תביעת רשלנות רפואית בניתוחי עיניים וניהול רשומה רפואית

לתובעת: עו"ד עדי וייס לנתבע 1: עו"ד ליאור פרי לנתבע 2: עו"ד אורית בקרמן לצדדי ג': עו"ד צבי יעקובוביץ' זוהי תביעת נזיקין בגין רשלנות רפואית בניתוח לייזר להסרת משקפיים אשר בוצע בתובעת ביום 09.06.02.

הנתבעת 2 היא חברה העוסקת בהקמה וניהול מרפאות לשם ביצוע ניתוחים קוסמטיים וניתוחי עיניים אלקטיביים.

פרופ' גרזוזי מסר בחקירתו כי הוא מכהן כיו"ר איגוד רופאי העיניים, ולפיכך לא כתב מעולם חוות־דעת מטעם תובע בתיק רשלנות רפואית.

ד"ר ונדר "תרגם" את הרשומה הרפואית שערך ביום 30.12.08: "מימצאי בדיקה קרנית שקופה עובי קרנית 465 ימין 471 שמאל לחץ 13 בשתי העיניים T בעין ימין ושמאל". באותו מעמד ביצע מפוי קרנית (תמונת המיפוי שלא הגיעה לתיק), והעיד כי אותו מפוי בוצע בודאות.

...

התביעה נדחית.

הודעה לצד ג' נדחית בהעדר חבות ביטוחית.

משכך מצא בית־המשפט כי יש לחשב את שכר טרחת עורכי הדין והוצאות המשפט על־פי הכללים הקבועים בכללי לשכת עורכי הדין (התעריף המינימלי המומלץ), התש"ס–2000, לתביעה כספית, כאשר סכום התביעה מחושב על־פי סיכומי התובעת, כעולה על 1,052,500 ש"ח. אשר על כן, תשלם התובעת לנתבעים את הסכומים הבאים: לנתבע 1 – שכר טרחת עו"ד בסך 26,251 ש"ח וכן שכר מומחים ועדים ששילם על פי הוכחות תשלום.

רשלנות בטיפול (א) - אי-ניהול רשומות רפואיות ונטל ההוכחה בתביעה רשלנות, כבכל תביעה אזרחית, נטל השיכנוע רובץ על התובע, אולם חריג לכלל זה חל כאשר לתובע קושי אמיתי להוכיח ראיותיו על-פי מאזן ההסתברויות, בהיעדר רישומים אמתיים.

דברי המומחה מטעם התובע לפיהם הוא עצמו לא מבצע צלום נוסף לפני כל עקירה כירורגית (עמ' 11), הודאתו כי איננו יכול לדעת בדיעבד אם צלום CT נוסף היה מונע את הנזק העצבי (עמ' 10) והעובדה העולה מחוות דעתו, לפיה לא עמד לנגד עיניו הצלום הפריאפיקלי שביצע הנתבע לתובע - כל אלה מובילים לקביעה שלא עלה בידי התובע להוכיח שהנתבע התרשל באי-הפניית התובע לבצוע צלום CT נוסף, ולמצער - לא הוכח הקשר הסיבתי בין אי-ביצועו לבין הנזק לעצב המכתש התחתון (inferior alveolar nerveׂ) בלסתו של התובע.

ובחקירתו הנגדית אמר הנתבע: "אני הסברתי לו את זה. לא כתבתי ברשומה הרפואית. אני מודה שבסטנדרט של 2008 לא היה מקובל להחתים על הסכמה בכתב לניתוחים קטנים, שנקראים ניתוחים קטנים בתוך הפה. גם בבית החולים אני זוכר שלא היו מחתימים עוד. כשהתחילו להתרבות התלונות על רשלנות רפואית, הנהיגו גם בבית החולים החתמה על ניתוחים קטנים, כמו ביופסיות ועקירות. אז זה לא היה בסטאנדארט של החתמה על הדברים האלה" (עמ' 21).

...

אף בסיכומי בא-כוח התובע לא מצאתי טיעון בעניין זה. סבורני כי אף לו היה הנתבע מיידע את התובע בקיומו של הסיכון האמור, היה התובע מקבל את המלצת הנתבע לביצוע הניתוח.

לאחר שהגעתי למסקנה כי אין מקום להעברת נטל הראיה אל כתפי הנתבע, בחנתי האם הוכיח התובע את עוולת הרשלנות לגבי הטיפול הרפואי שניתן לו. השבתי על כך בשלילה, ועברתי לבחון את סוגיית ההסכמה מדעת.

על-פי הקווים המנחים שנקבעו בפסיקה, פסקתי פיצוי בגין ראש נזק זה. אשר על כן, הנני מחייב את הנתבע לשלם לתובע את הסכומים הבאים: (1) 10,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה למדד וריבית כחוק החל ממועד הגשת התביעה, 16.4.2014, ועד לתשלום המלא בפועל; (2) אגרת תביעה בצירוף הפרשי הצמדה למדד וריבית כחוק החל ממועד תשלומה ועד לתשלום המלא בפועל; (3) שכר טרחת עורך-דין בסך כולל של 4,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה למדד וריבית כחוק החל מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.

מונחת לפניי תביעה נזיקית בגין רשלנות רפואית נטענת בבצוע 2 ניתוחי עיניים ובניהול רשומה רפואית בעיניינם.

...

בהתחשב בנתוני התובע, ולאחר ששוכנעתי כי הסבל שעבר ועובר התובע הינו גם אישי לאור הכאבים שעבר לאחר הניתוחים וצריבות, וגם סבל הנובע מקשיי השתלבות בחברה, לאור מראהו החיצוני, ובהתחשב בנכותו הרפואית של התובע וגילו, מצאתי להעמיד את הפיצוי בגין ראש נזק זה ע"ס של 100,000 ₪.

לסיכום חלק זה, עולה כי הפיצוי לו זכאי התובע בעקבות נזקי הגוף שנגרמו לו בתאונה הינו כדלקמן: · הפסדי שכר לעבר 50,000 ₪ · הפסדי שכר לעתיד 475,500 ₪ · הפסדי פנסיה 63,000 ₪ · הוצאות רפואיות ונסיעות 10,000 ₪ · עזרת צד ג' 30,000 ₪ · כאב וסבל 100,000 ₪ --------------------------------------------------- סה"כ : 728,500 ₪ הסכום האמור לוקח בחשבון את טענותיהם של התובעים 2 ו- 3 לנזקים ישירים ובנסיבות העניין לא שוכנעתי כי ישנו מקום לפסוק לשני התובעים הנ"ל פיצוים מעבר למה שכבר נפסק לעיל.

סוף דבר לאור המקובץ לעיל, הריני מקבלת את התביעה.

לפני תביעה בגין רשלנות רפואית נטענת בשני ניתוחי מוח שעברה המנוחה בשנים 2011 ו-2012, לכריתת גידול שפיר בבסיס הגולגולת.

בהתאם לתעוד הרפואי שהונח בפני: המנוחה פנתה לראשונה לרופא עיניים של קופת החולים ביום 16.9.2010; לאחר מספר ביקורים אצל רופאים בקהילה ובחלוף ששה חודשים, בוצעה ביום 19.3.2011 בדיקת MRI שהדגימה את הגידול; בסמוך לכך, ביום 27.3.2011, נבדקה המנוחה על ידי פרופ' רם, מנהל המחלקה הנוירוכירורגית, שהפנה את המנוחה לסגנו, ד"ר מרגלית; פגישתם המתועדת של ד"ר מרגלית ושל המנוחה נערכה כחודשיים וחצי לאחר מכן, ביום 14.6.2011; ואילו הניתוח הראשון נערך ביום 8.8.2011.

בנה של המנוחה הצהיר כי "לפני הניתוח הראשון, מעולם לא דובר איתנו כלל על אפשרות של ניתוח שני או שיהיה צורך בניתוח נוסף ואפשרות זו אף לא הוזכרה – לא במקרה אין לכך גם זכר ברשומות הרפואיות..." (סעיף 10 לתצהירו).

...

סוף דבר המנוחה סבלה מגידול שפיר במוחה ועברה שני ניתוחים מורכבים להוצאתם.

לאור האמור, התביעה לפיצוי בגין טיפול רשלני ובגין העדר הסכמה מדעת לניתוחים נדחית.

בנסיבות שפורטו, שוכנעתי כי על הנתבעת לפצות את התובעים בגין ראש הנזק של פגיעה באוטונומיה.

זוהי תביעת נזיקין בגין רשלנות רפואית במהלך ניתוח תיפקודי אנדוסקופי של הסינוסים (FESS – functional endoscopic sinus surgery) (להלן: "הניתוח") שבוצע בגב' מנאל חדאד (להלן: "התובעת") על ידי בבית החולים אל-מקסד (להלן: "נתבע 1") על ידי ד"ר קאסם חמדן (להלן: "נתבע 2").

שלישית, הנתבעים לא ניהלו רישום תקין ומלא כמתחייב "עת אין היתייחסות ברורה למצבה הרפואי ולאינדיקציה שהביאה לניתוח" ועת "לאחר הניתוח אין היתייחסות לפגיעה בעין מיקומה ומידת היקפה" (סעיף 37ג, שם).

אף בעדותו לא היתייחס ד"ר חרמון לצורך ב"תכנית ניתוח", אלא תיאר הכנה ראויה לניתוח בתור הכנה הכוללת הדמיות כגון CT, MRI, היתייעצות עם רופא עיניים ועם נורולוג, וכן דיון של הצוות לפני הניתוח, אך גם הוא לא היתייחס כלל לרישום כלשהוא של "תכנית ניתוח" במסגרת רשומה רפואית, על אחת כמה וכמה לא ביסס את דבריו על ספרות מקצועית או אקדמית, ולא הראה שמדובר בפרקטיקה נוהגת.

...

מטעמים אלה לא ניתן לקבל את קביעת המומחה, ואין לקבוע אפוא לתובעת כל נכות שעניינה הפרעה בחדות הראייה.

המסקנה היא כי אין לקבוע לתובעת כל נכות בשל חסימה במערכת ניקוז הדמעות.

תוצאות והוצאות התביעה נדחית.