הבקשה, התגובות והתשובה לתגובות
לטענת התובעת, הצורך בתיקון כתב התביעה התעורר כתוצאה מהתייעצויות שערכה עם רופאים במהלך הטיפול בתביעה הראשונה, מהן עלה כי מחלתה אינה בעלת מהלך סטנדרטי של טרשת נפוצה.
לפי חוות הדעת של פרופ' רז היה צריך לבדוק הרפס אנצפליטיס, ולפי חוות הדעת של ד"ר מסאלחה חלק מהנזק נבע מחוסר בויטמין B1 שלא ניתנה לו תשומת לב הולמת, והועלו מספר אפשרויות אבחנתיות כגון ADEM וטרשת נפוצה, שנשללו.
חוות הדעת של ד"ר וידנפלד אינה חורגת מהעילה המקורית לרשלנות במועד האיבחון של מחלת התובעת ובאיחור במתן טפול רפואי מתאים, ועוסקת באותו מעשה רשלני, באותה מסכת עובדתית ובאותו איבר בגופה של התובעת, ולפיכך אין מדובר ב"תזה חדשה" כטענת הנתבעות.
...
בהחלטה מיום 28.7.2017 קבעתי כי:
"בנסיבות אלה הוגשה התביעה, בנוסחה, שלא כדין ואין מנוס מסילוקה על הסף. התובעת רשאית כמובן להגיש את התביעה שוב אך עליה לפעול בגדרו של פסק הדין, ולא לחרוג ממנו. בהינתן כי הנתבעות היו נכונות להחלפת כתב התביעה הנוכחי בזה שהוגש בהליך הקודם ניתן לפעול בדרך זו להימנע מסילוק ההליך..."
במקביל אפשרתי לתובעת להגיש בקשה לתיקון כתב התביעה.
עוד טוענות הנתבעות כי יש לדחות את הבקשה מאחר והתובעת לא עמדה בהוראות תקנה 92 לתקנות, שכן היא לא נימקה כראוי את העיכוב בתיקון כתב התביעה, והגשת התביעה במועד זה נגועה בחוסר תום לב ובשיהוי, באופן שמביא לפגיעה בנתבעות ולבזבוז לא סביר של זמן שיפוטי.
דיון והכרעה
לאחר שעיינתי בכתב התביעה המקורי, בנוסח כתב התביעה המתוקן ובחוות הדעת, הגעתי לכלל מסקנה כי יש להתיר את תיקון כתב התביעה.
סיכום
על יסוד כל האמור אני נעתר לבקשה לתיקון כתב התביעה.