דעתו של ד"ר ניצן, מומחה הנתבעים, מעלה כי הערתו לפיה הפגיעה העצבית בלסת התחתונה, חוסר האיחוי של הלסת והצלקת נגרמו בטיפול לתיקון השבר שבוצע בבית החולים פוריה, איננה אלא הערה אגבית וסתמית, שלא הובהר מה הביסוס לה, לא עובדתית ולא רפואית, מה גם שאין היא כוללת קביעה, ודאי שלא קביעה פוזיטיבית, כי היתה התרשלות כלשהיא בטיפול שבוצע בבית החולים פוריה, התרשלות שגרמה להוותרות נכויות אלו.

...

דיון והכרעה לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, מצאתי להיעתר לבקשה ולהורות על מחיקת ההודעה לצד ג' על הסף, אולם לעכב את המחיקה על מנת לאפשר לנתבעים לתקן את ההודעה לצד ג' על ידי צירוף חוות דעת רפואית המבססת את טענותיהם כלפי המבקשים.

כיוון שמצאתי לנכון ליתן לנתבעים הזדמנות לתקן את ההודעה לצד ג', אני קובעת כי כל צד יישא בהוצאותיו בגין הבקשה.

לפני תביעה לניזקי גוף בעילה של רשלנות רפואית, עקב מתן טפולי שיניים רשלניים, שגרמו לפגיעה עצבית.

...

הכרעה ודיון לאור האמור לעיל ברי כי דין התביעה להתקבל.

הנכות התפקודית לאחר ששקלתי טענות הצדדים אני סבור כי טענות התובע למגבלות בגין הנכות שנותרה לו הן מופרזות ומוגזמות.

לכן אני סבור כי פסקתי סכום העולה על סכומים אחרים שפוסקים באופן שגרתי בגין נכות של 10% בגילו של התובע, אך יחד עם זאת אין בכוחי להגיע לסכום שביקש התובע.

אני מקבל באופן חלקי את הטענה במובן זה שבתקופת ההחלמה לאחר הטיפול, התובע נזקק לעזרה חלקית של בני משפחה.

סיכום ותוצאה לסיכום מסתכמים נזקי התובע לסך של 59,050 ₪.