בנובמבר 2015 עברה התובעת ניתוח למתיחת בטן ותיקון בקע בדופן הבטן עם רשת.
הטענה של התובעת לפגיעה בכישורי הלידה שלה בכך שנאלצה להגיע למצב שבו כל הריון שלה הוא היריון בסיכון, היא תחילה טענת התרשלות בבצוע ו/או במעקב אחר הניתוח, לפני שמבקשים לבחון את הנזק והיקפו, ועל כן – מדובר בחוות דעת שהיה צפוי שתוגש כבר בשלב הגשת כתב התביעה נדון (שהוגש שבע שנים לאחר מועד הניתוח, וכשלוש וחצי שנים לאחר הניתוח האחרון); חוות דעת שתבהיר את הקשר בין ההתנהלות בניתוח עצמו ובמעקב אחר בריאות התובעת אחריו לבין הפגיעה הגניקולוגית הנטענת, וכיצד היה על הנתבעים או מי מהם לנהוג על מנת למנוע או להקטין את הנזק הגניקולוגי, כאמור.
אפנה לכך, שגם בגיליון הייעוץ הרפואי שהתובעת מציגה כנספח לבקשתה, נכתב כי הכירורגים שביצעו את הניתוח בו הותקנה ה"רשת", המליצו לתובעת שלא להרות לאחר ביצוע הניתוח ("הרביעי"), והבהירו לה כי לאחר הניתוח (שבוצע בנובמבר 2015) "לא ניתן יהיה לשחזר שוב את דופן הבטן". גם על רקע אמירה לכאורה זו, אין לשלול שהתובעת יכולה לברר שזהו המצב – בכל התקופה שלאחר הניתוחים משנת 2012.
...
עוד טוענת (מצהירה) התובעת כי ידעה בפועל לראשונה על העילה הנוספת הזאת בתחום הגניקולוגיה - רק ביולי שנת 2020, ואף מציגה את תוכנו של מסרון וואצאפ מנובמבר 2020 בהתכתבות מול בא-כוחה הקודם, ממנו עולה, לנוכח אזכורה את דברי הרופא נשים שלה לענין ההיריון בסיכון מוגבר שגורמת הרשת שהותקנה בבטנה – כי לדעתו של בא-כוחה אין "להתפזר" יותר ממה שתביעה זו התפזרה עד כה. התובעת טוענת כי, מכל מקום – גם אם נראה את שנת 2016 כמועד ראשית ידיעתה לגבי עילה נוספת זו - עדיין לא חלפו שבע שנים מאז, ודין בקשתה להתקבל.
על כן, מצאתי כי דין הבקשה להידחות.
הבקשה מטעם התובעת - נדחית בזאת.
התובעת תשלם לנתבעים 1 ו-2, ביחד ולחוד, סך של 1,500 ₪ בגין הוצאות תגובתם בבקשה זו. הסכום לעיל ישולם בתוך 30 יום ממועד קבלת החלטה זו; שאחרת יישאו הפרשי ריבית והצמדה כדין - החל ממועד ההחלטה.
