תביעת רשלנות רפואית בגין לידת תאומים עם מומים

גורם לנזק ראייתי ופוגע ביכולתם ואפשרותם של התובעים להוכיח את עילת התביעה, לרבות קיום קשר סיבתי בין מצבה של התובעת להתרשלות האמורה - נטל השיכנוע עובר מכתפי התובעים לפתחו של הנתבע, כפי שנפסק בעיניין זה ב"עניין מאיר" הנ"ל: "... העיקרון שביסוד העברת נטל השיכנוע מתפרס לא רק על מודלים בעריכת רשומות רפואיות ובשמירתן כנדרש. הוא מתפרס גם על רשלנות בעלת אופי שונה, אשר גורמת לכך שנפגעת האפשרות של התובע להוכיח את עילת תביעתו. כך גם במקרה של רשלנות מצד הנתבע באי קיומן של בדיקות רפואיות, אשר לוּ בוצעו היו יכולות להצביע על הגורמים לנזק..." (שם, בעמ' 65 - 64), כן ראו לעניין זה ע"א 1457/07, עריית הרצליה נ' כץ [פורסם בנבו (14.1.2009).

בתא (י-ם) 5300/03 פלוני נגד קופת חולים לאומית (פורסם במאגרים) נקבע שעובדת קיום התאומים לא הייתה ידועה עד סמוך מאוד ללידה.

הבדיקות בעלות התוצאות המטעות והיעדר הבדיקות הרפואיות הנוספות גרמו להולדת התובע 1 כשהוא סובל ממומים קשים.

לעניין קיומו של התנאי הראשון בדבר אי ידיעת התובע ואי יכולתו לדעת מה הביא לניזקו צויין: "במקרה דנן, הציג התובע באמצעות המומחה מטעמו, טענות ברורות בדבר נסיבות הארוע שהביא לניזקו הנטען, והן היתעלמות ד"ר ריחני מנתונים ובצוע בדיקות מקדימות אשר היוו התוויית נגד לבצוע הניתוח. מכאן, שהמחלוקת מתייחסת לסוגיית התרשלותה של הנתבעת הנה בעיקרה מחלוקת משפטית-רפואית לגבי סטאנדרט ההיתנהגות המצופה מן הרופא הסביר בטיפול מן הסוג הנידון. אין אי-ודאות של ממש לגבי העובדות החשובות; מעשיו של הרופא-הנתבע ידועים, והשאלה היא אם מעשים אלה יש בהם משום התרשלות. במצב דברים זה אין תחולה לכלל. לא ניתן לאמור שנחסמה הדרך בפני התובע מהוכחת התשתית העובדתית המבססת את עוולת הרשלנות לה הוא טוען; על כן אין תחולה לתנאי הראשון שבסעיף, 41 לפקודת הנזיקין, ובנסיבות אלה, אין צורך להדרש לדיון בשני התנאים הנוספים הקבועים בו (ר' רע"א 3447/07 דוד נ' אוחנה [פורסם בנבו] (16.9.08))". המקרה הקלסי שבו תוכר התקיימות התנאי הראשון הוא כאשר עסקינן בטענה לרשלנות רפואית עקב ניתוח שלא בוצע כהלכה- מטבע הדברים, אם התובע היה תחת הרדמה כללית אין לו כל יכולת לגבש גרסה למהלך הניתוח עצמו.

...

] לאחר שנתתי דעתי למקרה הנדון, אני סבור כי יש לפצות את התובעת בסך של 300,000 ₪.

נחה דעתי לפסוק לו בראש הנזק של כאב וסבל סך של 100,000 ₪.

אני סבור שישנו קשר סיבתי ישיר בין התרשלות הנתבעים לבין הצורך לעבור, שוב, את הטיפולים ואני פוסק לתובעים סך של 15,000 ₪ בראש נזק זה. סוף דבר: התביעה מתקבלת.

ביום 17.9.2017 ניתן על ידי פסק דין בת.א. 42861-01-13 פלונית נ' שירותי בריאות כללית (להלן: "פסה"ד בעיניין פלונית"), שם נדונה שאלה עובדתית ומשפטית דומה לשאלה העומדת במוקד המחלוקת בעניינינו; האם הצוות הרפואי התרשל באיתור וזיהוי ממצא של מיקרוצפליה בחיים העובריים כך שנמנעה מההורים אפשרות להפסיק את ההיריון ולמנוע לידת בנם במומו.

מושכלות ראשונים הם כי הוכחת שאלות שברפואה הנדרשות לצורך הכרעה בתביעות שעילתן רשלנות רפואית, נעשית באמצעות הגשת חוות דעת של מומחים רפואיים.

לצורך הדיון בשאלת האחריות, לא ראיתי רבותא בטענת הנתבעת בעיניין אמינות עדותה של התובעת בכל הנוגע לסיבת האישפוז ("כאבי בטן" או "צירים"), או מידת הלחץ והדאגה מהאפשרות של לידה מוקדמת (מה שהוביל לכך שביום 25.7.2008 התובעת הורדה לחדר הלידה בשל צירים תכופים, לעומת עדותה של התובעת שלא זכרה שהורדה לחדר לידה (עמ' 25-24 לפרוטוקול), ותארה את האישפוז כתקופה של "שבוע רגוע" (עמ' 21 לפרוטוקול) ו"סוג של שבוע מנוחה" (עמ' 25 לפרוטוקול)).

הביקור אצל ד"ר הרט - 29.7.2008 ביום השיחרור מביה"ח, התובעים פנו לרופא המטפל, ד"ר הרט, והציגו בפניו את מיסמכי השיחרור מביה"ח. בכרטיס הרפואי נרשם : "לציין הערכת משקל סבירה לתאומים". ד"ר הרט העיד כי בהיעדר היתייחסות למימצא חריג כלשהוא במסמכי השיחרור, הוא לא היה מודע לכך שהיקף הראש של העובר חרג ביותר משתי סטיות תקן מהממוצע (עמ' 50 לפרוטוקול), לפיכך הוא הנחה את התובעת להיות בהשגחה ולבצע ניטור והערכת משקל בעוד שבוע.

סיכומם של דברים - חרף ההתרשלות שבהיעדר היתייחסות למימצא של הקף ראש קטן שהודגם בבדיקות האולטרסאונד בשבוע ה - 32 להיריון ואי ביצוע בדיקת אולטרסאונד מכוונת למוח העובר עובר ללידה, סביר יותר שככל שהיתה מבוצעת בדיקת אולטרסאונד מכוונת למוח העובר, תוצאתה היתה תקינה, כך שלא ניתן היה לאבחן מום מבני במוח העובר שבגינו וועדת-על להפסקת היריון היתה מאשרת הפסקת היריון סלקטיבית של הקטין, בשלב החיות.

...

בנסיבות אלה, דין התביעה להידחות.

לפיכך, ככל שהייתי מגיעה למסקנה שהרחבת הבירור וביצוע בדיקת אולטרסאונד מכוונת למוח העובר, בשבוע ה - 32 להיריון או בסמוך לפני הלידה, היתה מובילה לאבחון מצבו של הקטין או לאבחון מום מוחי שבגינו וועדת-על היתה מאשרת את הפסקת ההריון, לא הייתי רואה בעמדת התובעת שלא היתה מעוניינת לפנות לייעוץ גנטי ולבצע בדיקת מי שפיר בשלב מאוחר של ההיריון, משום ראיה לכך שהיא היתה מסרבת לבצע בדיקת אולטרסאונד מכוונת למוח העובר או שהיתה מסרבת להפסקת היריון סלקטיבית, ככל שהיה מאובחן בבדיקה זו שהעובר סובל ממום מוחי.

נוכח קביעתי כי סביר יותר שהרחבת הבירור בשל הממצא של היקף ראש קטן, לרבות בדיקת אולטרסאונד מכוונת למוח העובר, לא היתה מובילה לאבחון מצבו של הקטין או לאבחון מום מוחי שבגינו וועדת-על להפסקת היריון היתה מאשרת את הפסקת ההיריון בשלב החיות - לא הוכח הרכיב האובייקטיבי של הקשר הסיבתי הנדרש לביסוס התביעה, כך שדין התביעה להידחות.

סיכום נוכח קביעתי כי לא הוכח קשר סיבתי בין התרשלות ביה"ח, המתבטאת באי התייחסות לממצא של היקף ראש העובר בשבוע ה - 32 להיריון ואי ביצוע בדיקת אולטרסאונד מכוונת למוח העובר, לבין הנזק הנטען שכן גם אלמלא ההתרשלות, סביר יותר שלא היה מאובחן ממצא שבגינו וועדת-על להפסקת היריון היתה מאשרת את הפסקת ההיריון בשלב החיות - דין התביעה להידחות.

המבקשים הגישו נגד המשיבות – בית חולים "העמק" ושרותי בריאות כללית כמפעילת קופת החולים "כללית" ובית החולים "העמק" (להלן: המשיבה או כללית) – תביעה בגין רשלנות רפואית.

בתמצית, בכתב התביעה נטען כי המשיבות לא נקטו בפעולות שהיה בכוחן למנוע או לעכב את הלידה המוקדמת של המבקשת 3 (להלן: המבקשת), ובתוך כך לא ביצעו מעקב אחר צואר הרחם בהריון תאומים, ולא העניקו טפול טוקוליטי וקורטיקוסטרואידים להבשלת ריאות העובר ומניעת ניזקי פגות.

לאור האמור, המבקשים הגישו בקשה לקבלת הבהרה האם ההחלטה מותירה להם את האפשרות לזמן את הגורמים החתומים על המסמכים הרפואיים לצורך המצאתם במסגרת הליך שמיעת הראיות ולמתן עדות בגדר ההליך בבית משפט (להלן: הבקשה לקבלת הבהרה).

...

לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה, בתגובה ובהחלטות בית משפט קמא, מצאתי כי דין הבקשה להידחות.

בית המשפט המחוזי שקל את מכלול השיקולים הצריכים לעניין וקבע, בהחלטה מנומקת, כי אין מקום להיעתר לבקשה בשלב דיוני זה של ההליך.

אשר על כן, הבקשה נדחית.

התובעים הגישו תביעה בחודש אוקטובר 2019 בטענה לרשלנות רפואית במהלך לידת התאומים, אשר גרמה להם למומים קשים.

ומן הכלל אל הפרט בעניינינו, העובדות עליהן מבוססת עילת התביעה המקורית נעוצות בטענה שהתובעת לא קיבלה טפול טוקוליטי בטרם הלידה, טפול שהיה מאפשר עיכוב הלידה, ולו ב-48 שעות, ובכך היה סיכוי למנוע את הסיבוכים והנכויות שנגרמו עקב לידת התאומים (התובעים) כפגים.

...

דיון והכרעה לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, מצאתי להיעתר לבקשה ולהתיר לתובעים לתקן את כתב תביעתם כמבוקש, בכפוף לתשלום הוצאות.

לבית המשפט הסמכות להורות על תיקון כתב התביעה בכל עת, כך היה במשטר התקנות הקודם ובדומה מורה תקנה 46(א) לתקנות סדר הדין האזרחי תשע"ט 2018 כי תיקון כתב התביעה יתאפשר: "... לשם קיומו של הליך שיפוטי ראוי והוגן, תוך התחשבות, בין השאר, בהתנהלותו של מבקש התיקון, השלב הדיוני שבו מוגשת הבקשה, והמטרה שהתיקון המבוקש צפוי להשיג". הפסיקה הנוהגת דוגלת בפרשנות ליברלית ומאפשרת את תיקון כתב התביעה, יחד עם זאת אין לאפשר את תיקון כתבי טענות כל אימת שייגרם למשיב נזק בלתי הפיך הנובע מהתיקון ומהעיתוי שבו התבקש תיקון כתב התביעה, על חריגים אלה נמנית טענת ההתיישנות.

רקע כללי- בתיק זה הוגשה תביעה שעניינה רשלנות רפואית נטענת בכל הנוגע להליך ההיריון של התובעת 1 (להלן: "התובעת").

הלידה התרחשה ביום 26.3.2010, אז ילדה התובעת תאומים, בן ובת, בבית חולים בארה"ב. ההיריון היה כרוך בטיפולי הפריה שעברה התובעת, בדרך של תרומת ביצית מופרית, במרפאה בשם "סביק" ברומניה (להלן: "מרפאת סביק" או "המרפאה").

כך לדוגמא, קיימת בכתב התביעה המתוקן טענה לפיה התובעת נימנעה מקבלת תרומת ביצית במרפאה מורשית בקפריסין, באמצעות רופא של קופת החולים (ד"ר זאב בלומנפלד), וזאת אך ורק בשל שבית החולים הוא בבעלות ובניהול משרד הבריאות ובעקבות מצג השוא שהוצג בפניה, לפיו המדובר בבית חולים מקצועי המעסיק צוות מקצועי ואמין אשר עובד בשיתוף פעולה עם מרפאת סביק.

...

התובעים ציינו רשימה ארוכה של דרישות ושאלות המופנות לנתבעים, אך אני סבורה כי ההליכים המקדמיים מוצו במידה רבה.

לכן, באופן עקרוני, אין מקום כאמור, בשלב זה, לחזור ולדרוש מענה מהנתבעים, בין אם לגבי המסמכים ובין אם לגבי מתן תשובות נוספות או "טובות יותר". יחד עם זאת, מאחר וחלק מהשאלות אותן מבקשים התובעים להפנות לנתבעים, לא נשאלו בעבר, מאחר והן נוגעות למכתב שתוכנו המדויק לא היה ידוע לתובעים עד לאחרונה, והיות ואני סבורה שיש לאפשר לתקן את כתב התביעה ולכלול בו את המכתב (כמפורט מעלה) – יש להתיר גם בשלב זה משלוח שאלות שקשורות למכתב.

אני קובעת את התיק לשמיעת ראיות למועדים הבאים: 5.12.2023 משעה 09:30 עד סוף היום; 19.12.2023 משעה 09:30 עד סוף היום.