תביעת רשלנות רפואית בגין גילוי מאוחר של גידול ביותרת המוח

בהצהרת הבריאות, מילאה התובעת פרטים בדבר מצבה הרפואי: בשנת 2006 התגלה אצל התובעת גידול בלוטת יותרת המוח שלחץ על עצב הראייה ובשל כך עברה התובעת ניתוח להסרת הגידול.

עוד טענה הנתבעת, כי הטענה של הרשלנות אינה רלבאנטית, שכן כל שמסרה התובעת לסוכן הביטוח במייל מיום 29.5.11 היו פרטים של המעסיק והבטחות שניתנו אולם למייל זה לא צורף הסכם עם המעסיק החדש או אסמכתא שהמעסיק מעוניין לבטח את העובדת במועד זה. כמו כן טענה הנתבעת, כי אין הליך של שיווק פנסיוני והתובעת לא פגשה את הסוכן לצורך עריכת העסקה וזאת בנגוד להוראות סעיף 13 לחוק הפיקוח לשירותים פיננסים ייעוץ שיווק ומערכת סליקה פנסיוני, תשס"ה-2005 שקובע כי ביצוע עסקה לגבי מוצר פנסיוני, תעשה רק כחלק מהליך שיווק פנסיוני.

מעבר לאמור, ברגע שהתובעת מסרה פרטי המעסיק לא היתה כל מניעה לנתבעת לבדוק את הנתונים אותם מסרה אל מול המעסיק, שבסופו של יום אף נחתמו על ידי המעסיק , במועד מאוחר יותר.

בכל הנוגע לטענה כי התובעת בחרה להיות מבוטחת בביטוח פנסיה חדשה ולכן מנועה היא מלטעון את טענותיה, ברור שהדבר נעשה מבחינת התובעת כבררת מחדל ולצורך הקטנת הנזק בלבד ומשכך אין אנו רואים בתובעת כמנועה לתבוע את תביעתה בשל כך. סוף דבר אשר על כן אנו קובעים כי יש לקבל את התביעה ואנו קובעים כי הפוליסה אשר רכשה התובעת מהנתבעת בשנת 2001 הנה בתוקף וכי לתובעת מגיעות כל הזכויות בהתאם לפוליסה זו, לרבות בכל הנוגע לרכיב אבדן כושר עבודה.

...

הכרעה: לאחר שבחנו התשתית הראייתית והמשפטית נשוא תיק זה, שוכנענו כי יש לקבל את תביעתה של התובעת, נטעים טעמינו.

לסיום נציין כי אין אנו מקבלים את טענת הנתבעת לפי לא התקיים בעניינה של התובעת הליך של שיווק פנסיוני ואת טענתה לפיה התובעת לא פגשה את הסוכן לצורך עריכת העסקה.

אנו סבורים כי סעיף זה מתקיים בענייננו.

בכל הנוגע לטענה כי התובעת בחרה להיות מבוטחת בביטוח פנסיה חדשה ולכן מנועה היא מלטעון את טענותיה, ברור שהדבר נעשה מבחינת התובעת כברירת מחדל ולצורך הקטנת הנזק בלבד ומשכך אין אנו רואים בתובעת כמנועה לתבוע את תביעתה בשל כך. סוף דבר אשר על כן אנו קובעים כי יש לקבל את התביעה ואנו קובעים כי הפוליסה אשר רכשה התובעת מהנתבעת בשנת 2001 הינה בתוקף וכי לתובעת מגיעות כל הזכויות בהתאם לפוליסה זו, לרבות בכל הנוגע לרכיב אבדן כושר עבודה.

אשר לטענת ב"כ איילון, אליה הצטרף עו"ד גבעון, כי למעשה תביעת הרשלנות הרפואית היתיישנה עוד בראשית 1995, מועד פניית מר לוי אל עו"ד גבעון או בסמוך לכך בפסק דינו של בית המשפט העליון, בו נדחתה תביעת הרשלנות הרפואית בגין האיחור בגילוי הגידול הראשון בשל היתיישנות, הזכיר בית המשפט העליון מספר פעמים את מועד הניתוח הראשון (22.6.88), כמועד תחילת מירוץ ההתיישנות, אשר במהלך שבע שנים ממנו היה על מר לוי להגיש את תביעתו.

אשר לתחילת מירוץ ההתיישנות בהתייחס למועד גילוי הנזק - נטען כי כעולה מחוות דעת המומחה מטעם מר לוי בתביעת הרשלנות הרפואית, ד"ר גרושקביץ, נזקיו של מר לוי מן האיחור בגילוי ארעו קודם לניתוח הראשון, כך שנזקי הניתוח אינם אלא החמרת ניזקי הגילוי המאוחר של הגידול, המתחילים את מירוץ ההתיישנות קודם למועד הניתוח.

כמו כן אין לצפות מאדם שנימצא בעיצומו של תהליך רפואי אחר שהתגלה במוחו גידול עצום, לברר חשד לרשלנות רפואית ולא נראית כל אפשרות מעשית להגשת תביעה בפרק זמן זה, בטרם התגבש הנזק, שהוא מיסודות העוולה, כך שגם בהיבט זה נראה כי הוכח הקשר הסיבתי בין ההתרשלות במועדי הטיפול המשפטי לבין דחיית טענת האיחור בגילוי האיחור בהגשת התביעה וההתיישנות הנגזרת מכך (ראו ע"א 2919/07, מדינת ישראל- הוועדה לאנרגיה אטומית נ' עדנה גיא-ליפל (פורסם במאגרים; 19.9.2010).

...

ממילא, תומך נתון זה, וליתר דיוק העדרו של נתון זה, במסקנה כי בפגישה אכן הועלה על סדר היום נושא הרשלנות הרפואית ולא תביעת מל"ל, שכן אין חולק כי אותה פגישה עסקה בייעוץ משפטי מקצועי.

אינני מקבלת טענה זו. לא הובאה כל ראיה לכך שהמחלוקת שהייתה בין עו"ד גבעון לבין מר לוי באותה עת, הייתה בעלת זיקה לטענה בדבר רשלנות מקצועית.

בשולי הדברים ולמעלה מן הצורך אעיר, כי מקובלת עליי טענת עו"ד גבעון, כי הטענה כנגד תוקפה של פוליסת 2011 לא הועלתה במכתבה של איילון מיום 18.9.11, בו פירטה איילון את תגובתה להודעת עו"ד גבעון, כי קיים חשש שצפויה תביעה כנגדו (נספח ז/1 לתצהירה של עו"ד מורן רותם דהן מטעם איילון).

סוף דבר אשר על כן מחוייב עו"ד גבעון בתשלום סך 2,474,047 ₪ למר לוי, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 10.9.2009.

נקבע כי יש לראות את שנת 2004 כמועד בו החלו להתגבש נזקיו של התובע, עם גילויו של הגידול בבלוטת התריס, ולפיכך התביעה לא היתיישנה.

עוד היתייחס פסק הדין בעיניין איבי לראשי הנזק הרלוואנטיים בתביעה בעילה של רשלנות בגין הפרת חובת היידוע כלפי מטופלי ההקרנות.

טענה חלופית של המדינה בהקשר זה היא כי גם אם הנזק הראשון שהופיע אצל התובע הוא הגידול ביותרת המוח שאובחן בשנת 2004, הרי שיש לקבוע כי מדובר בגידול שארע שנים רבות טרם איבחונו, ולפיכך בהתאם לסעיף 89(2) לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] התביעה היתיישנה שעה שלא הוגשה בתוך 10 שנים מיום ארוע הנזק.

מעבר לאמור נקבע בעיניין איבי כי על התובע להוכיח כי ניתן היה לגלות את המחלה הנובעת מן ההקרנות קודם לשלב שבו נתגלתה; וכן עליו להוכיח כי בעקבות גילוי כזה היה ניתן לו טפול רפואי שהיה מפחית את הנזקים הנובעים מאותה מחלה, לעומת הנזקים שמהם סבל בסופו של דבר בשל השלב המאוחר יותר שבו נתגלתה המחלה וטופלה.

...

מעבר לאמור נקבע בעניין איבי כי על התובע להוכיח כי ניתן היה לגלות את המחלה הנובעת מן ההקרנות קודם לשלב שבו נתגלתה; וכן עליו להוכיח כי בעקבות גילוי כזה היה ניתן לו טיפול רפואי שהיה מפחית את הנזקים הנובעים מאותה מחלה, לעומת הנזקים שמהם סבל בסופו של דבר בשל השלב המאוחר יותר שבו נתגלתה המחלה וטופלה.

באשר לפגיעה באוטונומיה, אני סבורה כי התובע עומד בקריטריונים שנקבעו בעניין איבי.

סיכום לסיכום, על המדינה לשלם לתובע פיצויים בגין פגיעה באוטונומיה על סך של 53,000 ₪.

מבוא תביעה שעילתה רשלנות רפואית בגין אי מניעה ואיחור בגילוי מחלת סרטן הריאות בה לקתה התובעת.

בסיכומי התובעת נטען כי "התובעת מייחסת לנתבעת ולרופאיה אי מניעת סרטן הריאות וסרטן המוח, איבחון מאוחר שכתוצאה מהם היא סובלת סבל רב לרבות גידולים במוח ובריאות". אשר ל"אי מניעת" המחלה, נטען כי לא ניתנה לתובעת הוראה או הדרכה להפסקת עישון.

...

הנתבעת מכחישה את טענות התובעת וטוענת כי היא לא עמדה בנטל להוכיח את טענותיה כך שדין התביעה להידחות.

אין בידי לקבל את טענות התובעת כי שורה ארוכה של תלונות וסימפטומים עליהם התלוננה תכופות בפני הרופאים המטפלים, לא תועדה בתיק הרפואי.

לצורך תחולת הכלל האמור יש להוכיח שלושה תנאים מצטברים: כי לתובע לא הייתה ידיעה מה הסיבות שגרמו למקרה שהביא לנזק; כי הנזק נגרם על-ידי נכס שלנתבעת הייתה שליטה מלאה עליו; וכי נראה לבית המשפט שאירוע המקרה שגרם לנזק מתיישב יותר עם המסקנה שהנתבעת לא נקטה זהירות סבירה מאשר עם המסקנה שהיא נקטה זהירות סבירה.

עם זאת, כאמור, תביעתה של התובעת לא הוכחה ודינה להידחות.

במוקד התביעה עמד גילוי מאוחר, כנטען, של גידול באיזור בלוטת יותרת המוח, אשר הוסר בניתוחים שעברה התובעת ביום 14.2.00 וביום 19.6.00.

אין חולק, כי בשלושת האשפוזים האמורים, אכן לא חשדו רופאי הדסה בקיומו של גידול אצל התובעת, וממילא לא עשו בירור בעיניין זה. לפיכך, השאלות הטעונות הכרעה ביחס לשאלת ההתרשלות הן, איפוא, כדלהלן: שאלה עובדתית – אלו מתסמיני הגידול הופיעו בכל אחד משלושת האשפוזים האמורים; ושאלה רפואית-נורמאטיבית – אלו מתסמינים אלו, אם בכלל, חייבו בירור לשלילת חשש לגידול במוח.

עם זאת, לשיטתו של פרופ' הדני, חלה החמרה בנזק בשל גילוי הגידול בשלב שלאחר שנוצר אצל התובעת הידרוצפלוס.

...

אינני סבורה כי יש בטיעונים אלו כדי להוביל למסקנה בדבר התרשלות מצד הדסה בבירור תסמיני גידול במוח שבאו בפניה, כביכול, בעת האשפוז השני ב - 98'.

סוף דבר לא נעלמו מעיני טענותיה של התובעת בדבר עמימות עובדתית, נזק ראייתי והעברת נטל לפי סעיף 41 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש].

על יסוד כל האמור, התביעה נדחית.