תביעת רשלנות רפואית בנוירוכירורגיה

א. ההליכים שהביאונו עד הלום עניינו של פסק דין זה במעט שנותר על הפרק מתוך הליכים שהחלו בתביעה שנטען בה לרשלנות רפואית בתחום הנוירוכירורגי, אשר בעקבותיה הוגשו גם הודעות לצדדים שלישיים ורביעיים.

...

בסופו של דבר, מן התמונה המתקבלת עולה אפשרות שאין אחריות בנזיקין על כל הגורמים המעורבים.

מכל האמור לעיל עולה כי כלפי הרופאים מטעם ביקורופא ניתן להעלות לכל היותר טענות בדבר אופן ביצוע הבדיקות והרישומים.

ד. סוף דבר השורה התחתונה היא שהתביעה נגד ביקורופא נדחית ללא צו להוצאות, וכי בהמשך לכך ולמצוין בסעיפים 3-2 דלעיל, מסתיימים בזאת ההליכים בתיק זה. ניתן בהעדר הצדדים היום, ל' באדר א' תשע"ו, 10 במרץ 2016.

]השופט ס' ג'ובראן: לפנינו ערעור וערעור שכנגד על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (השופטת ג' כנפי-שטייניץ) בת"א 2214-08 מיום 5.9.2012, במסגרתו נדחתה תביעתם של המערערים נגד המשיבה בגין רשלנות רפואית שכתוצאה ממנה, על פי הנטען, לא נימנע מותו של המנוח בשל ארוע מוחי בו לקה.

עוד, לדידם, יש להיתחשב גם בכך שהמשיבה מנעה בדיקה על ידי נורולוג ו/או נירוכירורג ולא העבירה את המנוח לבית חולים הדסה עין כרם אשר שם ישנה מחלקת נירוכירורגיה שמיומנת במתן הטיפול למנוח.

...

לדעת המשיבה, בית המשפט המחוזי הגיע למסקנה המוצדקת כי נזקם של המערערים "נגרם כולו מן הפגיעה הראשונית עקב האירוע המוחי" ונימק בפירוט את מסקנתו.

לנוכח נימוקיו המוצדקים, איני רואה מקום להתערב במסקנה אליה הגיע בית המשפט המחוזי, לפיה נזקם של המערערים כולו נגרם כתוצאה מן הפגיעה הראשונית עקב האירוע המוחי ולא כתוצאה מאירועי ההתרשלות, וכי ביצוע הבדיקה בעיתוי מוקדם יותר לא היה משפר את סיכויי החלמתו של המנוח.

אני מקבל את קביעתו של בית המשפט המחוזי בעניין זה לפיה גם אם יש בנזק הראייתי כדי להעביר את נטל השכנוע, הנימוקים שהובאו על ידי המשיבה הם מספיקים על מנת לעמוד בנטל השכנוע.

כך גם לעניין אי-מתן מענה מיידי לאירוע החירום בליל מותו של המנוח והחסרון ברשומות בהקשר זה, אני מוצא כי אנו מגיעים לאותה מסקנה לפיה המשיבה עמדה בנטל השכנוע הדרוש וכי מותו של המנוח היה בלתי נמנע.

לאור זאת, הוחלט להעביר את המנוחה לבי"ח איכילוב לבצוע ניתוח לשיחרור לחץ תוך גולגולתי, מאחר ואין בביה"ח מחלקה לנוירוכירורגיה.

לא זו אף זו, התובעים אף מדגישים בסע' 46 לכתב תביעתם, כי העיכוב באיבחון הלחץ התוך גולגולתי והטיפול בו גם נבע מהעובדה "שבבית חולים וולפסון אין ציוד מתאים לבצוע בדיקה שכזו ללחץ התוך גולגולתי". הם התובעים שמצביעים על ההתנהלות הרשלנית הנטענת של הצוותים הרפואיים והמחסור בציוד רפואי, להם נחשפו בזמן אמת - תוך כדי אשפוזה של המנוחה.

...

כדי שהתמונה תהיה שלמה אזכיר, כי התביעה הוגשה ללא חו"ד רפואית, בשל כך ועל יסוד טענת הנתבעים להתיישנות התביעה הוגשה בקשה לסילוקה על הסף.

חיזוק למסקנתי כי במקרה זה אין מנוס מקבלת טענת הנתבעים להתיישנות העילה ולדחיית התביעה ניתן למצוא בעובדה שהטענה לעניין הגילוי המאוחר לא הוזכרה בכתב התביעה, דבר שהיה מצופה כי יעשה נוכח חלוף תקופת ההתיישנות עם פתיחת הליך זה (עניין גיא-ליפל, פסקה 41); גם נוכח העמימות האופפת את טענות התובעים לעניין מועד הגילי (ע"א 945-11 שאנקול לשיווק (1937) בע"מ נ' סומך חייקין KPMG, פס' 56 בחו"ד של כב' השופט סולברג (20.08.14)), וגם השינוי בגרסה לעניין מועד הגילוי (שנה 2014 או 2012), והספקות הרבים שמערערים עד מאוד את עמדת התובעים (ע"א 4381/08 קופת חולים כללית נ' אהרון מוסקוביץ, פסקה כ"ח (16.1.12).

דחיית התביעה מחמת התיישנותה וללא בירור היא תוצאה קשה, אבל במקרה זה אין מנוס ממנה.

סוף דבר מכל האמור, מקבל את טענת ההתיישנות ומורה על דחיית התביעה.

בבקשתה שבה המבקשת על היתנגדותה העקרונית למינוי מומחה מטעם בית המשפט, וזאת בפרט בהנתן שמדובר בתחום הנוירוכירורגיה שהוא "תחום אקסקלוסיבי ויוקרתי" שבו "כולם מכירים את כולם". עוד טענה המבקשת כי המומחה מטעמה, ד"ר רוטמן, "מוקצה מחמת מיאוס" בקהילה הנוירוכירורגית, וזאת בשל נכונותו לבוא לעזרתם של תובעים בתיקי רשלנות רפואית ולשבור את "קשר השתיקה". לגופו של המינוי, נטען כי לפרופ' אומנסקי ולד"ר רוטמן היו מספר נקודות מפגש לאורך השנים המעמידות את פרופ' אומנסקי במצב של ניגוד עניינים, והן: חוות דעת שהגיש ד"ר רוטמן בשני תיקים אחרים שהתנהלו נגד המחלקה שנוהלה על ידי פרופ' אומנסקי; בתיק נוסף הגיש ד"ר רוטמן חוות דעת שבה צטט מאמר שפרופ' אומנסקי כתב; ובתיק אחר הגיש ד"ר רוטמן חוות דעת נגד פרופ' אומנסקי בגין רשלנות רפואית בניתוח שביצע, שנסיבותיו דומות למקרה דנן.

...

עמדתה של המבקשת – לפיה אין בנמצא ולו מומחה אחד שאינו מצוי בניגוד עניינים בתחום הנוירוכירורגיה – מוקשית מיסודה, שכן משתמע ממנה כי המומחה מטעמה הוא היחיד בישראל שאינו "נגוע" בניגוד עניינים, מה שכביכול מוביל למסקנה כי הוא היחיד שבית המשפט רשאי לאמץ את חוות דעתו.

בהקשר זה איני רואה להיעתר לסעד החלופי שנתבקש בבקשה דנן, בדמות החזרת הדיון לבית משפט קמא לצורך צירוף חוות הדעת המלאות.

אי לכך, ובכפוף לאמור בפסקה 13 לעיל, הבקשה נדחית.

לכתב התביעה צירף המשיב חוות דעת של ד"ר אבי כהן בתחום הנוירוכירורגיה, הן לעניין האחריות והן לעניין אחוזי נכות כתוצאה מהטיפול הרשלני הנטען.

כאן אציין כי אני מודע להחלטתו של כב' הש' י. בן חמו בעיניין ת"א (עפ') 2580-08-07 ד"ר קעדאן נאסר ביה"ח המשפחה הקדושה נ' אשרף ואכד (2009)), אשר התיר צירופה של חוות דעת שנערכה בתביעה על פי פוליסת תאונות אישיות בתיק רשלנות רפואית ואולם באותו עניין חוות הדעת הנדונה התייחסה בדרך כזו או אחרת אף לשאלת הרשלנות, מה שאין כן בעיניין דנן בו חוות הדעת מתעלמות מעניין הרשלנות הרפואית לחלוטין ואין בהן כל היתייחסות לקשר סיבתי בין רשלנות נטענת זו לנזקיו של התובע.

...

בנסיבות אלו, וכל עוד לא יתוקנו חוות הדעת בכך שהתייחסו אף לסוגיית הקשר הסיבתי בין הרשלנות הנטענת כנגד הנתבע לבין הנזק הנטען בהן, אני מורה על הוצאות חוות הדעת מתיק בית המשפט.