תביעת רשלנות רפואית בגין דופק עוברי מוניטור

החל מהשעה 11:30 באותו היום, 4.1.2000, היתקדמה הלידה ובשעה 15:10 נרשם כי פתיחת צואר הרחם גמורה וראשו של העובר מצוי בתחנה 2+S. במוניטור אובחנו האטות משתנות בדופק העובר וכ-20 דקות מאוחר יותר היה ראש העובר בתחנה 3+S, כאשר היולדת – לפי הרשומה הרפואית – "לוחצת, לחצים לא יעילים". מצב זה של האטות בדופק העובר, מיקומו של הראש ולחצי יולדת שאינם יעילים תועד בתרשומת הן מהשעה 15:30 והן מהשעה 15:45.

יתרה מכך, הוא אף לא שלל כי תתכן התרחשותו של נזק מוחי כתוצאה מבצוע פרוצידורה המערבת וקום, גם אם זו בוצעה באופן שאינו רשלני על ידי רופא מומחה ומנוסה: "ש. האם נכון שייתכנו פגיעות נוירולוגיות כתוצאה מוואקום גם על ידי רופאים מומחים בעלי ניסיון? ת. כן. ש. האם נכון שגם אם המיילד עשה את כל הפעולות נכון עדיין ייתכן נזק מוחי על רקע וואקום? ת. כן" (עמוד 35 לפרוטוקול) המסקנה המתבקשת היא שאין בהעדר ההסמכה להניח את התשתית המשפטית לקיומה של עילת תביעה בגין רשלנות רפואית.

...

בהינתן מסקנה זו והנתיב המשפטי המוביל לה – אין גם בטענה, לפיה הלידה דנא הייתה הפעם הראשונה בה ביצעה משיבה 2 לידת ואקום בהיעדר פיקוח מצד רופא בכיר, לסייע למערערים.

יתרה מכך, הוא אף לא שלל כי תיתכן התרחשותו של נזק מוחי כתוצאה מביצוע פרוצדורה המערבת ואקום, גם אם זו בוצעה באופן שאינו רשלני על ידי רופא מומחה ומנוסה: "ש. האם נכון שייתכנו פגיעות נוירולוגיות כתוצאה מוואקום גם על ידי רופאים מומחים בעלי ניסיון? ת. כן. ש. האם נכון שגם אם המיילד עשה את כל הפעולות נכון עדיין ייתכן נזק מוחי על רקע וואקום? ת. כן" (עמוד 35 לפרוטוקול) המסקנה המתבקשת היא שאין בהיעדר ההסמכה להניח את התשתית המשפטית לקיומה של עילת תביעה בגין רשלנות רפואית.

סוף דבר.

מבוא לפניי תביעת נזיקין בשל רשלנות רפואית במעקב היריון, אשר גרמה כך על פי הנטען לארוע טראגי של פטירת עובר (תוך רחמית) בשבוע 41 .

נוכח בהירותם ונהירותם נביא דברים שנקבעו לעניין זה בתא (חיפה) 832-05 פלונית ואח' נ' מדינת ישראל-משרד הבריאות -פורסם במאגרים המשפטיים, וכך כתב בית המשפט באותו עניין : "המוניטור מתעד את דופק לב העובר ואת הצירים והוא אמצעי המעקב העקרי אחר מצב העובר בלידה. המרכיבים השונים שניתן להעריך באמצעות המוניטור:

...

ראה לעניין זה גם עדות המומחה מטעם הנתבעת בעמ' 52 לפר' שורות 3-5: "סרט המוניטור שאני מפרש בצורה מסויימת, מומחה אחר יפרש בצורה אחרת. אני מקבל את התרשמותה והפענוח של הרופאה שאומרת שהניטור היה תקין, קשה לי לפענח בלי לראות את המוניטור". ראו לעניין זה גם ע"א 9622/07 פלוני .נ. קופת חולים כללית של ההסתדרות הכללית של העובדים בארץ ישראל, מחוז הנגב- פורסם במאגרים המשפטיים.

נוכח כל האמור בנפרד ומשקלם המצטבר של הדברים, הרי שלא ניתן באמצעות הרשומה הרפואית להתגבר על היעדר פלטי המוניטור כפי שניסתה התובעת לטעון.

מסקנה זו נכתבה ללא כל הסבר ואינה עולה בקנה אחד עם עדותו בה ציין כי: "אני בדעיבד יודע למה היא הרגישה פחות תנועות, בגלל חבל הטבור הכרוך שמגביל את תנועות העובר, אך את זה אי אפשר לדעת מראש. עכשיו שמסתכלים אחורה אפשר להסביר". ובהמשך- "אני לא חושב שהאישה הייתה אישה היסטרית, בדיעבד. אני חושב שבאמת הייתה סיבה שהתינוק זז אחרת או שינה את התנועות שלו בגלל החבל הכרוך. היא באמת הרגישה פחות זה הדאיג אותה והיא הלכה. הרופאים עשו מה שצריכים לעשות". (פרו' עמ' 59 שורות 27-29).

בעיניין ע"א 8069/13 ריאד ג'באלי נ' רבחי ג'באלי (19.12.2016), פסקה 34, נקבע בין השאר: "בית המשפט, שלפניו מונחות שתי חוות דעת של מומחים, רשאי לדחות או לקבל את כולן או חלקן, או לבכר אחת על פני רעותה. העדפת חוות דעת מומחה אחד על פני מומחה אחר, נתונה לשיקול דעתה של הערכאה המבררת ואין מקום, כעניין שבשיגרה, להתערב בשקול דעת זה..." בעיניין ע"א 5787/08 **** קפאח נ' מדינת ישראל - משרד הבריאות (10.8.2010), פסקה 5: "תפקידה של הערכאה המבררת בתביעת נזיקין בעילת רשלנות רפואית הוא, בין היתר, לקבוע ממצאים עובדתיים. אומנם "רשלנות" היא מושג נורמאטיבי, אך בחינתה נערכת בשדה העובדות של המקרה הקונקרטי.

לא, אם הקשר לא מהודק אז לא ואם הוא מהודק זה בא לידי ביטוי במוניטור במה שנקרא "האטות משתנות" האם נכון שב 12.9 היו האטות משתנות בבוקר ב 7:40 לא, היה רישום של דופק אמהי והזיזו את המתמר וקיבלו את הדופק של העובר שוב וככה לא נראית האטה משתנה אם ד"ר הורנשטיין העיד פה שאף רופא לא יכול לדעת בדיעבד על סמך עיון במוניטור אם מדובר בדופק אמהי או עוברי אתה אומר שהוא ממציא ב"כ הנתבעת 3: אני מבקש להעיר שלא כך אמר את הדברים ד"ר הורשנטיין.

...

בשולי האמור אך לא בשולי חשיבות הדברים, למקרא חוות דעתו השלישית של מומחה התובעים שצורפה לכתב התביעה בהליך הנוכחי, שמתי לב לאמור בהערת השוליים הראשונה בחוות הדעת, וכך נכתב על-ידי המומחה: "בתיק זה ת"א 4912-09 הוגשה בעבר תביעה נגד קופ"ח מכבי וקופ"ח כללית. ניתנו חוות דעת (מטעם ההגנה) של המומחה לגניקולוגיה פרופ' שיף מטעם קופ"ח מכבי, ופרופ' הרמן מטעם קופ"ח כללית. התביעה נגד קופ"ח מכבי הסתיימה בהסכם פשרה. התביעה נגד קופ"ח כללית נדונה בבית המשפט שלום ירושלים לפני כבוד השופטת תמר בר-אושר צבן בתאריך 23.3.14. ועקב בקשת העותרים התביעה נמחקה, והדיון הועבר לביהמ"ש המחוזי בירושלים" (ההדגשה אינה במקור) אין בידי לקבוע מה היו המניעים של התובעים לפעול כפי שפעלו.

סיכום לאור האמור, התביעה נדחית.

העתירה לחיוב בא-כוח התובעים בהוצאות אישיות - נדחית.

בע"א 10094/07 פלונית נגד בית החולים האנגלי (פורסם בנבו ) נקבע לעניין הקשר הסיבתי כי : "בבוא השופט היושב לדין להכריע בתביעה בגין רשלנות רפואית שארעה לכאורה במהלך הלידה, שומה עליו להפריד באזמל חד בין מקרים בהם הופרה חובת הזהירות של הצוות הרפואי במהלך הלידה וכתוצאה מכך נגרם נזק ליולדת ו/או לתינוקה לבין מצבים הנזק היה תולדה של פגעי טבע בגדר אסון משמיים". דיון ראשית אפנה לידון במחלוקת העובדתית , האם התלוננה התובעת אודות כאבים לאחר החדרת הקטטר ובמהלך הלילה? כאמור התובעת העידה בתצהירה ובעדותה כי סבלה מכאבים בעת הכנסת הקטטר ולאחריו במהלך הלילה וכי העובר החל להישתולל (ס' 16 ת/1 ס' 14 ת/2).

תוצאות הבדיקות שנערכו לה היו תקינות, המוניטור נמצא תקין ונצפו תנועות עובר, ולא היו האטות דופק ורק לצורך הזרוז הוכנס לה קטטר אטד.

...

לטענת התובעים בנסיבות תביעה זו חל "הכלל המדבר בעד עצמו" שכן לתובעים לא הייתה ידיעה ו/או יכולת לדעת מה היו הנסיבות שהובילו לטיפול הרשלני , האירוע מתיישב יותר עם המסקנה שהנתבעת או מי מטעמה לא נקטו בזהירות סבירה ולפיכך מוטל על הנתבעת נטל ההוכחה שלא הייתה לגבי האירוע התרשלות שתחוב בגינה.

"בהערכת גובה הפיצוי בגין נזק זה, עשויה להיות חשיבות לחומרת ההפרה של החובה לקבל את הסכמתו המודעת של החולה בטרם ביצוע הטיפול בו. הימנעות ממסירת מידע משמעותי כלשהו על הפרוצדורה אותה מבקשים לבצע בחולה חמורה יותר, בדרך כלל, מאי מסירה של חלק מן האינפורמציה המהותית. באופן דומה, ככל שהסיכון אשר לא נמסר לחולה על דבר קיומו הוא חמור יותר מבחינת הפגיעה האפשרית בחולה, וככל שהסתברות התרחשותו גבוהה יותר, הרי שעוצמת הפגיעה באוטונומיה של החולה חמורה יותר. לשון אחר, ככל שחשיבותה של ההחלטה בה מדובר מבחינת החולה גדולה יותר, נישולו ממעורבות אפקטיבית בתהליך קבלת ההחלטה פוגע במידה רבה יותר בזכותו לאוטונומיה. ברור, כי מדובר בהנחיות כלליות בלבד. המדובר בנזק אשר מעצם טיבו קיים בו היבט סובייקטיווי דומיננטי, המעורר קשיים בלתי נמנעים בהערכתו. בסופו של דבר, גובה הפיצוי בכל מקרה, בדומה לפיצוי בגין נזקים לא ממוניים אחרים, נתון לשיקול דעתו של בית המשפט, וייקבע בדרך של אומדנה המבוססת על הערכה של מכלול נסיבות העניין, ועל התרשמותו של בית המשפט. על בית המשפט לנקוט, בהקשר זה, גישה מאוזנת. עליו ליתן את המשקל הראוי לכך שמדובר בפגיעה בזכות יסוד, אשר מחייבת קביעת פיצוי הולם, להבדיל מפיצוי סמלי. לצד זה, בשל הקשיים הטבועים בתהליך הערכת הנזק, על בית המשפט לרסן עצמו, ולא לפסוק פיצויים בשיעורים מופרזים" לטענת התובעים בסיכומיהם דרך ארוכה הלך בית המשפט מההכרה בעילה זו ופיצוי בגינה בסך של 15,000 ₪ עד למצב בו פסקו כדרך שבשיגרה פיצוי בסך של 150,000 ₪ לכל אחד מהנפגעים {התובעים הפנו בין היתר לע"א 9817/02 נחום ויינשטיין נ' ד"ר דוד ברגמן ( פורסם בנבו ) } ובהמשך נקבע פיצוי בסך של 250.000 ₪ בגין ראש נזק זה { התובעים הפנו לע"א 9936/07 מאיה בן דוד ואח' נ' ד"ר אייל ענתבי ואח' ( פורסם בנבו )}.

סוף -דבר הנתבעת, מדינת ישראל, תשלם לתובעים סך של 770,000 ₪ תוך תוך 30 יום, שאם לא כן, ישא סכום הפיצוי הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום בפועל.

כן תשלם הנתבעת לתובעים הוצאות משפט בסך כולל של 20,000 ₪ ובנוסף שכ"ט עו"ד בשיעור של 20% ומע"מ כדין מסכום הפיצוי הנ"ל. ביתרת האגרה ישאו הצדדים לפי הוראות התקנות.

בעניינינו – העובדות המצוינות בכתב התביעה מעוררות כשלעצמן תמיהות רבות בכל הנוגע להתנהלותה של המבקשת עת המשיבה 2 הגיעה בשל העידר דופק לעובר, עת חוברה למוניטור רק בחלוף עשר דקות, עת לא נבדקו ממצאיו 35 דקות ועת נמצא כי העובר סבל מאי אספקת דם למוח וזאת עקב מצוקה עוברית במהלך הלידה.

בהקשר זה יש ליתן את הדעת, מן הסתם, למשך הזמן המינימאלי ההכרחי לקיומה של בדיקת המוניטור טרם תוסקנה מסקנות בדבר צורך בחילוץ העובר; הנסיבות בעטיין מכתירים המשיבים את הניתוח הקיסרי שבוצע כרשלני, כמו גם את בדיקות הסקר ולמעשה - היתייחסות מקצועית לפרוצדורה הרפואית המקובלת אותה החמצה המבקשת (ראה ת"א (י"ם) 942/88 כלפון נ' קופת חולים של ההסתדרות ואח' (2.9.90)).

...

המבקשת בתשובתה מסבה לכך שאף המשיבים סברו לכתחילה כי יש הכרח בחוות דעת ואף ציינו כי פנו למומחה לשם הכנתה, אלא שהגשת התביעה על סף התיישנותה מנעה כן. המשיבים אף ביקשו מסמכים מהמבקשת לשם העברתם למומחה, כמו גם ארכות ונענו, אלא שבסופו של דבר ומסיבה שלא הובהרה, חוות דעת אין.

אפשר כי סברו הם כי ניתן יהיה לנהל מו"מ ענייני על סמך המצוי בתיק הרפואי ובתיק בית המשפט בדומה אולי להליכים אחרים שנסתיימו בפשרה כטענתם, אלא שהמבקשת עמדה על הפרוצדורה החוקית המחייבת ולא ניתן לומר כי בתביעה כגון דא שרירותית ועיקשת שלא לצורך עמידתה זו. אציין כי בתגובתם ובטיעוניהם ביקשו המשיבים עוד להיתלות בטענתם לתחולתו של הכל "הדבר מדבר בעד עצמו" כבסיס נוסף לגישתם בדבר אי חיוניותה של חוות דעת, אלא שאף טענה זו דינה להידחות.

בהינתן כל האמור ולאחר שבית המשפט שב ושקל בדבר נוכח משמעותה של החלטה זו עבור המשיבים, סבורה אני כי יש ממש בבקשה זו וכי ובדומה לדוגמאות מן הפסיקה שציינה המבקשת בטיעוניה, אין מנוס מסילוקה על הסף של התביעה וכן מורה אני בדרך מידתית יותר של מחיקתה.