תביעת רשלנות רפואית בגין שיתוק מיילדותי

השופט נ' הנדל: מונח בפניי ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (ת"א 7118/06, כב' השופט א' ואגו) אשר דחה תביעה נזיקית כנגד המרכז הרפואי סורוקה בגין רשלנות רפואית במהלך לידה שגרמה לנזקים כבדים – גופניים וקוגניטיביים – למערערת (להלן גם: הנפגעת או העובר.

באשר לשאלת ההתרשלות קבע בית המשפט המחוזי כי "לא היה מקום לבצע ליולדת ניתוח קיסרי, מלכתחילה, בהתאם לנתוני הפתיחה ועברה המיילדותי של האם, ולרבות הערכת המשקל שעמדה לנגד עיני הצוות הרפואי, וכי לא נפל דופי בהחלטתם להעבירה לחדר לידה, לצורך יילודה בצורה ווגינאלית" (פסקה 10 לפסק הדין).

זאת על אף שבשונה מפסק דינו של בית המשפט קמא, דעתי היא כי אכן הייתה התרשלות של הצוות הרפואי, ולמרות שייתכן שניתן לבסס מסקנה לפיה כתוצאה מהתרשלות זו, נגרם לנפגעת שיתוק על שם Erb – תופעה מוכרת וידועה, הן בעולם הרפואה והן בפסיקותיו של בית משפט זה, במקרים של פרע כתפיים.

...

בעניין ענטבי התייחסתי לכך שפגיעה באוטונומיה קיימת אף במקום בו הוכח כדבעי ששיתוף המטופל או האם היולדת לא היה מוביל לשינוי התוצאה: "סבורני כי בגדרו של "גרעין קשה" זה עשויים להימנות גם מקרים בהם הפגיעה באוטונומיה של המטופל הובילה לכך שלא בוצעה בו פרוצדורה מסוימת או אף לכך שלא ניתנה לו האפשרות לבחור אם לבצעה.

משאלה הם פני הדברים, אני סבור כי יש לפצות את המערערים בגין נזק של פגיעה באוטונומיה.

סוף דבר, הייתי מציע לחבריי להורות כדלקמן: הערעור יתקבל באופן חלקי, במובן שהמשיבה תחויב בפיצוי המערערים בסך של 300,000 ש"ח בגין הפגיעה באוטונומיה.

לטענת התובעים, הנתבעת ורופאיה התרשלו בבחינת גורמי הסיכון ועברה המיילדותי של אם התובעת, אשר על פיהם ניתן היה לחזות היתרחשות מצב של פרע לידת כתפיים.

אקדים את המאוחר ואציין, כי לאחר שעיינתי בחוות דעת המומחים, ברשומות הרפואיות, בעדויות וביתר הראיות אשר הונחו לפניי הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להדחות בכל הנוגע לטענת הרשלנות בטיפול שניתן במהלך לידת התובעת.

לנוכח חוות דעת המומחה מטעם התובעים הנסמכת על הנחות אשר אינן תואמות את הרשומה הרפואית ולאור עדות הרופא המיילד לפניי ותאור מהלך הלידה בגיליון הרפואי וכן, עדות המומחה מטעם הנתבעת והסכמת כל המומחים, כי קיימים מצבים בהם נוצר שיתוק ע"ש ארב ללא כל קשר למהלך הלידה, אין בפני הוכחה מספיקה לטענת התובעים, כי השיתוק ע"ש ארב, אשר אובחן אצל התובעת עם לידתה נגרם כתוצאה מהתרשלות בניהול מהלך הלידה.

...

הנתבעת דחתה מכל וכל את כל טענות התובעים וטענה כי דין תביעתם להידחות.

לאחר שהבאתי בחשבון את כלל נסיבות העניין, סבורני, כי נכון להעמיד את נזקם של התובעים בגין הפר החובה הנקובה בסעיף 13 לחוק זכויות החולה והפגיעה באוטונומיה שלהם על סכום של 100,000 ש"ח (נכון להיום כולל ריבית).

סוף דבר לאור כל האמור, תביעת התובעים כנגד הנתבעת בעילת הרשלנות בלידת התובעת – נדחית.

תביעת התובעים 2 ו- 3 מתקבלת בחלקה, והנתבעת תשלם לתובעים 2 ו- 3, ביחד, את הסך של 100,000 ש"ח, בתוספת שכ"ט עו"ד בסך כולל של 23,400 ש"ח. לאור דחיית התביעה בעילת הרשלנות וקבלת תביעת התובעים 2 ו-3 בחלקה, אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעים הוצאות משפט בסך של 8,000 ש"ח. הסכומים האמורים ישולמו בתוך 30 יום מהיום שאם לא כן, יישאו הפרשי הצמדה וריבית חוקית מהיום ועד מועד התשלום בפועל.

לפניי תביעה בעילה של רשלנות רפואית שהגישו התובעים נגד מדינת ישראל- משרד הבריאות (להלן: "הנתבעת"), בגין נזקים אשר נגרמו לטענתם לתובעת 1, ישראלה אבבה (להלן: "התובעת") במהלך לידתה, על ידי רופאי בית החולים "זיו" בצפת (להלן: "בית החולים"), המנוהל על ידי הנתבעת.

לטענת התובעים, "הצוות הרפואי התרשל מאחר שלא הסביר לאם כלל על הסיכונים הטמונים בלידה וגינלית, כאשר העוברית מצויה במצג עכוז מורכב, עם רגל קדימה ולחלופין במצג עכוז רגיל לנוכח עברה המיילדותי" (עמ' 35 לסיכומי התובעים).

גובה הנזק הנכות הרפואית שנגרמה לתובעת לעניין ניזקי התובעת צרפו כאמור התובעים את חוות דעתו של ד"ר הלוי, שהעריך את נכותה הצמיתה של התובעת בשיעור של 40% לפי סעיף 31(1)(א)(III) לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי בגין יד שמאל "שיתוק חלקי בצורה קשה", ו-20% לפי סעיף 31(1)(א)(I) מימין לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי בגין יד ימין "שיתוק חלקי בצורה קלה" (ת/5, עמ' 2).

הוצאות רפואיות התובעים טענו שהתובעת נשאה ותמשיך לשאת גם בעתיד הוצאות רפואיות מעבר לסל הבריאות בגין הישתתפות עצמית בהתייעצויות עם מומחים, טפולי פיזיותראפיה, ריפוי ועיסוק והידרותרפיה, כפי שבוצעו בגילאים שנה עד שלוש בחיפה, ובהמשך באינטנסיביות רבה בשנה שלאחר הניתוח, וככל שידרוש מצבה הרפואי בעתיד.

...

אין כל אינדיקציה לכך שהתובעת נזקקה בעבר, או תזדקק בעתיד להוצאות נסיעה מוגברות, ולכן אין מקום לפיצוי בגין ראש נזק זה, ואני דוחה את התביעה בראש נזק זה. נזק לא ממוני התובעים טענו, כי הנזק הרפואי של התובעת כתוצאה מטראומת הלידה הוא דו-צידי, נרחב במיוחד ועולה לעין שיעור על מרבית נזקי ה-ERB PALSY הנידונים מעת לעת בבתי המשפט, אשר על כן יש לטענתם לפסוק לה פיצוי בסך 700,000 ₪ בסעיף זה. מנגד, לטענת הנתבעת, הסכומים שהתבקשו על ידי התובעים נפסקו במקרים של נכות משולבת, מוטורית וקוגניטיבית, הכרוכה בקיצור משמעותי בתוחלת החיים, והיא הציעה פיצוי בסך כולל של 150,000 ₪.

בכל מקרה גם אם נפלה טעות בציון התאריכים, התובעים לא טענו כנגד החישובים עצמם, ועל כן אני מקבל את חוות הדעת שהגישה הנתבעת, כך שהניכויים עומדים על סך של 447,337 ₪.

סיכומם של דברים סכום הנזק הכולל הוא, אפוא, כדלקמן: הפסד כושר השתכרות 1,088,610 ₪ הפסדי פנסיה 133,633 ₪ עזרת צד ג' לעבר 120,000 ₪ עזרת צד ג' לעתיד 1,200,000 ₪ נזק לא ממוני 400,000 ₪ סך הכל 3,062,243 ₪ ניכוי תשלומי מל"ל 447,337 ₪ יתרה 2,614,906 ₪ אשר על כן, אני מקבל את התביעה ומחייב את הנתבעת לשלם לתובעת 2,614,906 ₪, ועוד אגרות התביעה, ועוד הוצאות העדים והמומחים מטעם התובעת כפי שישומו לפי תקנה 513, לפי בקשה שתוגש עד יום 5.9.16, ועוד שכ"ט עו"ד בסך 306,295 ₪, כשהם צמודים ונושאים ריבית לפי חוק פסיקת ריבית והפרשי הצמדה, עד לתשלום המלא בפועל.

ראשיתם של דברים בתביעת נזיקין שהוגשה ע"י התובעים, קטין והוריו, בגין רשלנות רפואית נטענת במהלך מעקב ההריון עם הקטין ובהליך הלידה עצמו אשר בעטיין, כך על פי הנטען, נולד התובע 1 (להלן – הקטין או התובע לפי העניין) כשהוא סובל מפגיעה נוירולוגית רב מערכתית, לרבות אנצפלופתיה ושיתוק מוחין[footnoteRef:1] .

מתוך שכך לא נרחיב בעיניינה של חוות דעת זו. חוות דעת מטעם הדסה הדסה צרפה מטעמה את חוות דעתו של פר' אוהל גונן בתחום המיילדותי לצורך הוכחת העידר רשלנות הדסה בכל הקשור למהלך לידת הקטין, וכן היותו של שיתוק המוחין ממנו סובל הקטין תוצאה של הסוכרת ההריונית הבלתי מטופלת של התובעת, כמו כן הוגשה חוות דעתו של ד"ר אלי היימן, מומחה בתחום הנורולוגי, הטוען אף הוא כי הורתו של שיתוק המוחין ממנו סובל הקטין בסוכרת ההריונית של התובעת אשר לא אובחנה במועד, וכן מיפרט בחוות דעתו את צרכי הקטין ותוחלת חייו.

כאמור, נוכח הודעתה של ב"כ הדסה כי אינה עומדת על טענתה לפיה שיתוק המוחין של הקטין אין הורתו בתשניק לידתי, לא נרחיב בטענותיו של ד"ר היימן בעיניין זה. מכל מקום, ד"ר היימן קבע בחוות דעתו כי נכותו של הקטין היא 100% בשל שיתוק מוחין קוודריפלגי.

...

בנסיבות המתוארות אני סבור כי ראוי לחלק את אומדן עזרת צד ג' לה נדרשו וידרשו התובעים לשלוש תקופות האחת עד הגיעו של הקטין לגיל 3 שאז טופל בבית ע"י ההורים ולאחרי כן מגיל 3 ועד לגיל 21 עת הוא מחלק ויחלק את זמנו בין המוסד הלימודי ולשהייה בביתו ולבסוף מגיל 21 ועד לגיל 30, גיל תוחלת חייו המוערך של הקטין, בתקופה זו אני מעריך כי ישאר בבית ההורים, התובעים, ויהא תחת השגחתם וטיפולם.

לעניין זה ראוי להוסיף ולציין כי הלכה פסוקה היא שהשיקול המרכזי אותו יש לשקול בפסיקת הפיצויים בכל הקשור לשאלה האם הנפגע יוותר במסגרת ביתית או שייצא למסגרת חוץ ביתית הוא טובת הנפגע והמסגרת המתאימה לצרכיו, כך בעניין עמר (ע"א 6978/96 סמדר עמר (קטינה) נ' קופת חולים של ההסתדרות הכללית (1997) מצאנו את דבריו של כב' הש' אור – "דין הוא שקביעת הפיצוי בנזיקין תיעשה על יסוד בחינת מצבו של הניזוק העומד בפני בית-המשפט ומתוך ניסיון לקבוע את הדרך הנכונה לפיצויו בהתאם לנסיבותיו המיוחדות, כשלנגד עיני בית-המשפט עומדת המטרה להשיב את המצב לקדמותו. אם השהות של הניזוק בביתו ולא במוסד תחזיר את מצבו לקדמותו בצורה הטובה ביותר, די בכך כדי להצדיק פתרון זה, אפילו כרוך הדבר בהוצאה כספית נוספת משמעותית למזיק. במסגרת זו ייתן בית-המשפט את דעתו גם לכך ששהות הניזוק בבית תאפשר לו נגישות רבה יותר אל אחרים, דבר אשר יאפשר לו לשמור על אורח חיים התואם את מצבו ומאפשר לו גירוי אינטלקטואלי ואפשרות ליהנות מאותם עיסוקים ומגע עם אחרים אשר הוא מסוגל להם בנכותו. יש להעדיף את הטיפול בבית על זה שבמוסד גם במקרה שהטיפול בבית יש בו להגדיל את תוחלת החיים של הניזוק" .

1000 ₪* 120.8 (מקדם היוון ל 144 חודש)* 0.73(היוון כפול ל 10.5 שנים) במעוגל = 88,000 ₪ סך נזקי התובעים מגיעים, אפוא, כדי – אובדן השתכרות ושנים אבודות 1,313,000 ₪ אובדן זכויות סוציאליות ופנסיה 85,000 ₪ עזרת צד ג' עבר ועתיד לרבות עזרת ההורים 3,038,000 ₪ הוצאות רפואית עבר ועתיד 100,000 ₪ התאמת דיור ואבזרי עזר 250,000 ₪ נידות ונסיעות מוגברות בעבר ובעתיד 300,000 ₪ שכ"ט אפוטרופוס 88,000 ₪ כאב וסבל וקיצור תוחלת חיים 1,000,000 ₪ סה"כ במעוגל 6,174,000 ₪ כיוון שמצאנו שאחריות התובעים 2-3 לנזקי הקטין היא בשיעור של 50%, הרי שהנזק לתובעים עומד על 3,087,000 ₪ במעוגל.

אף התימוכין שהביאה הנתבעת, בעיניין ת"א (חיפה) 869/06 אסתר כהן נ' שירותי בריאות כללית (פורסם בנבו )20.10.09 ("עניין אסתר כהן") ובו נקבע ע"י כב' השופטת וילנר כי: "עמדת התובעים לפיה במקרה של סיבוך מיילדותי, יש לגרום להפסקת ההיריון, עומדת בנגוד לפרקטיקה המקובלת בעולם ובארץ" (פסקה 51 לפסק הדין), אינו רלוואנטי לעניינינו, וזאת מבלי להדרש לתוכן הקביעה עצמה.

בסעיף 41 לסיכומי התובעים נטען: "טענות התובעים נטענות בהשלמה ו/או לחילופין הכל לפי העניין והדבק הדברים". לכן, היות וטענת התובעים בעילה הראשונה, עילת הולדה בעוולה התקבלה, די בכך כדי לקבל את התביעה לרשלנות רפואית של התובעים.

עוד נטען כי גם אם הייתה מוגשת בקשה לתיקון התביעה, הטענה לפיה זהום כתוצאה מבדיקות ווגינאליות שבוצעו לאחר ירידת מים וגרמו לשיתוק מוחין, היתיישנה, כיון שהיא מסתמכת על חוות דעתם של ד"ר הימן ופרופ' קווינט "שאומצו" בסיכומי התובעים, וחוות דעת אלו הוגשו בחודש יולי 2016, לאחר שמלאו 25 שנים לתאומות.

...

סוף דבר: התביעה בעילת הולדה בעוולה – מתקבלת.

התביעה החלופית בעילת התרשלות הנתבעת בעניין אי מתן סטרואידים לאם להבשלת ריאות התאומות – נדחית.

התביעה החלופית בעילת התרשלות הנתבעת בעניין ביצוע בדיקה ווגינאלית לאם לאחר ירידת מי-השפיר – נדחית.