תביעת רשלנות רפואית בלידה באמצעות מלקחיים

שני התאומים נולדו בלידה נרתיקית, כאשר לידתו של המערער הייתה כרוכה בבצוע היפוך פנימי ממנח רוחבי למנח אורכי, תפיסת הרגליים ומשיכתן כלפי מטה וכן בהוצאת הראש באמצעות מלקחיים.

לבית המשפט המחוזי הוגשה תביעה שעניינה טענה לרשלנות רפואית מצד המשיבים, המיתמקדת בהימנעותם מליידע את האם בדבר האפשרות לבצע את הלידה בניתוח קיסרי.

כפי שציין במפורש בית המשפט המחוזי (שם, עמודים 3 ו-5; ההדגשות אינן במקור): "אשר לרשלנות המיוחסת לנתבעים, טענתם המרכזית ולמעשה היחידה של התובעים, כפי שנוסחה על ידי ב"כ התובעים בסיכומיו, היא "שהנתבעים התרשלו ונהגו חוסר זהירות כלפי התובעים בכך שלא הציגו בפני התובעת את דרכי הלידה האפשריות במצב עובריה ובהיבטים השונים של כל אפשרות לידה. בכך הם שללו ממנה את האפשרות לבחור בניתוח קיסרי בכלל ומתוכנן בפרט" (סעיף 3 לסיכומים).

...

לאחר שבחן את חוות הדעת הרפואיות מטעם הצדדים ואת החומר שהוגש בפניו, קבע בית המשפט המחוזי כי מקובלת עליו טענת המשיבים, לפיה בלידת תאומים, כאשר התאום האחד מצוי במנח ראש והשני במנח רוחבי – הפרקטיקה הרפואית "היותר מקובלת" היא יילוד בלידה נרתיקית.

לפיכך, צדק בית המשפט המחוזי בקבעו כי יש לדחות את התביעה בגין רשלנות רפואית בהיעדר קשר סיבתי בין ההתרשלות (הפרת חובת הגילוי) לבין הנזק.

מכאן שבנושא ההתרשלות המיוחסת לנתבעים מתעוררת בתיק זה, למעשה, שאלה אחת בלבד והיא: האם מוטלת הייתה על הנתבעים חובה ליידע את התובעת אודות הדרכים השונות לביצוע הלידה, במיוחד לגבי האפשרות של לידה בניתוח קיסרי, תוך מתן הסבר על היתרונות והחסרונות הכרוכים בכל אחת מהאפשרויות, כדי שהתובעת תבחר בעצמה את הדרך הרצויה לה" יתרה מכך, בית המשפט המחוזי אף ציין בפסק דינו כי חוות דעת המומחה מטעם המערערים, ד"ר וייס, עסקה גם היא אך ורק בהפרת חובת הגילוי הנטענת (שם, עמוד 21; ההדגשות אינן במקור): "חוות דעתו של ד"ר וייס נסבה כולה על אי יידועה של התובעת אודות האפשרות לבצע את הלידה בניתוח קיסרי, ואין בחוות דעתו כל טענה להתרשלות אחרת כלשהי המיוחסת לנתבעים. גם בעדותו הסכים ד"ר ויס כי אין לו כל טענה לגבי דרך היילוד של התובע: "שיהיה ברור לכב' בית המשפט, לא ציינתי בכל חוות דעתי שזה היה שגיאה, לא ציינתי זאת בחוות דעתי" (פרוטוקול מיום 10.2.08, ש' 6-7) וכן: "אני אומר מה הנקודות בקבלתה? להציע ולבחור בדרך. זה כל חילוקי הדעות פה. אינני אומר שמשהוחלט על לידה נרתיקית לא נעשו הפעולות הנדרשות (שם, עמ' 45, ש' 18-20)". אשר על כן, נדחית גם טענתם זו של המערערים בדבר קיומה של התרשלות באופן ביצוע הלידה.

סוף דבר.

על מנת להצליח בתביעתו על התובע לשכנע כי הצוות הרפואי בבית החולים התרשל בניטור מצוקת העובר, התרשל בטיפול באמו בעת קבלתה ללידה והתרשל בניהול הלידה, כי הוא סובל משיתוק מוחין או מפגיעה נוירולוגית אחרת, כי קיים קשר סיבתי בין ההתרשלות לנזקיו ולהוכיח את שיעור הנזק שניגרם לו. כפי שיפורט להלן, התובע לא השכיל להוכיח את אחריות הנתבעת, כלומר ניכשל בהוכחת ההתרשלות ובהוכחת הקשר הסיבתי בין ארועי הלידה למצבו הרפואי.

אינני סבור כי הצוות הרפואי התרשל כאשר ביצע את הלידה באמצעות מלקחיים.

...

סוף דבר לאור כל האמור והמפורט לעיל, אין לי אלא לקבוע כי התובע לא הוכיח את תביעתו, לא הוכיח כי יש קשר סיבתי בין מצבו הרפואי לאירועי הלידה, ולא הוכיח כי הצוות הרפואי התרשל בניטור הלידה או בביצוע הלידה.

אשר על כן אני מורה על דחיית התביעה.

התובע ישלם לנתבעת הוצאות משפט ושכר טרחה בסכום כולל של 15,000 ₪.

רקע עסקינן בתביעת רשלנות רפואית שהוגשה על ידי הקטין אור בינסיין ז"ל [להלן – "אור" או "הקטין"] והוריו, נגד בית החולים 'לניאדו' בנתניה, בשל ניהול רשלני של לידתו של אור שנולד ביום 12.11.2002, כשהוא באפגר 1 ללא נשימה, ונזקק להחייאה.

טענות התובעים בכתב התביעה, בקליפת אגוז, הן כי הצוות הרפואי לא שעה להאטות דופק קשות וממושכות של העובר, שנמשכו שעות, שרק לאחריהן הוחלט לנסות לשלוף את העובר באמצעות שולפן ריק [וקום] אך הפעולה לא צלחה ולבסוף חולץ באמצעות מלקחיים כשהוא במצב קשה ביותר.

...

את הדיון בשאלת הקשר הסיבתי מתארים היטב דבריו של פרופ' להט, בסיום חקירתו: "אנו מדברים על מצב רפואי שאבחנתו נעשית על ידי איסוף נתונים, שלילת הסברים אחרים ותמונה קלינית מתאימה וצרוף כל אלה, מאפשר לנו להעריך שמדובר בשתוק מוחי שסיבתו היא כזו וכזו. יש מצבים שהתמונה היא קלאסית וברורה וחד משמעית וכולם יסכימו עליה, ויש מצבים גבוליים שניתן להתווכח. לצערנו, לא תמיד יש לנו את כל הנתונים". שומה על בית המשפט לשקלל את כל הנתונים וכל ההסברים לכלל תמונה אחת ולשאול את עצמו לאיזו מסקנה נוטה הכף: האם למסקנה עליה מצביעים התובעים, כי הנזק נגרם כתוצאה מתשניק סב-לידתי בשל המצוקה בה היה שרוי העובר עד שחולץ מבטן אמו, או למסקנת הנתבע כי נזקו של התובע נגרם כתוצאה מנזק איסכמי שנגרם במהלך ההיריון בשל התרחשות כגון: זיהום תוך רחמי, או מסיבה שמקורה בלתי ידוע, ולא כתוצאה מתשניק סב לידתי.

מכל האמור לעיל עולה המסקנה, כי התביעה הוכיחה גם את הקשר הסיבתי בין הנזק שנגרם לתובע לבין נסיבות לידתו.

סוף דבר התביעה הוכיחה במאזן ההסתברות המוטל עליה את אשמו של הנתבע ואחריותו לפצות את התובעים בגין נזקיהם כדלקמן: עזרת צד ג' - 114,000 ₪ הוצאות רפואיות ונסיעות - 50,000 ₪ הפסד השתכרות ב"שנים האבודות"- 573,005 ₪ הפסד פנסיה - 47,814 ₪ כאב וסבל - 500,000 ₪ קיצור תוחלת חיים - 850,000 ₪ הוצאות קבורה ואבל - 10,000 ₪ -------------- סך הפיצוי 2,144,819 ₪.

א. התביעה וההליכים שבעקבותיה עניינו של פסק דין זה בתביעה בגין רשלנות רפואית בלידה מיום 8.8.84 ובמעקב ההיריון שקדם לה. התובע 1 (להלן: "ראמי"), שהוא כיום כבן 28 שנים, נולד לתובעת 2 (אמו) ולתובע 3 (אביו) בלידה מוקדמת (בשבוע 33-32 להיריון).

זאת בנגוד לטענות התובעת כי לאורך כל מעקב ההיריון ובלידה עצמה זכתה לטפול רפואי מאחיות בלבד ולא טופלה ע"י רופא.

מכל מקום, אין בסיס לכך שהפרוצדורות הרפואיות שהופעלו (לידת מלקחיים, זרז, ניטור לא אלקטרוני) או שלא הופעלו (ניתוח קיסרי, ניטור אלקטרוני ובדיקות נוספות) נבעו משיקול דעת רשלני, אלא דוקא להיפך.

...

ביסוס נוסף למסקנה בעניין הלידה בהמשך לכל שנאמר ולנוכח המכלול הרי שגם במה שנוגע ללידה, מאזן ההסתברויות נוטה לכך שלא הייתה רשלנות מצד הנתבע, ומכל מקום, לכך שלא הייתה רשלנות הקשורה קשר סיבתי למצבו של ראמי.

בכל הנוגע למתן זרז ללידה ולאחר מכן לשימוש בלידת מלקחיים – מקובלת עליי עמדת ד"ר ויס, כי היה מקום לשימוש בזרז במינון המתועד במסמכים, וכי מכל מקום הסיכונים הקשורים בשימוש בזרז לא התקיימו כאן.

סוף דבר כאמור, התביעה נדחית.

זוהי תביעתו לפיצויים בגין רשלנות רפואית במהלך הלידה, אשר כתוצאה ממנה נגרמה כלו, לטענתו, נכותו הרפואית.

זאת ועוד, פרופ' בליקשטיין אינו רואה פסול בכך שנעשו שני ניסיונות חילוץ באמצעות מלקחיים, משום שהניסיון הראשון בוצע על ידי מתמחה ובהשגחת מומחה, ומשזה נכשל, המומחה עדיין סבר, כי ניתן לסיים את הלידה באמצעים מכשירניים, ועל כן ניסה שוב בעצמו.

בענין זה שהועלה בחוות דעתו של פרופ' בליקשטיין נטען, על פי חישובים שערך, שלפני התרחשות האירוע החריף שבעטיו נולד העובר בתשניק, מדד החומציות (PH) עמד על 7.32 ושמדובר בערך "נורמלי לחלוטין". כן נאמר על ידו, שבדיקות הדם שנערכו לתובע מצביעות, באופן חד משמעי, שהוא סבל מחמצת נשימתית וזאת כתגובה "לאירוע חריף וקצר מועד". באשר לרישום אשר נערך בגיליון הרפואי על ידי הרופאים המיילדים, לפיו סבל התובע מתשניק סב-לידתי, טוענת הנתבעת, כי הדברים נרשמו מבלי שהיו בידי הרופאים הנתונים המלאים והמומחיות הדרושה לצורך קביעה מסוג זה. לגישת הנתבעת, אין לראות ברישום זה הודאת בעל דין.

...

את חוות הדעת האקטואריות שנערכו על ידי שי ספיר וצורפו בהסכמה לסיכום טענות ב"כ הנתבעת, יש לעדכן ולערוך את החישובים השונים ליום פסק הדין ובהתאם לקביעותיו, וזאת לצורך ניכוי הגימלאות מהפיצויים.

סוף דבר 46.

א. אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע סכום של 4,224,652 ₪, בניכוי גמלאות המוסד לביטוח לאומי בהתאם להוראות סעיף 44.