הטענה נגד הנתבעת 2, האחראית על המרכז הרפואי בני ציון בחיפה (להלן: "בית החולים"), היא לרשלנות בניתוח לכריתה תת-שלמה של הקיבה מלווה בכריתה של הטחול, ובמהלך שלאחר הניתוח.
כן טענה קופת החולים כי התובעת בחרה להגיש ביחד עם כתב התביעה חוות דעת רפואית אחת של פרופ' איתן שהתייחסה להתנהלות רופא המשפחה, להתנהלות הכירורגים בבית החולים ולהיבטים האונקולוגיים של האיחור באיבחון, דהיינו חוות דעת זו התייחסה לכל רכיבי התביעה, ולכן, הגשת חוות דעת בתחום האונקולוגי על ידי קופת החולים, במענה לחוות הדעת של התובעת, אינה מקנה לה זכות להגיש חוות דעת נגדית כמענה.
באשר לטענת התובעת כי מוקנית לה זכות להגיש חוות דעת נגדית לחוות הדעת בתחום האונקולוגי שהוגשה על ידי קופת החולים – אין לקבל טענה זו.
התובעת בחרה להגיש חוות דעת אחת שהתפרסה על פני כל תחומי ורכיבי תביעת הרשלנות הרפואית שהגישה, והגשת חוות דעת של מומחה בתחום האונקולוגיה מטעם קופת החולים, שמתייחס לטענות בתחום זה שנטענו בחוות דעתו של מומחה התובעת, אינו מקנה לה זכות להגיש חוות דעת נגדית, אלא אם כן יותר לה הדבר במסגרת בקשת התיקון שהגישה.
...
ואולם דין טענתה זו של קופת החולים להידחות.
בעניין זרוק שנזכר לעיל ציין כב' השופט סולברג, כי נכון "כי הכלל הוא שבקשות לתיקון כתבי טענות צריכות להיבחן באופן ליברלי, על מנת לאפשר ולקדם בירור ממצה ויעיל של הסכסוך; וכי ככל שניתן, מוטב לרפא את הפגיעה שיסב התיקון להליך או לבעל הדין שכנגד, ככל שכזו מתרחשת, באמצעות חיוב בתשלום הוצאות", אך "גם לגישה זו ישנן גבולות, ולא בכל מצב יעתר בית המשפט לבקשה לתיקון כתב טענות. בבואו לבחון בקשה כאמור, על בית המשפט לשקול מגוון שיקולים, ובכללם: האם התיקון דרוש לצורך בירור השאלות האמיתיות השנויות במחלוקת; התנהגות המבקש ומועד הגשת הבקשה; האם התיקון עלול לפגוע באינטרס של בעל הדין שכנגד, כאשר דוגמה מובהקת לכך היא מקרה שבו התיקון ימנע ממנו להעלות טענת התיישנות; האם העתרות לבקשה תגרום להכבדה רבה, להארכת הדיון וסרבולו, על חשבון אינטרס בעל הדין שכנגד והאינטרס הציבורי שבייעול הליכים וחיסכון בזמן שיפוטי".
בענייננו, בחינת השיקולים דלעיל מצביעה במובהק על כך שיש להיעתר לבקשת התיקון.
אני מחייב את התובעת לשלם לנתבעות את הוצאות בקשת התיקון בסך 10,000 ש"ח – סך של 6,000 ₪ לנתבעת 1, וסך של 4,000 ₪ לנתבעת 2.
