תביעת רשלנות רואה חשבון

עוד נטען בבקשה, כי אימוץ קביעתו של בית המשפט המחוזי יאפשר לעקוף בקלות את הילכת אינדיג, באמצעות הגשת תביעה נגד רואה החשבון ובמסגרתה בקשה לגילוי מסמכים שתוביל לחשיפת "ניירות העבודה". לשיטתו של המבקש, תביעת רשלנות מקצועית נגד רואה חשבון צריכה להיתמקד בבחינת התוצרים הסופיים – היינו הדוחות הכספיים – ואין לתובע זכות לעיין ב"ניירות העבודה" שנוצרו כחלק מתהליך עבודתו של רואה החשבון.

...

לא ראיתי ליתן למבקש רשות לערער, ועל כן דין הבקשה להידחות אף מבלי להיזקק לתגובת המשיבים.

עוד יצויין, כי במקרה שלפנינו נראה ששאלת הרלוונטיות של המסמכים איננה שנויה במחלוקת של ממש, ומקובלת עליי קביעתו של בית המשפט המחוזי כי מדובר במסמכים רלוונטיים להליך.

נוכח האמור, הבקשה נדחית, ובכך מתייתרת גם הבקשה לעיכוב ביצוע.

פרשת התביעה עניינה של תביעה זו כאמור בטיפול רשלני של הנתבע רואה חשבון בענייניו של התובע וכתוצאה מכך נגרמו לתובע נזקים.

...

אני מקבל את גרסתו של התובע כי הנתבע לא התייצב לדיונים ברשות המיסים ואף הנתבע עצמו מאשר כי יש להשיב לתובע סכום חלקי משכר הטרחה.

לאחר שקלול הטענות אני סבור כי על הנתבע להשיב לתובע סך של 9,000 ₪ כולל מע"מ. לגבי הסכום של 47,951 ₪, אין לאשר סכום זה לתובע במיוחד כאשר העד מטעמו, מר דגן, אישר כי ממילא על התובע היה לשלם סכום זה לרשות המיסים.

סוף דבר התביעה מתקבלת חלקית ולסילוק מלא וסופי של התביעה אני מחייב את הנתבע לשלם לתובע סך של 9,000 ₪ (כולל מע"מ) וכן הוצאות ושכ"ט עו"ד בגין הליך זה בסך כולל של 3,000 ₪.

במקרה שם הוגשה תביעה נגד משרד רואה חשבון ומשרד עורך דין שאת שירותיהם שכרה חברת שאנקול, בטענה שרשלנותם המקצועית הובילה לחיוב מס. בית המשפט המחוזי דחה את התביעה על הסף בגין היתיישנות כאשר קבע כי התאריך בו נודע בפועל לתובעת על נזקיה הנו לכל המאוחר התאריך בו הודע לה לראשונה על ידי שילטונות המס על עמדתם.

...

בעקבות החלטת בית המשפט המחוזי הנכבד לפיה החלטתי בבקשה שהגיש הנתבע 4 לדחיית התביעה בטלה, והתיק מוחזר לשם מתן נימוקים, להלן החלטתי: הצדדים אין חולק שהנתבע 4 שימש בזמנים הרלוונטיים כיועץ המשפטי של הנתבעת 1, זבדיאל - מושב עובדים פועלי אגודת ישראל התיישבות שיתופית בע"מ (להלן: "המושב").

בעניין סעדים אלו, אני קובעת שיש לשמוע ראיות על מנת לדון בטענת ההתיישנות ולפיכך אני קובעת כי טענת ההתיישנות בעניין סעדים אלו תידון יחד עם כל הטענות בתיק.

לפיכך החלטתי שלא לקבל/לדחות את הבקשה בעניין זה, אלא החלטתי שהיא תידון בסוף הדיון, לאחר שמיעת ראיות.

לסיכום בהתאם להחלטת בית המשפט המחוזי הנכבד נימקתי את החלטתי בתיק זה בבקשה לדחייה על הסף בגין התיישנות.

ביחס לטענות נוספות שהועלו נגד רואי החשבון, נקבע כך: באשר לטענה אודות העדר דוחות על תזרימי מזומנים, הרי שמכתב התביעה עצמו עולה כי הטענה נטענת בשם צדדים שלישיים, וראו סעיף 247.4 לכתב התביעה: "רוה"ח הישראליים נהגו ברשלנות כאשר לא דאגו שהדוחות הכספיים של החברות הישראליות, יכללו דוחות על תזרימי מזומנים בהתאם לנדרש על פי התקינה הישראלית, ולמרות חשיבותם של דוחות אלו למשקיעים, לנושים ולאחרים". לפיכך גם עילה זו, כשהיא מושמעת מפי התובעות, חייבת להדחות על הסף.

...

לאור האמור, ולאור העובדה שלא מצאתי בכתב התביעה התייחסות לשאלה מהו הנזק הנטען שהסבו רואי החשבון לחברות התובעות – מקובלת עלי טענת הנתבעת 22, כי יש מקום לסילוק התביעה נגדה על הסף.

כפי שאפרט להלן, אינני סבורה כי הנסיבות שהתקיימו בעניינו מצדיקות מסקנה זו. כפי שנקבע לא אחת, לצד הסדרי ההתיישנות הקבועים במשפט האזרחי חלה גם דוקטרינת השיהוי, במסגרתה מסור לבית המשפט שיקול דעת לקצר את התקופה בה זכאי בעל דין לנקוט בהליכים משפטיים בהתקיים שיקולים המצדיקים זאת (ראו: ע"א 1091/15 רוזנפלד נ' Dolphin Fund Limited, פסדה סד (13.7.2016) (להלן: עניין רוזנפלד); ע"א 4352/15 קורן נ' עו"ד הראל, פסקה 49 (2.8.2017) (להלן: עניין קורן); ע"א 8323/17 מדינת ישראל נ' בעהם, פסקה 29 (20.5.2019) (להלן: עניין בעהם)).

אין בידי להסכים עם קביעה זו. ראשית, קוסט כלל לא טענה בבקשה לסילוק על הסף כי התנגדות המפרקים לבקשת הצירוף אכן הביאה אותה בפועל למסקנה לפיה המפרקים ויתרו על זכות התביעה נגדה, וממילא עדיין לא הוכיחה זאת.

סוף דבר לו תישמע דעתי, נקבל את הערעור ונורה על השבת הדיון לבית משפט קמא לצורך המשך בירור תביעת המפרקים, הן בשם הנושים והן בשם החברה.

במצב דברים זה, ניתן לומר כי כוח התביעה של המערער נגד המשיב התגבש במועד דחיית התביעה למל"ל, כך שהיה מקום לברר את התביעה נגד המשיב לגופה (ראו והשוו לדעת הרוב בע"א 945/11 שאנקול לשיווק (1937) בע"מ נ' סומך חייקין KPMG, פסקות 13-10 לפסק דינה של המשנה לנשיא מ' נאור (‏20.8.2014), ממנה עולה כי עילת תביעה בגין רשלנות מקצועית של רואי חשבון ועורכי דין שהובילה לחיוב הלקוח במס, לא נולדה לפני שרשויות המס הודיעו ללקוח על החיוב).

...

לטענת המערער, מסקנה זו נובעת מחובת הנאמנות של רואה חשבון כלפי לקוחו; מהחובות שהוטלו בפסיקה על ציבור רואי החשבון; והיות רואה החשבון מונע הנזק הטוב והזול ביותר, כמי שמחזיק בכלים ובידע המקצועי הרלוונטיים.

בשים לב לכל אלה, אני סבור כי גם המערער נושא באחריות למצב שנוצר, בשיעור של 30%.

אלא שבית משפט קמא קבע כי המערער לא הוכיח שרווחיו מהתקנת מזגנים יגיעו לכדי 18,000 ש"ח בחודש, כשלמעשה הם עומדים על כשליש מסכום זה; וכך עולה גם מהדיווח למל"ל שהוכן לאחר התאונה בתיאום עם אשת המערער, ובו צוין כי החל מיום 1.5.2013 המערער עובד 40 שעות בשבוע בהכנסה חודשית ממוצעת של 7,000 ש"ח. למרות דחיית טענותיו לעניין השכר הקובע, המערער לא הגיש במסגרת הערעור שלפנינו חוות דעת עדכנית ממנה ניתן ללמוד על ההפרש שבין שווי הקצבאות שקיבל ויקבל לבין שווי קצבאות נכות מעבודה לפי הכנסה חודשית של 7,000 ש"ח. לאור זאת, אני סבור כי יש להחזיר את הדיון לבית המשפט המחוזי על מנת שניתן יהיה להשלים את הבירור בסוגיה ולקבוע את שיעור הנזק.

אי לכך, הערעור מתקבל במובן זה שנקבע כי המשיב התרשל כלפי המערער במילוי תפקידו כרואה חשבון, והחיוב בהוצאות בהן חוייב בבית משפט קמא – יבוטל.