תביעת רשלנות מקצועית נגד רואה חשבון

לפניי תביעה כספית ע"ס 1,300,000 ₪, אשר הוגשה על ידי התובעים, בעילה של רשלנות מקצועית, נגד עורך הדין שייצג אותם במסגרת עסקת הלוואה ואופציה לרכישת נכס מקרקעין.

רקע התובע 1, מר רוני סטנלי סומר, הוא רואה חשבון במקצועו, ועסוקו של התובע 2, מר יהונתן חיים רבין, הוא בלימודי רבנות.

...

כמו כן, אני סבור כי הסכום שתבעו התובעים בגין הנזק הלא ממוני שנגרם להם, הוא סביר והולם בנסיבות העניין.

סוף דבר אשר על כן, התביעה מתקבלת במלואה.

הנתבעים ישלמו לתובעים, ביחד ולחוד, את סכום התביעה ע"ס 1,300,000 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין, מיום הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל.

אני מבין שאתה סומך על רו"ח, תאשר לי שגם רו"ח וגם חברות ציבוריות היו כנגדם תביעות על רשלנות מקצועיות? אבל הסבירות שגם רו"ח יטעה וגם הבקורת הפנימית יטעה וגם רו"ח חצוני שזה כולל צוות, גם מחלקת הכספים, גם אנשי התפעול, גם הבקורת הפנימית כולם יטעו באותו ארוע ספציפי היא לא סבירה בעליל וזה סתם ספקולאציה אני אישית 20 שנה בתחום לא מכיר מקרה כזה.

דה עקא שאין ספק, כי באתר ביבנה היה ארוע חריג אשר השפיע על מלאי הנתבעת, ואשר היתרחש במהלך סוף השבוע ובסוף חודש אוקטובר, והדבר אף עולה מעדויות ומדוחות הפעולה של "רשף בטחון": הקף המלאי/הסחורה החסרה לאחר שקבעתי כי הנתבעת הוכיחה ברמת ההוכחה הנדרשת ממנה במשפט אזרחי, כי במהלך סופ"ש של סוף חודש 10/14 נעלם/ניזוק/ אירע חוסר ציוד מהאתר ביבנה ובהמשך לקביעתי כי רשף היתה שומרת בשכר באתר ביבנה במועד זה, יש להדרש ולקבוע מה הקף המלאי והציוד שהנתבעת הוכיחה שנעלם זה. לצורך כך, הגישה הנתבעת תצהיר של סתווית וכן של רואה החשבון בן שלוש.

...

נוכח כל האמור לעיל, אני קובעת כי מעמדה של רשף באתר ביבנה עד ליום 2/11/14 היה כשומרת שכר, כי ארע אירוע במהלכו ניזוק או נעלמה סחורה של הנתבעת באתר ביבנה ששוויה עומד על סך 823,000 ₪.

לאחר שקיבלתי את התביעה כנגד וקבעתי כי החוזה בין הצדדים היה תקף, אני קובעת כי כפועל יוצא על הנתבעת לשלם לתובעת את שכרה בגין החודשים הללו אשר לא שלמה לה. ויודגש- אין מחלוקת בין הצדדים כי התובעת שמרה באתר ביבנה עד לסוף חודש 10/14 אולם לא שילמה עבור חודשים 9/14 ו-10/14 וסכום החוב במושגי קרן עומד על סך של 87,545 ₪.

לפיכך לא מצאתי להידרש לטענות בדבר מירמה, זיוף וכזב אשר נטענו בסיכומי הנתבעת, ואני חפצה לדון בהתנהלות השומרים, עובדי התובעת, ואין זה מעניינה של תביעה זו. סוף דבר נוכח כל האמור לעיל, דין תביעת התובעת לתשלום שכרה בגין שרותי השמירה מושא התביעה העיקרית בסך של 187,082 ₪ להתקבל.

מבוא התובענה שבפניי מבוססת על טענות בדבר קיום רשלנות מקצועית המיוחסת ע"י התובעת למשרד רואי חשבון ולמשרד עורכי דין.

התובעת מוסיפה וטוענת כי רו"ח רובין, המומחה מטעם ש. הורוביץ, אישר בחקירתו על חוות דעתו כי לו הוא היה משמש כרואה החשבון של התובעת או כיועץ שלה הוא היה מזהיר אותה מהשלכות המס הצפויות מהקצאות מניות התובעת לחברה האנגלית כנגד הזרמת הכספים מהחברה האנגלית לתובעת.

...

סוף דבר לסיכומם של דברים: התביעה נדחית בזאת על כל רכיביה, וכל הסעדים שנתבעו על ידי התובעת בגדר התביעה דנן – נדחים בזאת.

באשר לפסיקת ההוצאות: אני סבור כי לשם פסיקת ההוצאות בגין ניהולה של התובענה דנן מן הראוי להביא בחשבון את העובדה כי בגדר התביעה תבעה התובעת מהנתבעות פיצוי בסך של 3,600,000 ₪, וכי בירור ההליך דנן דרש מן הנתבעות להשקיע זמן רב ומשאבים לא מבוטלים.

בהתחשב בכל האמור לעיל, הנני מחייב בזאת את התובעת לשלם לכל אחת מהנתבעות שכ"ט עו"ד והוצאות משפט בסך של 110,000 ₪, כך שהתובעת תחויב לשלם לשתי הנתבעות יחד שכ"ט עו"ד והוצאות משפט בסך כולל של 220,000 ₪ אשר יחולק בחלקים שווים בין שתי הנתבעות.

עסקינן בתביעה כספית ע"ס 2,500,001 ₪ שהגישה התובעת, חברת תובלה, נגד רואה החשבון שסיפק לה שירותי חשבות שכר באמצעות חברה שבבעלותו, בגין רשלנות מקצועית נטענת.

...

גרסת הנתבעים הנתבעים טוענים, כי דין התביעה נגדם להידחות על הסף לאור התיישנותה; לחלופין, הם טוענים כי התביעה הוגשה בשיהוי ניכר, דבר שגרם להם נזק ראייתי.

אין בידי לקבל את טענת הנתבעים בעניין קיומו של מעשה בית דין.

לסיכום, דין תביעתה של התובעת דחייה, משאין בידי לבסס ממצא עובדתי על עדותו של מר אברהמי, משלא עלה בידה של התובעת להרים את נטל הראיה המוטל עליה ולהוכיח את קיומם של יסודותיה המצטברים של עוולת הרשלנות ומשלא טרחה התובעת להגיש חוות דעת מומחה שיכולה ללמד במה התרשלו הנתבעים.

התוצאה לאור כל המקובץ לעיל, אני מורה על דחיית התביעה ומחייב את התובעת לשלם לנתבעים הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 40,000 ₪ + מע"מ; סכום זה ינוכה מסכום הערובה הכספית שהפקידה התובעת ויועבר לזכות הנתבעים באמצעות בא כוחם, והיתרה תוחזר לתובעת באמצעות בא כוחה.

במצב דברים זה, ניתן לומר כי כוח התביעה של המערער נגד המשיב התגבש במועד דחיית התביעה למל"ל, כך שהיה מקום לברר את התביעה נגד המשיב לגופה (ראו והשוו לדעת הרוב בע"א 945/11 שאנקול לשיווק (1937) בע"מ נ' סומך חייקין KPMG, פסקות 13-10 לפסק דינה של המשנה לנשיא מ' נאור (‏20.8.2014), ממנה עולה כי עילת תביעה בגין רשלנות מקצועית של רואי חשבון ועורכי דין שהובילה לחיוב הלקוח במס, לא נולדה לפני שרשויות המס הודיעו ללקוח על החיוב).

...

לטענת המערער, מסקנה זו נובעת מחובת הנאמנות של רואה חשבון כלפי לקוחו; מהחובות שהוטלו בפסיקה על ציבור רואי החשבון; והיות רואה החשבון מונע הנזק הטוב והזול ביותר, כמי שמחזיק בכלים ובידע המקצועי הרלוונטיים.

בשים לב לכל אלה, אני סבור כי גם המערער נושא באחריות למצב שנוצר, בשיעור של 30%.

אלא שבית משפט קמא קבע כי המערער לא הוכיח שרווחיו מהתקנת מזגנים יגיעו לכדי 18,000 ש"ח בחודש, כשלמעשה הם עומדים על כשליש מסכום זה; וכך עולה גם מהדיווח למל"ל שהוכן לאחר התאונה בתיאום עם אשת המערער, ובו צוין כי החל מיום 1.5.2013 המערער עובד 40 שעות בשבוע בהכנסה חודשית ממוצעת של 7,000 ש"ח. למרות דחיית טענותיו לעניין השכר הקובע, המערער לא הגיש במסגרת הערעור שלפנינו חוות דעת עדכנית ממנה ניתן ללמוד על ההפרש שבין שווי הקצבאות שקיבל ויקבל לבין שווי קצבאות נכות מעבודה לפי הכנסה חודשית של 7,000 ש"ח. לאור זאת, אני סבור כי יש להחזיר את הדיון לבית המשפט המחוזי על מנת שניתן יהיה להשלים את הבירור בסוגיה ולקבוע את שיעור הנזק.

אי לכך, הערעור מתקבל במובן זה שנקבע כי המשיב התרשל כלפי המערער במילוי תפקידו כרואה חשבון, והחיוב בהוצאות בהן חוייב בבית משפט קמא – יבוטל.