תביעת רשות מקרקעי ישראל לפינוי מקרקעין והפסקת שימוש חורג

אולם גם לאחר הגשת כתב האישום השני לא חדל קלקודה מהתנהלותו, עד כי הוגשה על ידי המדינה בקשה לקבלת צו להפסקת השמוש החורג במקרקעין.

מאחר שבאותה עת כבר היו שימושים בלתי חוקיים רבים בנחלות, ביום 11.7.2002 נחתם בין קלקודה, הרמן ורמ"י הסכם פשרה שקבל תוקף של פסק דין, על פיו רישום הזכויות בנחלות על שם המערערים ועל שם הרמן ייעשה כנגד הסדרת השימושים החורגים בנחלות ופינוי שוכרי המשנה בהן.

בתביעתה ציינה רמ"י כי ההתנהלות האסורה הנרחבת מטעם המערערים אינה פוסקת חרף הליכים משפטיים שונים שמתנהלים נגדם, וכי פעולות המערערים, אשר אינן ניתנות להסדרה, מהוות הפרה של עקרונות היסוד של ניהול מקרקעי ישראל, פוגעות באנטרס הצבורי ועומדות בנגוד לנהלי מועצת מקרקעי ישראל.

אכן, ניתן להצביע גם על מקרים בהם בית המשפט הפחית מדמי השמוש את רכיב הרווח היזמי (וראו: ת"א (מחוזי נצרת) 36237-11-13 מדינת ישראל – רשות מקרקעי ישראל נ' דוגל ייזום והשקעות בע"מ, פסקות 149-146 (2.10.2019); ת"א (מחוזי ב"ש) 39627-04-10 חג'ג' נ' מנהל מקרקעי ישראל, פסקה 18 (5.8.2013); ת"א (מחוזי י-ם) 23198-03-18 רשות מקרקעי ישראל נ' עמר (22.3.2021)), אולם באותם מקרים הדבר התבסס על נסיבות המקרה הפרטניות שאין בהן כדי להשליך על ענייננו.

...

בסופו של דבר הורשע קלקודה בשנית על יסוד הודאתו בעבירות של שימוש אסור במקרקעין ואי קיום צווים שיפוטיים (צווים שהוצאו נגדו במסגרת ההליך הפלילי הראשון).

לטענת המערערים בית המשפט קבע כי המבנה הוצב לתקופה של חמש שנים ועל כן היה עליו לייחס להם שימוש של חמש שנים בלבד במבנה זה. לאחר שעיינתי בקביעות בית המשפט ביחס לאותו מבנה, מצאתי כי אכן היה עליו לבצע את החישוב ביחס לחמש שנות שימוש לכל היותר ומשכך אני מקבל את טענת המערערים.

סוף דבר המדובר אפוא במקרה קיצוני ביותר, של מערערים שפעלו בניגוד לדין ולהסכם המשבצת משך שנים ארוכות, חרף הליכים משפטיים – אזרחיים ופליליים – שננקטו נגדם, וחרף צווים שיפוטיים שניתנו נגדם.

סיכומו של דבר, אמליץ לחבריי כי יידחו כל רכיבי הערעור למעט טענות המערערים הנוגעות לחישוב דמי השימוש שביצע בית המשפט המחוזי ביחס למבנה מספר 28 בנחלה 33.

בית משפט השלום בפתח תקווה ת"א 34606-09-18 רשות מקרקעי ישראל מחוז מרכז נ' מיצפון תיק חצוני: מספר בקשה:25 לפני כבוד השופטת מירב כפיר מבקשת- תובעת רשות מקרקעי ישראל מחוז מרכז משיב- נתבע מיכאל מיצפון החלטה

פסק הדין בתביעת הפינוי המבוסס, בין היתר, על הודאותיו של הנתבע (סע' 23 ו-29 לפסה"ד) קיבל את טענות התובעת בגין הבניה הבלתי חוקית במקרקעין, השימושים החורגים והסגת הגבול שביצע הנתבע והורה לנתבע לפנות את המבנים במקרקעין, להפסיק את השמוש החורג ולפנות חלק מהמקרקעין (חלקות 2,59 ו-60 בגוש 8295).

...

(להלן: "ההליך המקביל") בתביעה טען הנתבע כי בשנים 1966-67 נעתר לבקשת המושב להפסיק את פעילות הנגרייה שהפעיל בנחלת הוריו ולהעבירה לחלקה אחרת שגודלה 2 דונם ובתמורה הוסכם שיוכל לבנות בחלקה את בית מגוריו ואת הנגרייה.

זאת ועוד, טענת קיזוז בגין סכומים שאינם קצובים, חייבת להיות מ"עסקה אחת" ותנאי זה לא קיים בעניינינו וע"כ דין הטענה להימחק.

חוות דעת משלימה בעניין תשלומים- חוות דעת שנערכה כחוות דעת משלימה לחישוב התשלומים ששילם הנתבע למושב בגין דמי החכירה ובהתאם לטענות בעניין חוות הדעת בעניין דמי החכירה, אין מקום להתיר גם הגשת חוות דעת זו. הנתבע סבור כי יש לדחות את הבקשה.

בית המשפט המחוזי מרכז-לוד ה"פ 66456-01-20 סורני(המנוח) ואח' נ' רשות מקרקעי ישראל מחוז מרכז ואח' לפני כבוד השופט רמי אמיר המבקשים .1 עמליה סורני ת"ז 073500936 .2 צדוק סורני ת"ז 022367452 ע"י ב"כ עו"ד אליהו נאמן המשיבים .1 רשות מקרקעי ישראל מחוז מרכז 500106298 ע"י ב"כ עוה"ד אילת גופמן ושרון לייב פלג מפרקליטות מחוז מרכז – אזרחי. .2 עו"ד אריה חגאג, בתפקידו ככונס נכסים פסק דין

יחד עם זאת, נראה שהדבר נעשה באותה עת ללא מחאה, כיוון שגם רמ"י מצידה לא הביאה כל ראיה לכל דרישה שהעלתה בפני המנוח בעיניין זה בשנים אלו, או כי פעלה להפסקת השמוש החורג שנעשה במקרקעין באותן שנים.

ואולם רמ"י הייתה נכונה לחתום על חוזה חכירה בהתאם לתנאים שנקבעו בפשרת 91, קרי חוזה חקלאי לתקופה של 25 שנים משנת 1983 (כלומר עד ראשית 2008 – ר.א.), ובתנאי שהמנוח ישתמש במקרקעין למטרה לשמה הוחכרו (המטרה החקלאית) או שימציא היתר כדין לשימוש חורג [נספחים י"ג ו-ט"ו לתובענה].

שישית, בתשובה לטענת ההשתק, המניעות והויתור בשל כך שרמ"י לא הגישה תביעה לפינוי או תביעת דמי שימוש: אין בכך כדי להעיד על זכויות של המחזיק או כדי להעניק לו זכויות, ויש להביא בחשבון את אילוצי הרשות הפועלת תחת משאבים מוגבלים.

אשר על כן, לא היה עוד צורך בקונסטרוקציה של אישור לשימוש חורג במסגרת חוזה לשימוש חקלאי במתוה של פשרת 91, וניתן היה להציע למנוח חוזה חכירה חדש לשימוש תעשייתי ובתנאים הנוהגים לגביו ברמ"י. בהתאם לכך, פנתה רמ"י למנוח בשנת 1994, והציעה לו חוזה חכירה חדש כזה התואם את החלטות מועצת מקרקעי ישראל שחלו לגבי חוזים שבשינוי ייעוד.

...

אין לתת לכך יד. ב"כ המבקשים הוסיף וטען, כי יש להיעתר לתביעה משיקולי צדק, כיוון שמדובר באלמנה ויתומים ששלושה מהם נכים, והמגרש נושא התביעה הוא עיקר רכושם.

המבקשים לא השכילו להראות כל זכות של המנוח, וממילא לא הראו כל זכות משלהם, ולכן יש לדחות את תביעתם.

סוף דבר על יסוד כל האמור לעיל, אני דוחה את התובענה.

בית משפט השלום באשדוד ת"א 6666-03-18 מינהל מקרקעי ישראל/האגף העירוני נ' אורלי ואח' תיק חצוני: בפני כבוד השופטת עדי אייזדורפר תובעת רשות מקרקעי ישראל ע"י ב"כ עו"ד גלס נתבעים 1. פרחן ואח' ע"י ב"כ עו"ד בר ממשרד עו"ד חן 13. ועד מקומי שדה עזיהו – ניתן פסק דין

משאלה הם פני הדברים, אין מקום לקבוע כי מדובר באחסנה מסחרית, באופן המצדיק חיובו של הנתבע ברווח יזמי ביחס לשימוש זה. מועד כניסתם לתוקף של הצוים מחד גיסא, מדובר בתביעה שהוגשה עוד בשנת 2018, ביחס לשימושים המפורטים בדו"ח פקוח שנערך 3 שנים קודם לכן, בשנת 2015, ועל כן מצופה היה כי במהלך כל השנים שחלפו, יפעלו הנתבעים להסדיר את השימושים הניתנים להסדרה עד כה ולהפסיק שימושים חורגים שלא ניתן להסדירם, דבר שלא נעשה.

סיכומם של דברים החיוב בגין דמי השמוש הראויים בגין השימושים המפורטים בסעיפים 1-4 לעיל, הנו כמפורט להלן: נגרייה – 200 מ"ר, החל מיום 5.2.15 ועד למועד הפינוי בפועל, בצרוף רווח יזמי.

...

מכל מקום, בנסיבות העניין נידרש הקבוץ ע"י רמ"י לפנות את המזנון ומכאן תביעת הקבוץ כנגד הנתבע להפסקת השמוש החורג של המזנון ולסילוקו ממקרקעי הקבוץ.

בהקשר זה אבקש להפנות לאמור בסעיף הראשון להסכם ההרשאה, הקובע כי תנאי בסיסי הוא כי הנתבע בעצמו יישא או ישפה את הקבוץ בגין כל הוצאה, עלות, מס, אגרה, ארנונה, היטל, ו"דמי שימוש חורג לרשות מקרקעי ישראל".

בעיניין זה יובהר כי לאחר שהתברר כי הנתבע איננו רשאי לעשות שימוש מסחרי במקרקעי הקבוץ ונוכח דרישת רמ"י הרי שמוטלת חובה על הקבוץ לפעול לפינוי הנתבע משימושו המסחרי במקרקעי הקבוץ.

...

באשר להוצאות ההליך, ובשים לב לכך שלא היה מקום להגיש את התביעה שכנגד, בהיותה נעדרת עילה, העדר יריבות מול רמ"י, העדר נזק, והעלאת טענות סרק מן הגורן ומן היקב, שחלקן שגויות וחלקן נעדרות כל בסיס, ובשים לב לכך שבמסגרת ההליך שלפניי התנהלו 4 דיונים, ובכלל זה, שני דיוני הוכחות, הוגשו תצהירים מטעם כלל הצדדים שלעניין ומצאתי כי הנתבע האריך את ההליכים שלא לצורך ופעל בניגוד להוראות תקנה 4 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018, בנצלו לרעה את ההליך המשפטי ואף הגיש תביעה שכנגד ללא שום עילה ובהעדר יריבות מול רמ"י, הרי שאין מנוס מלהביא עניין זה בחשבון.

עם זאת ולפנים משורת הדין ונוכח מצבו של הנתבע, אני מורה לנתבע ולתובע שכנגד לשאת בהוצאות ושכר טרחת כל אחד מהבאים: הקיבוץ ורמ"י, בסך של 23,400 ₪, כל אחד.

בנסיבות העניין אני מורה על פיצול סעדים, כמבוקש.