תביעת רשלנות רפואית בגין שחרור מוקדם ממיון

מדינת ישראל- משרד הבריאות באמצעות ב"כ עו"ד שושנה גלס פסק דין תביעת רשלנות רפואית בגין תסביב אשך שהוחמץ.

גם התובעת מציינת בתצהירה כי האורולוג במיון (ד"ר בס) ביקש לשחרר את התובע ורק בשל התעקשותה הוחלט לאשפזו כאשר עד ליום ראשון קיבל מורפיום וקרח בלבד (ס' 5-1 לתצהיר).

לדבריו סונר אשכים מוקדם יותר לא היה בו כדי לשנות את המהלך הבלתי נימנע של אשך שעבר נמק.

בהמשך אותו היום נבדק התובע במיון וולפסון אצל האורולוג ד"ר בס אשר כותב כך: "..מזה 3 ימים כאבים באשך שמאל. נפיחות ואודם. חום עד 38 בבית ללא הקאות. לפני כשבוע סימני UTI – טופל באנטיביוטיקה (לא זוכר איזה). מציין דלקת באשך שמאל לפני כ 10 שנים. בבדיקה: חום 37.7, בטן רכה לא רגישה. פין תקין ללא הפרשות – בעור העורלה כדור פלסטיק הוכנס לפני כ 6 שנים. אשך ימין – תקין. אשך שמאל – קונגולומרט רגיש...". אלו הם המסמכים הרפואיים הרלוואנטיים.

...

ביום 10.9.19 ניתן תוקף של פסק דין להסכם פשרה אליו הגיעו התובעים (התובעת 2 היא רעיית התובע) עם קופת החולים לפיו התביעה כנגדה נדחית תוך שהוסכם כי "ככל והתביעה כנגד הנתבעת 2, מדינת ישראל – תמשיך להתנהל יהא זה בגין חלקה של המדינה בלבד ...". בכתב התביעה נטען לרשלנות באבחון תסביב האשך ובטיפול בו. בכתב ההגנה מטעם הנתבעת 2 נטען כי התובע פנה לבית החולים 3 ימים לאחר תחילת האירוע במועד שאינו מאפשר הצלת אשך שכבר עבר נזק ונמק בלתי הפיך.

כפי שיפורט בהמשך, לאור המסקנה אליה הגעתי, מתייתרת ההכרעה בהתנגדות האמורה.

התוצאה היא שהתובעים לא הוכיחו קיומו של קשר סיבתי בין ההתרשלות לבין הנזק.

אמנם מאחר ומסקנה זו לא נדרשה לתוצאת פסק הדין נמנעו שני השופטים הנוספים להביע עמדתם לעניין זה. עם זאת, נראה כי עמדתו של השופט עמית משקפת התבטאויות נוספות בפסיקה.

לנוכח כל האמור התביעה נדחית.

לפניי בקשת התובע לתיקון כתב התביעה על דרך של צירוף חוות דעת נגדית של פרופ' אורן פרוכטר, מומחה למחלות ריאה ולרפואה פנימית (להלן: "פרופ' פרוכטר"), צירוף חוות דעת כלכלית נגדית בנושא הפסדי הישתכרות, ערוכה על ידי ד"ר תמיר לוי (להלן: "ד"ר לוי"), ותיקון את כתב התביעה כך שיכלול גם ראש נזק של "אבדן נכס הוני". מדובר בתביעה שעילתה רשלנות רפואית, שהוגשה כנגד שירותי בריאות כללית כמפעילת בתי החולים "מאיר" ו-"בילינסון". התובע הופנה לחדר המיון בבי"ח מאיר בשל כאבים בחזה.

לטענתו, בי"ח מאיר התרשל בכך שהוחלט לשחררו, ללא טפול, תוך המלצה לבצוע מפוי לב ובדיקת מאמץ בקהילה, זאת כאשר נוכח סימנים לארוע לב כלילי, היה מקום לבצע צינתור במועד זה. לאחר שביצע בדיקת מפוי לב ונבדק על ידי קרדיולוג, התובע אושפז בבי"ח בילינסון שלטענתו התרשל בהחלטה לבצע צינתור לב כאשר במועד זה היתה התוויה לבצע ניתוח מעקפים.

אשר לשאלת ההוצאות, בהיתחשב בשיהוי בהגשת הבקשה לתיקון התביעה על דרך של צירוף חוות דעתו של פרופ' פרוכטר במיוחד בהיתחשב בכך ששאלת הצורך בהגשתה הועלתה על ידי ב"כ הנתבעת בשלב מוקדם של ההליכים ונוכח תיקון התביעה על דרך של הוספת ראש נזק נוסף בשלב זה של ההליכים, ראיתי לחייב את התובע בהוצאות הבקשה בסך כולל של 5,000 ₪.

...

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה, ראיתי להיעתר לבקשה - ואפרט.

התובעת נבדקה במיון בי"ח כרמל (השייך לקופה) יום למחרת על ידי המיתמחה ד"ר איצקוביץ, שביצע שוב שיחזור סגור תחת הרדמה מקומית.

כרגע מה שחשוב לציין כי אין למעשה טענה המתייחסת לשיקול הדעת הרפואי של פרופ' וולשטיין (למעט אולי ההחלטה לשחרר לאחר הניתוח במקום להותיר בהשגחה של 24 שעות – טענה שלא ניתן לגביה פירוט סבתי ביחס לנזק שהתרחש כביכול כתולדה).

יש אכן טענות התרשלות ביחס לבי"ח נהריה וביחס לקופה שסקרתי, אך אין טענה למעשה המתייחסת במישרין לפרופ' וולשטיין (האחרונה גם אינה אחראית לזימון תורים לניתוח מוקדם או מאוחר, ואחרת לא נטען, גם אם יש טענה הנוגעת לאיחור בבצוע הניתוח, המופנית לקופה, בבחינת "היה צריך לבצע קודם").

האם כל סוג של קשר מחקרי מעין זה יפסול מינויו וחוות דעתו, בגין כל מקרה בו לאחד מהרופאים עימם שיתף פעולה לאורך השנים לצורך מחקר או מאמר זה או אחר, היתה מעורבות בתיק רשלנות רפואית? אכן כאשר מדובר על קשר של חברות קרובה עם קולגה, ונטענות טענות בלב התביעה לגבי התרשלותו של אותו חבר קרוב, מצופה שהמומחה יציף העניין ויבקש הנחיות (למצער).

...

אני סבור כי יש גבול שבהגיון לתיאוריות קשר, וההסבר הפשוט יותר הנו שכך בדיוק אירע.

אלא שעד שמגיעים למסקנה חמורה שכזו, נדרשים נתונים כבדי משקל, ולא מעין אלה שהוצבו כאן, ויודגש שוב - לאחר שנתן המומחה חוו"ד. " כידוע, פסילת חוות דעת היא צעד קיצוני שיינקט אך במקרה בו נמצא כי נפל בה פגם היורד לשורשו של עניין, ושיש בו כדי לגרום לעיוות דין (ראו: רע"א 1138/12 אי.די.איי חברה לביטוח בע"מ נ' פלוני, פסקה 12 (9.4.2012) (להלן: עניין אי.די.איי); רע"א 1834/18 שירותי בריאות כללית נ' פלונית, פסקה 13 (3.5.2018)). כן נקבע, כי הזהירות בנקיטת צעד כזה מקבלת משנה תוקף מקום בו בקשת פסילת חוות הדעת מוגשת לאחר שזו הושלמה על-ידי המומחה מטעם בית המשפט, וזאת מאחר שבשלב זה ישנו חשש שתוצאת חוות הדעת היא שהובילה לבקשת הפסילה (ראו: עניין אי.די.איי, שם; אליעזר ריבלין תאונת הדרכים: תחולת החוק, סדרי דין וחישוב הפיצויים 690 (2012)).

הבקשה נדחית.

(בבקשה להוספת חוות דעת רפואית מטעם הנתבעת) רקע התובע הגיש את תביעתו בעילה של רשלנות רפואית בשל איחור באיבחון ארוע חריף של פגיעה עצבית.

ד"ר קרני קבע כי ההתנהלות בבית החולים היתה לקויה ורשלנית; לו היתה מבוצעת בדיקה נוירולוגית ראויה ניתן היה לאבחן מוקדם יותר את המחלה ולהתחיל כבר באותו היום את הטיפול, וכך למנוע את המשך הפגיעה הנוירולוגית והתחלואה הקשה, ואף למנוע את נכותו במידה חלקית או מלאה.

הנתבעת טוענת כי גרסת התובע בתצהירים לפיה שוחרר לביתו כשהוא במצב של עירפול הכרה סותרת את הרישום הרפואי בבית החולים וולפסון, ומהוה שינוי חזית לנטען בכתב התביעה ובחוות הדעת מטעם התובע.

על פי תצהירו, אם זה היה מצב הדברים, הוא היה מציין זאת ברשום הרפואי ולא משחרר את התובע מחדר מיון (סעיף 7 לתצהירו).

...

דיון והכרעה אני דוחה את הבקשה.

אני דוחה, אפוא, את הבקשה.

לטענת התובעים מותה של התינוקת נגרם בשל רשלנותה של הנתבעת שלא הפניתה את התובעת לבית החולים או לכל טפול רפואי מתאים, ביודעה כי כאבי גב מהוים סממן ללידה מוקדמת ובהיעדר אפשרות לבדוק אצלה האם אכן מדובר בלידה מוקדמת (בהיעדר גניקולוג או איבזור גניקולוגי מתאים כמו מוניטור או אולטרסאונד במרכז הנתבעת בבאר שבע).

אליבא דהמומחה, במקרה נושא התובענה מדובר היה בירידת מים מוקדמת (pprom) וזאת מאחר שמתעודת חדר המיון בבית החולים סורוקה אליו פנתה התובעת למחרת היום עולה כי היא הגיעה בשל ירידת מים ולא בגין צירים.

אכן, כטענת הנתבעת - הרשומה הרפואית אינה אמורה לשמש ככתב הגנה מתוכנן מראש למקרים של תביעה עתידית בגין רשלנות רפואית (סיכומים סעיף 154, וההפניה לת"א (מחוזי מרכז) 5950-06-08 פלוני נ' בית חולים שערי צדק (2015); וההפניות בפסק דין זה לת"א (מחוזי – י-ם) 668/95 סבח נ' מדינת ישראל (2000); ת"א (מחוזי חיפה) 1083/00 פלוני נ' קופ"ח כללית (2005); ות"א (מחוזי ירושלים) 3194/01 זליג נ' קופ"ח לאומית (2006)).

השאלה במקרה שלפנינו היא האם התובעת, חלף שיחרורה מהנתבעת, הייתה מופנית לבית החולים – לבדיקה גניקולוגית, ולא הייתה מגיעה לבית החולים רק למחרת, האם בכך היה נימנע מותה המצער של הקטינה – "סיבה בלעדיה אין". לפי עדות מומחי התובעים, ככל שהתובעת הייתה מופנית לבית החולים באותו הלילה התובעת הייתה מקבלת טפול רפואי לעצירת הצירים וכך למעשה הייתה מושהית הלידה וניתן היה להאריך את משך ההיריון "אילו הייתה מופנית בערב ממרפאת טרם למיון יולדות בסורוקה, אין לי ספק שהיו מזהים הפעילות הרחמית (שהלכה והתגברה במהלך כ-8 שעות בהעדר טפול), והיה ניתן טפול לעצירת הלידה וצלסטון (סטרואידים) להבשלת מערכות העובר" (חוות דעתו של פרופ' צימר).

...

נתונים ספציפיים אלו פועלים לטובת מסקנה בדבר סיכוייה הגבוהים של התינוקת המנוחה לחיות לו הייתה מופנית התובעת לבית החולים בלילה עובר ללידה, מקבלת את הטיפול הטוקוליטי, נדחית הלידה לפחות ביומיים עד שבעה ימים, מתקבל טיפול טוקוליטי – כגון צלסטון ומגנזיום – לשיפור מצבה של התינוקת המנוחה.

נוכח כלל האמור, אני מקבלת את חוות דעתם של מומחי התובעים בעניין זה, וקובעת כי אם התובעת ועוברה היו מופנים למיון, סביר יותר להניח שהייתה מאובחנת לידה מוקדמת, היה ניתן טיפול מתאים, היתה מושהית או נדחית הלידה והיה ניתן טיפול טוקוליטי, ובכך היה נמנע מותה המצער של התינוקת המנוחה, התובעת 1 ז"ל. הנזק נוכח ההלכות הידועות בכל הנוגע לקטין (הלכת פינץ (ע"א 10990/05  פינץ נ' הראל חברה לביטוח בע"מ, פ''ד סא(1) 325 (2006); שכר ממוצע במשק ועוד), אין מחלוקת בין הצדדים אשר לנזקים בגין הפסד השתכרות בשנים האבודות – סך של 964,053 ₪ ובגין הוצאות קבורה ומצבה סך של 15,000 ₪.

סוף דבר הנתבעת תשלם לתובעים סך של 1,829,053 ₪.