לפני תביעה כספית, ע"ס 68,566 ₪, שעניינה בטענות התובעת להתרשלות מקצועית של הנתבעת, במתן שירותי מוסך רכב, באופן שגרם לרכבה של התובעת נזקים, כפי שפורטו בכתב התביעה.
נותרנו למעשה, עם השאלה – האם – כטענת התובעת - בנסיבות שבהן הגיע רכב התובעת למוסך, לראשונה, עם קולר תקול ולאחר שהחלה חדירת מים לחלל הצילינדר במנוע הרכב, התרשלו עובדי הנתבעת בכך שלא איתרו את התקלה, מה שהוביל בסופו של דבר להשבתה מוחלטת של המנוע, או שמא - כטענת הנתבעת, כלל לא ניתן היה לאתר את נזילת המים הפנימית וממילא איתורה לא היה משנה מאומה שכן מרגע שחדרו מים למנוע, הנזק כבר נעשה והחלפת המנוע הייתה כבר מחויבת המציאות.
עדותו של מר אברהם פאוור:
עפ"י חוות דעתו של מר פאוור, מיום 20.11.17, אשר צורפה לראיות התובעת, ביום 08.10.17 ערך בדיקה של המנוע התקול, אשר העלתה ממצא לפיו "צילינדר מס' 4 פגוע", "טילטל מס' 4 פגוע ומכופף עקב חדירת מים לצילינדר מס' 4, אשר גרמו לנעילה הידרוסטטית". מר פאוור אף בדק את שני הקולרים ומצא, כי הקולר החדש שהורכב תקין ואילו בקולר המקורי "נמצא כי קיימת דליפה חזקה מאטם המצמיד את המערכת לגוף. מניתוח הממצאים עולה כי אכן הקולר דלף דרך האטם". בהמשך לממצאים אלו, הגיע מר פאוור למסקנה, כי "הגורם הבלעדי לכשל הנו חדירת מים לסעפת ומשם לצילינדר אשר נעלו את הבוכנה בתנועה כלפי מעלה ובאין יכולת דחיפת נוזל הקרור היטלטל התעקם וגרם לנזק במנוע".
בראשית עדותו של מר פאוור, הלה הביא לידיעתו של בית המשפט שבינו לבין הנתבעת והחברה המבטחת אותה (הפניקס חברה לביטוח בע"מ) מתקיימים יחסי עבודה, בתיקים אחרים, בהם הוא מבצע עבורן בדיקות ועורך חוות דעת, כי הסיטואציה שבה הוא נידרש להעיד כנגדן אינן נוחה עבורו, אך הבהיר כי חוות דעתו מתבססת על שיקול דעת מקצועי בלבד.
סוף דבר:
ממכלול הנימוקים שפורטו לעיל, אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת סך של 42,010 ₪, בגין נזקיה, בתוספת אגרת בית המשפט כפי ששולמה ובצרוף הפרישי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה ועד מועד התשלום המלא בפועל.
...
גדר המחלוקת והראיות שנשמעו:
המחלוקת העיקרית שבין הצדדים נוגעת לשאלת אחריותה של הנתבעת לנזק שנגרם למנוע הרכב; לטענת התובעת, עובדיה של הנתבעת אשר טיפלו ברכב התובעת יכולים וצריכים היו לאתר את נזילת המים הפנימית כבר בעת שהובא הרכב לראשונה ע"י עופר למוסך ומשלא איתרו זאת, התרשלו וגרמו לתובעת הוצאות על חלפים ועבודות בלתי נחוצות ובסופו של דבר רשלנותם הובילה גם להשבתת המנוע; מנגד טוענת הנתבעת, כי הואיל והרכב הובא לראשונה למוסך לאחר שכבר חדרו מים למנוע, כתוצאה מהקולר התקול, הרי שהנזק כבר נעשה כך שבכל מקרה היה צריך להחליף את המנוע, ללא קשר למועד שבו הושבת כליל.
נותרנו למעשה, עם השאלה – האם – כטענת התובעת - בנסיבות שבהן הגיע רכב התובעת למוסך, לראשונה, עם קולר תקול ולאחר שהחלה חדירת מים לחלל הצילינדר במנוע הרכב, התרשלו עובדי הנתבעת בכך שלא איתרו את התקלה, מה שהוביל בסופו של דבר להשבתה מוחלטת של המנוע, או שמא - כטענת הנתבעת, כלל לא ניתן היה לאתר את נזילת המים הפנימית וממילא איתורה לא היה משנה מאומה שכן מרגע שחדרו מים למנוע, הנזק כבר נעשה והחלפת המנוע הייתה כבר מחויבת המציאות.
לאחר ששקלתי את כלל נסיבות העניין, סבורני כי יש ליתן ביטוי במסגרת החיוב הפסוק לביטול הזמן, לטרחה המרובה ולמפח הנפש שנגרם לתובעת ולעופר שפעל מטעמה, בעטיים של מחדלי הנתבעת, אך גם ובפרט בגין היחס לו זכה עופר לאחר שהושבת המנוע.
עלויות אלו לא הוכחו וסבורני, כי מרגע שהובהר שהתקלה נבעה מהקולר המקורי, ושהנתבעת לא אבחנה כראוי את התקלה (מה שהיה ברור לנתבעת עוד לפני שהוגש כתב ההגנה על ידה), הועבר למעשה נטל הבאת ראיה משני אל כתפי הנתבעת להוכיח שהיא לא התרשלה ושממילא עלויות הבדיקות היו עולות על העלויות שנגרמו בפועל לתובעת.
סוף דבר:
ממכלול הנימוקים שפורטו לעיל, אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת סך של 42,010 ₪, בגין נזקיה, בתוספת אגרת בית המשפט כפי ששולמה ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה ועד מועד התשלום המלא בפועל.
