תביעת רשלנות רפואית בניתוח ערמונית

לגופו של עניין הדגיש הנתבע, שהתובע הגיע למרפאת הנתבע עם איבחנה של סרטן בערמונית ולשם כך, תוך דיון עם התובע על אפשרויות הטיפול ומתן הסברים על הסיכונים והסכויים, הוחלט על ביצוע הניתוח מושא התביעה, אשר הביא לריפוי מלא של מחלת הסרטן וכפועל יוצא הציל את חייו של התובע.

הנתבע מקבל את שכרו בעבור ניתוחים פרטיים כפי שאלפי אנשים שמספקים שירות לציבור מקבלים את שכרם בעבור עצות ועבודה שהם עושים, כפי שעורך דין המייצג תובע בתחום הנזיקין מקבל את שכרו אך ככל שהתביעה מתקבלת - האם רק בשל העניין הכלכלי בתוצאת ההליך, ניתן לטעון שעורך דין מוליך תובע בדרך חתחתים בהליך חסר סיכוי, מתוך תקווה שהנתבעים יסכימו לקנות סיכון, והכל תוך העמדתו בסכנה של הטלת הוצאות ככל שהתביעה תידחה? בחסות ההליך המשפטי הרשה התובע לעצמו להעלות טענות חסרות בסיס משפטי או עובדתי שמלכתחילה לא תמך אותן בחוות דעת רפואית ולאחר מכן כלאחר יד, הודיע שהוא חוזר בו מטענות הרשלנות.

...

אשר לפגיעה צמיתה בתפקוד המיני – בהקשר זה אינני מקבלת את טענות התובע ואני מעדיפה את הסברי הנתבע וקובעת שהוסבר לתובע אודות אפשרות של פגיעה צמיתה בתפקוד המיני.

בדיעבד וברצונם להוכיח את תביעתם ולקבל פיצוי, עדותם של התובע ואשתו בהקשר לשאלה אם היה עובר את הניתוח היא עדות מגמתית שרווח משני בצידה ואיני מאמינה לה. סוף דבר אחר כל האמור לעיל דינה של התביעה להידחות, שעה שלא הוכחה.

הנתבע מקבל את שכרו בעבור ניתוחים פרטיים כפי שאלפי אנשים שמספקים שירות לציבור מקבלים את שכרם בעבור עצות ועבודה שהם עושים, כפי שעורך דין המייצג תובע בתחום הנזיקין מקבל את שכרו אך ככל שהתביעה מתקבלת - האם רק בשל העניין הכלכלי בתוצאת ההליך, ניתן לטעון שעורך דין מוליך תובע בדרך חתחתים בהליך חסר סיכוי, מתוך תקווה שהנתבעים יסכימו לקנות סיכון, והכל תוך העמדתו בסכנה של הטלת הוצאות ככל שהתביעה תדחה? בחסות ההליך המשפטי הרשה התובע לעצמו להעלות טענות חסרות בסיס משפטי או עובדתי שמלכתחילה לא תמך אותן בחוות דעת רפואית ולאחר מכן כלאחר יד, הודיע שהוא חוזר בו מטענות הרשלנות.

היתה לו גדילה לא סדירה של הערמונית ורק לפני שנתיים – שלוש אובחנה כסרטן הערמונית.

באותו יום לא נתנו לבן להכנס איתו לחדר הניתוח ששם בוצעה הביופסיה ושם הוא הוחתם על טופס הסכמה שלא בנוכחות בן מישפחה כלשהוא, הטופס בשפה העברית שלא נילווה לו טופס בשפה הרוסית וזה בנגוד להנחיות משרד הבריאות כפי שצורפו לתחשיבי הנזק מטעמנו.

<#5#> החלטה בפניי תביעה שעניינה רשלנות רפואית.

...

לטענתו, בעקבות הלחצים בהם הוא מצוי הורע מצבו הבריאותי ובשנים האחרונות עבר צנתור וניתוח לכריתת הערמונית.

לגבי ענף המולארדים טען שמדובר בענף אחר שנסיבותיו שונות, ולגבי תביעת הנזיקין שנדחתה בעיניין ענף האווזים, טען שבעניינינו ממוקד הדיון בעוולת הרשלנות שנטענה נגד המדינה, דבר שלא נעשה בתיק האחר, שם ההתמקדות הייתה בהפרת הזכויות החוקתיות של התובעים שם. ככלל, אין צורך להדרש לשאלת קיומה של עילת תביעה בעיניין זה. משנקבע כי אין מקום ליתן פטור מאגרה בשל העידר יכולת כלכלית, לא היתקיים התנאי הראשון למתן פטור מאגרה, ומתייתר הצורך לידון בתנאי השני שהוא קיומה של עילת תביעה מספקת, שהרי מדובר בתנאים מצטברים כאמור לעיל [בש"א 6273/95 מוזס נ' הכונס הרישמי (18.12.95)].

...

בתגובתה טענה המדינה כי יש לדחות את הבקשה מהטעמים הבאים: התביעה נעדרת עילה; סכום התביעה מופרז (חוות הדעת שצורפה לכתב התביעה לקויה וחסרה); המבקש לא הוכיח העדר יכולת כלכלית; המבקש לא מסר נתונים מלאים כנדרש, ואף הסתיר פרטים חיוניים לבקשה, בדבר תשלום ששולם לו על ידי המדינה לפנים משורת הדין במסגרת סיוע לעוסקים בענף פיטום האווזים עקב סגירתו.

עיון בבקשה ובתגובות שהוגשו לאחריה, לרבות במסמכים שהוגשו, הביאני למסקנה, כי המבקש לא הוכיח כדבעי את חוסר יכולתו הכלכלית לשלשם את האגרה.

מכל האמור לעיל, מסקנתי היא כי המבקש לא עמד בנטל המוטל עליו להוכחת העדר יכולת כלכלית לשלם את סכום האגרה, ולפיכך דין בקשתו להידחות.

נוכח אי קבלת הטענה להעדר יכולת כלכלית, אני דוחה את הבקשה למתן פטור מאגרה.

אין שום ניתוח של החלטה רפואית או טפול ספציפיים, אין שום דיון בעובדות אובייקטיביות העולות מהתעוד הרפואי באיזה מצמתי הזמן הרלוואנטיים ולמעשה אין כלום.

הדברים צורמים במיוחד היות וד"ר בירן ורעייתו, ב"כ התובעים, היו מודעים היטב לתשובת הנתבעת לקבילה שהוגשה ע"י אלמנת המנוח במסגרתה עלו טענות רפואיות הנוגעות לעילות התביעה (למשל ביצוע בדיקה גנטית, הידע על קשר אפשרי בין סרטן ערמונית לסרטן לבלב, תועלת הניבוי בבדיקות הגנטיות הרלוואנטיות וכיו"ב) ובכל זאת, אין להן תשובה בחוות הדעת, אין שום סתירה מקצועית ומנומקת של הטענות או הצבעה על דיעה רפואית אחרת.

גם אם הייתי רואה בד"ר בירן עד עובדתי שהגיש תצהיר "רגיל" ולא מומחה המגיש חוות דעת לתמיכה בתביעת רשלנות רפואית, גם אז המסקנה הייתה שמדובר בתצהיר שטחי וחסר, בודאי כשד"ר בירן מכיר לטענתו היטב את כל העובדות, כך גם יש בעיה לקבל חלק מדבריו באותו "תצהיר" קרי בחוות הדעת שהם בגדר תמיהות (הסיפא לסעיף 8 לחוות הדעת), הערכות בסעיף 9 שחלקן לא בתחום מומחיותו (ונוגעות לתחום האונקולוגי) וסברות (סעיף 13 רישא לחוות הדעת).

...

מסקנה דומה יש להסיק גם ביחס לנזקים ולקשר הסיבתי ביניהם ולבין הנטען כלפי הנתבעת.

המנוח חלה למרבה הצער בסרטן ראשוני קטלני, חרף בדיקות דימות שנערכו זמן לא רב לפני האבחון, לא נמצא דבר מחשיד ומחלתו, מהגרועות שבסוגי הסרטן, התקדמה מהר ולא הותירה לו סיכוי, גם התובעים מודעים כך. כפי שצוין עוד בתחילת ההכרעה, קשה לי להוכיח את התובעים על הגשת וניהול תביעה זו, סובייקטיבית היא מוצדקת בעבורם, משפטית ומנקודת מבט הבוחנת את ההכרעה, אין לה, כפי שהוגשה ובוססה, סיכויי הצלחה ומשכך היא נדחית.

ברור לי שהנתבעת הוציאה סכומים נכבדים בעבור הגנתה ברם יכול להיות שגם אם לא הייתה מחויבת בכך, ניתן היה להתנהל בשעתו אחרת, לכאורה נותרו הוצאות מתונות כאלה ואחרות שהתובעים לא ביקשו החזר בגינם בשעתו אך היה סיכוי שיקבלו אותו אילו היו פועלים אחרת, אין כאן "קיזוז" אך בהחלט מופעל שיקול דעת המביא למסקנה כי חרף דחיית התביעה, לא יחויבו התובעים בהוצאות הנתבעת.

בחודש פברואר 1994 עבר ניתוח עקב גידול סרטני בבלוטת הערמונית שבוצע על-ידי בית החולים.

שם, כפריצת דרך, חויב בית חולים ברשלנות רפואית בנסיבות האלה: נער בריא בן 17 עבר ניתוח וכתוצאה מכך נותר עם נזק מוחי.

כן מעניין להפנות לפסק-דין מאותה שנה במדינת אייווה שבארצות-הברית, בו נקבע כי הכלל "הדבר מדבר בעד עצמו" חל בתביעת רשלנות רפואית נגד רופא מרדים, חברה מקצועית שהקים ובית חולים.

...

במרכז המחלוקת בין הצדדים ובהכרעה זו עומד סעיף 41 לפקודת הנזיקין, וזו לשונו: "בתובענה שהוגשה על נזק והוכח בה כי לתובע לא היתה ידיעה או לא היתה לו יכולת לדעת מה היו למעשה הנסיבות שגרמו למקרה אשר הביא לידי הנזק, וכי הנזק נגרם על ידי נכס שלנתבע היתה שליטה מלאה עליו, ונראה לבית המשפט שאירוע המקרה שגרם לנזק מתיישב יותר עם המסקנה שהנתבע לא נקט זהירות סבירה מאשר עם המסקנה שהוא נקט זהירות סבירה-על הנתבע הראיה שלא היתה לגבי המקרה שהביא לידי הנזק התרשלות שיחוב עליה". שלושה תנאים בסעיף 41 לפקודת הנזיקין.

האחרון לא היה צפוי ועל פני הדברים אינו אחד מהסיכונים הצפויים בניתוח מעין זה. היעדר הסבר רפואי להתרחשות הנזק במהלך הניתוחי הרגיל, בנסיבות המקרה, מחזק את המסקנה כי הצוות לא נקט זהירות סבירה.

לאחר שכבוד השופט ריבלין הגיע למסקנה כי המשיבים באותו עניין התרשלו, הוסיף כי: "בשל התוצאה שהגעתי אליה איני רואה עוד צורך להכריע בשאלת קיומה של עילת התביעה האחרת שעליה סומכת המערערת-היא עוולת התקיפה" (שם, בעמ' 565).

המשך הדברים יאה אף הוא לענייננו: "עם זאת נראה לי כי המימצאים...

סוף דבר, דעתי הינה כי יש לקבל את הערעור ולקבוע כי המשיבים התרשלו מכוח סעיף 41 לפקודת הנזיקין וגרמו לנזק כפי שהוסכם בהליך קמא.