תובענה זו הוגשה בספטמבר 2010, כאשר חוות הדעת של מומחי בית המשפט שמונו על ידי בית המשפט בהרצלייה תקפות גם בהליך זה.
התובעת, ילידת 1979, פנתה ביולי 2004 לנתבעת, חברה העוסקת, בין היתר, במתן טיפולים להסרת שיער באמצעות לייזר, לצורך הסרת שיער בחלקים שונים בגופה.
פרופ' אינגבר דחה את מסקנתו של ד"ר ויינראוך, כי לא היה מקום לבצע בתובעת טיפולים לאור הרמות הגבוהות של הטסטוסטרון בדמה: "אין כל מניעה לבצע טפולי לייזר להסרת שיער בנוכחות רמות טסטוסטרון גבוהות. הספרות הרפואית דוקא תומכת בביצוע טפולי לייזר להסרת שיער במקביל לטפול בבעיה ההורמונאלית". פרופ' אינגבר דחה גם את מסקנתו הנוספת של ד"ר ויינראוך, כי הגילוח החוזר גרם לצמיחת שיער באיכות שונה וקיבל את חוות דעתו של פרופ' וולף גם בנושא זה. פרופ' אינגבר סיכם ואמר כי אינו רואה כל רשלנות בטיפול שניתן לתובעת על ידי הנתבעת או טעות בטיפול בה. עוד ציין כי אין ספק שהטיפולים כשלו ולא הצליחו לגרום להסרת השיער.
...
גם לגופו של עניין, הן על פי מבחן אובייקטיבי והן על פי מבחן סובייקטיבי, איני סבורה כי קיימת הסתברות גבוהה יותר למסקנה שאם היה נאמר לתובעת כי קיימים מחקרים לגבי הסרת שיער פנים בלונדיני המעידים על יעילות ממוצעת של 52% ושביעות רצון ממוצעת של המשתתפות במחקר, בעלות שיער לבן ובלונדיני, של כ – 67%, היה בכך כדי לגרום לתובעת להחליט לא לעבור הטיפול, מאשר המסקנה ההפוכה.
אני סבורה כי גם אם היה נמסר לתובעת כי אחוזי ההצלחה שנמצאו במחקר שנערך לגבי מכשיר זה, בשיער פנים בלונדיני הם כ – 52% ולא 80%, כאשר לגבי שיער כהה תתכנה תוצאות טובות יותר, ההסתברות הגבוהה יותר היא שעדיין הייתה התובעת מעוניינת לנסות ולעבור הטיפול, בהעדר אלטרנטיבות מתאימות אחרות עבורה באותה העת.
מסקנתי היא, כי, בנסיבות העניין, לא הוכח במאזן הסתברויות כי אם היו נמסרים לתובעת מלוא הנתונים לגבי אחוזי ההצלחה בטיפול בשיער פנים בהיר, כפי שנמצאו במחקר סאדיק, הייתה החלטתה לעבור את הטיפול משתנה ולא הוכח הקשר הסיבתי לצורך גיבוש עוולת הרשלנות.
