תביעת רשלנות רפואית באבחון שגוי של תסמונת מרפן

עסקינן בתביעה לפיצויים בגין רשלנות נטענת של הנתבעים, במסגרת הליך אימוץ, שבו נימסרה לתובעים ילדה לאימוץ שסובלת מתסמונת מרפאן, שהיא מחלה מולדת גנטית, וזאת מבלי לידע את התובעים ובנגוד להסכמתם במסגרת הליך האימוץ.

הטענה כי ד"ר גנליס ציין בפני התובעים כי האבחנה של תיסמונת מרפאן נשללה הוכחה כלא נכונה.

מכאן אין לגזור כי הוא התרשל במתן מידע שגוי אודות החשד לתיסמונת.

בבדיקה קלינית של ל. מצא פרופ' רוגין כי אין סימפטומים קרדיאליים; אין נשמת; אין דפורמאציה של החזה; אין עקמת; אין גמישות יתר; אין אצבעות ארוכות; אין סימנים פריפריים של תיסמונת מרפאן; חיך מוגבה קל; אין ממצאים בריאות ובטן; א.ק.ג. סינוס בגדר התקין.

...

אני סבורה כי לאור קביעתי שהנתבעים אחראים כלפי התובעים ברשלנות, יש מקום לפסיקת פיצוי בראש נזק זה ואני מעמידה אותו על 250,000 ₪.

סוף דבר אין אלא להעריך את מעשה התובעים שביקשו לאמץ ילד ולתת לו חיים טובים.

הנתבעים ישלמו לתובעים ביחד ולחוד סך של 250,000 ₪ כפיצוי בגין מחדליהם.

זוהי תביעת רשלנות רפואית, בגדרה טוענים התובעים כי נגרמו להם נזקים עקב כך שהנתבע אבחן את התובעת כסובלת מתסמונת מרפאן, איבחנה שהתבררה כשגויה.

בהמשך לכך נמחקה מרישומיו הרפואיים של הנתבע האבחנה של תיסמונת מרפאן, אך הושארה האבחנה של צניחת המסתם המטרלי.

...

טענה זו נדחית מפני שהיא נזנחה בסיכומים, וממילא היא לא הוכחה.

סיכום אשר על כן אני פוסק כי על הנתבעים, יחד ולחוד, לשלם לתובעת את הסכומים הבאים: נזק לא ממוני - 10,000 ₪ הוצאות - 3,000 ₪ עזרת הזולת - 1,500 ₪ ____ סך הכל - 14,500 ₪ בנוסף לסכומים האמורים ישלמו הנתבעים לתובעים את אגרת המשפט בערכה היום, את שכר עדותו של ד"ר רסין, את שכר טרחתו של ד"ר רסין בגין חוות דעתו- בסך של 8,000 ₪ לפי קבלה שתוצג, והוצאות משפט בסך של 1,500 ₪.

בנוסף ישלמו הנתבעים לתובעים שכ"ט עו"ד בסך של 3,000 ₪.

בחודש מאי 2011 הגישו המבקשים תביעה בה נטען לרשלנות רפואית במהלך המעקב אחר הריונה של המבקשת 2, אם המבקשת.

לכתב התביעה צורפה חוות דעתו של מומחה בתחום המיילדות (להלן: פרופ' אפלמן) בה נאמר, כי ניתן היה לאבחן חלק מן המומים מהם סובלת המבקשת באמצעות בדיקות הדמיה במהלך ההיריון, וכי יש לשער כי אילו הדבר היה נעשה והמומים היו מתגלים, היה באפשרות האם לפנות לועדה להפסקת הריון.

בין היתר נטען, כי בהחלטת בית משפט קמא נפלו מספר שגיאות המצדיקות את התערבותו של בית משפט זה כבר בשלב הנוכחי, שכן אחרת ייוצר מצב בלתי הפיך שבו בית המשפט יברר את תובענת המבקשים על-פי הנחה מדעית שגויה שהמבקשים עצמם אינם עומדים מאחוריה, מה גם שההליך עודנו מצוי בשלב קדם המשפט.

כאמור, אף שבכתב התביעה המקורי נטען שהמבקשת סובלת מן התיסמונת, עתה מבקשים המבקשים לטעון כי היא סובלת מתסמונת גנטית אחרת המתאפיינת במומים מהם סובלת המבקשת, וכן לתמוך טענתם זו בחוות דעתם של מומחים בתחום הגנטיקה וה-א.א.ג. ודוק: המבקשים אינם מבקשים לשנות את טענותיהם באשר לעילת התביעה, קרי, ההתרשלות הנטענת במעקב אחר הריונה של אם המבקשת, אלא אך את טענתם באשר לנזק שניגרם בעקבות התרשלות זו. בנסיבות המקרה נראה גם, כי בפי המבקשים תשובה טובה לשאלה מדוע טענתם זו הועלתה אך עתה: הבחינה המחודשת באשר לתיסמונת ממנה סובלת המבקשת התעוררה בעקבות האמור בחוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט.

...

נזכיר, כי הבקשה לתיקון כתב התביעה באה על רקע האמור בחוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט בתחום הנוירולוגי, לפיו חלק מהמומים מהם סובלת המבקשת אינם עולים בקנה אחד עם התסמונת.

סבורני, כי העובדה שהמומחה מטעם המבקשים ציין בחוות דעתו נתון, שאינו מבוסס על מומחיותו אינה צריכה לעמוד לרועץ למבקשים, בפרט כאשר ספק אם היה באפשרותם לדעת שאלה הם פני הדברים (והשוו לרע"א 3258/11 בוסקילה נ' שירותי בריאות כללית, פסקה 10 (30.8.2011), (להלן: עניין בוסקילה); יודגש כי בענייננו לא מיוחסת למומחה הרלבנטי "חוסר תשומת לב" בהכנת חוות הדעת).

סוף דבר, הערעור מתקבל, מבוטלת ההחלטה שדחתה את בקשת המבקשים לתקן את כתב תביעתם ובקשה זו מתקבלת.

לשם זהוי הגן האחראי למחלה בבדיקה מוקדמת, יש לזהותו תחילה: "גנטית, קיימת הטרוגניות (שונות) רבה ומספר רב מאוד של גנים והפרעות תיתכנה ביצירת התיסמונת, ומכאן קרוב לוודאי גם השונות הרבה במידת חומרתה של התיסמונת ובביטויה הקליני. חשוב לציין כי לא את כל ההפרעות הגנטיות הגורמות לתיסמונת זו ניתן למפות ולברר במהלך ההיריון. כעניין שבעובדה ולמרות הבירור הגנטי בבית החולים שערי צדק עד היום אין איבחון גנטי במשפחת התובעת. קל וחומר כי לא ניתן היה לאבחן את המחלה במהלך ההיריון, 9 שנים לפני התפרצות המחלה. קרי, גם ולו התובעת הייתה מוסרת לצוותים המטפלים על קיום מחלה כלייתית במשפחתה (וכאמור טופס תבחין משולש שולל זאת), אף בדיקה גנטית מאלו שהייתה זמינה בשנת 1999 לא הייתה מאפשרת את גילוי המחלה בעובר". בנסיבות אלו הוסיף בעדותו: "מן הסתם, הייעוץ הגנטי לא היה משנה דבר, כי גם אם היו עושים דיקור מי שפיר ובדיקה סופר מתוחכמת, לא היו יכולים לבדוק ב- 98, לדעת שיש את הזה, כי לא ידעו את המוטציה, אז זה לא רלוואנטי בכלל (פר' מיום 21.6.17, עמ' 152, ש' 24-26).

בתביעתם, ייחסו התובעים רשלנות לכל הגופים הרפואיים שהיו מעורבים בדרך כזו או אחרת בהריונה של האם עם א', בין במישרין בין בעקיפין.

...

נמצא מחדל של ד"ר שעבאני ושל הדסה באי הפנייתה של האם לייעוץ גנטי, על אף שקמה חובה לעשות כן. עם זאת, בשל נדירותה של המחלה והעדר מידע מדויק אודות המוטציה שגרמה לה – שוכנעתי, כי אף אם היו הנתבעים נוקטים במירב אמצעי הזהירות ומבצעים כל בדיקה אפשרית במהלך מעקב ההיריון לשם גילוי מוקדם של המחלה – הדבר לא היה ניתן לביצוע, לא באמצעות בדיקה גנטית, אף לא באמצעות הדמיה.

לפיכך, אני מורה על דחיית התביעה.

התובעים ישלמו לכל אחד מהנתבעים הוצאות בסכום של 15,000 ₪.