תביעת רשות מקרקעי ישראל לדמי שימוש ראויים וצווים אופרטיביים

עניינו של פסק הדין שבפניי הנו בעתירת התובעת (במסגרת שתי תביעות שאוחדו), רשות מקרקעי ישראל, לחיוב הנתבעים בתשלום סך של 2,340,683 ₪ שמקורו בדמי שימוש ראויים שנטען כי הופקו שלא כדין וכן לצוים אופראטיביים שונים (הפסקת שימוש, הריסה ופינוי) בקשר עם המבנים נשוא דמי השמוש.

...

לטענת התובעת במסגרת ביקורים שנערכו על ידי מפקח מטעמה, נמצאו בניה ושימושים לא מורשים במבנים שונים (שסומנו בתשריט שצורף), כדלקמן: מבנה 1 – מבנה שאושר כחקלאי משמש למגורים ללא אישור התובעת; מבנה 3 – מבנה שהוקם ללא אישור ומשמש למגורים, הכל ללא הסכמת התובעת; מבנה 4 – מבנה שהוקם ללא אישור ומשמש מחסן למשקאות, הכל ללא הסכמת התובעת; מבנה 5 – מבנה שהוקם ללא אישור ומשמש מחסן ריהוט, הכל ללא הסכמת התובעת; מבנה 6 – מבנה שהוקם ללא אישור ומשמש חברה לצביעת כבישים, הכל ללא הסכמת התובעת; מבנה 7 – מבנה שהוקם ללא אישור ומחציתו משמש לאחסנה, הכל ללא הסכמת התובעת; מבנה 8 – מבנה שהוקם ללא אישור ומשמש לאחסנה, הכל ללא הסכמת התובעת; מבנה 9 –מבנה שהוקם ללא אישור ומשמש לשתי יחידות מגורים, הכל ללא הסכמת התובעת; מבנה 10 – מבנה שהוקם ללא הסכמת התובעת; מבנה 11+12 – מבנה שהוקם ללא אישור ומשמש למגורים, הכל ללא הסכמת התובעת; מבנים 13+14 - מבנה שהוקם ללא אישור ומשמש למגורים, הכל ללא הסכמת התובעת; מבנה 15 + 15א – מבנים שהוקמו ללא אישור ומשמשים למשרדים לחברת משאיות, הכל ללא הסכמת התובעת; מבנה 17 - מבנה שהוקם ללא אישור ומשמש למוסך למשאיות ללא הסכמת התובעת; על רקע האמור, עתרה התובעת לסעד של דמי שימוש (אשר הועמד בסופו של יום בסיכומי התובעת על סך של 2,340,683 ₪) וכלל בנוסף רכיב נוסף של דמי שימוש ביחס לתקופה שלאחר הגשת התביעה.

סוף-דבר: לאור כל האמור לעיל, התביעה (המאוחדת) מתקבלת בהתאם למפורט להלן: ביחס לסעד הכספי של דמי השימוש, הרי שלאחר ריכוז כלל ערכי דמי השימוש לשנים 2011 (חודשים 9-12), 2012, 2013, 2014, 2015, 2016, 2017 ו-2018 (חודשים 1-8) כפי שפורטו לעיל, זכאותה הכוללת של התובעת לתשלום דמי שימוש מהנתבעים עומדת על סך של 1,967,396 ₪.

בנסיבות העניין הנני מורה לנתבעים להפסיק את השימוש הלא חקלאי בו ולהשיב את המצב במבנה למצבו וייעודו על פי ההיתר ובכפוף להוראות כל דין.

מבנים 15+15א; אין מקום להיעתר למלוא הארכה המבוקשת שהתבקשה לצורך הכשרת המבנה (ר' סעיף 65 לסיכומי הנתבעים).

בית משפט השלום ברחובות ת"א 5797-01-18 רשות מקרקעי ישראל מחוז מרכז נ' לוי ואח' תיק חצוני: בפני כבוד השופט ישראל פת תובעים רשות מקרקעי ישראל מחוז מרכז ע"י ב"כ עוה"ד נתבעים 1. אורי לוי ע"י ב"כ עוה"ד 2. ירחיב מושב עובדים להתישבות שיתופית בע"מ ע"י ב"כ עוה"ד פסק דין

לפניי תביעה למתן צו הריסה וצו מניעה קבוע ביחס למבנים שהוקמו שלא כדין, במסגרת בניה לא מורשית במשקו של הנתבע 1, וכן לפסיקת דמי שימוש ראויים במבנים.

כן מודיעה הנתבעת במסגרת הסכם זה כי היא תכבד כל פסיקה שתנתן בהליך זה ובילבד שלא יינתן כל סעד אופראטיבי נגדה.

סמכותה של רמ"י לגבות דמי שימוש בגין השמוש בקרקע ועשיית עושר ולא במשפט גביית דמי שימוש ראויים מעוגנת בהלכה הפסוקה, הקובעת כי זו מבוססת על חוזה חכירה בין הצדדים ומקום שאין בו חוזה - מכח דיני עשיית עושר ולא במשפט.

...

משענייננו בהתנהגות עבריינית, שאף הפכה למכת מדינה, הרי שאין מנוס מלנקוט בצעדים עונשיים.

באשר לדמי הפיתוח, הרי שמצאתי כי המומחה אברבוך הביא בחשבון גם עניין זה. תוצאה אשר על כן אני מורה על הוצאת צו מניעה קבוע האוסר על הנתבע לבנות כל מבנה במקרקעי המשבצת ובמגרש ללא קבלת היתרי בניה ואישורים מטעם התובעת, כמו גם מטעם האגודה.

כן ישלם הנתבע לתובעת שכר טרחת עו"ד והוצאות משפט בסך כולל של 25,600 ₪, וזאת, בהתאם לתעריף המינימלי המומלץ.

בית משפט השלום בבית שמש ת"א 22978-10-17 רשות מקרקעי ישראל מחוז מרכז נ' וקנין ואח' בפני כבוד הנשיא שמואל הרבסט תובעת רשות מקרקעי ישראל מחוז מרכז ע"י ב"כ עוה"ד יגאל מינדל נתבעים 1. מיכאל ועקנין 2. חדוה ועקנין 3. מושב צלפון - צלפון אגודה שיתופית חקלאית בע"מ – נמחק בהסכמה ע"י ב"כ עוה"ד יצחק פרץ ושמרה דהן פסק דין

לאחר תחילת הדיונים בהליך זה, הגיעו הצדדים להסכמה אשר קיבלה תוקף של החלטה ועל פיה בפסק הדין יינתנו צוים כמבוקש בכתב התביעה (ראו פרוטוקול הדיון והחלטה מיום 2.7.20), כך שהסוגיה שנותרה להכרעה הנה עניין דמי השמוש הראויים עבור השימושים שנעשו בנחלה, ובכך יעסוק פסק הדין.

על כן, מבקשת התובעת לקבל את התביעה, לתת את הצוים האופרטיביים כמוסכם ולאמץ את השומה שהגישה ואת החישוב האריתמטי שהוגש בהתאם לה ולחייב את הנתבעים בסכום התביעה בצרוף ריבית והצמדה מיום הגשת התביעה ועד למלוא התשלום בפועל.

זהו מעשה שאין לעשותו, אולם כאשר באים אנו לחשב את המחיר הראוי בדבר הפרת חוזה זו- הרי ששיקולי צדק מתגנבים להם לחישובי השמאים ולמקדמי הרווח ומחייבים, כך אני סבור, הקלה נוספת, מסוימת, אשר תביע את הבנתה של התובעת, רשות מקרקעי ישראל, ואת התייחסותה, לרקע ההסטורי אשר פורט לעיל.

...

סוף דבר בהתחשב במכלול שיקולים אלה, ולנוכח נסיבותיה של התובענה כפי שפורטו כאן, נדמה כי יש לאמץ במקרה זה את חוות הדעת שהוגשה מטעם הנתבעים ולדבוק בצד המקל של גובה דמי השימוש הראויים- היינו, בחירה במקדם בן 5% והסכומים הנגזרים ממנו.

זהו מעשה שאין לעשותו, אולם כאשר באים אנו לחשב את המחיר הראוי בדבר הפרת חוזה זו- הרי ששיקולי צדק מתגנבים להם לחישובי השמאים ולמקדמי הרווח ומחייבים, כך אני סבור, הקלה נוספת, מסוימת, אשר תביע את הבנתה של התובעת, רשות מקרקעי ישראל, ואת התייחסותה, לרקע ההיסטורי אשר פורט לעיל.

סיכומו של דבר, אריתמטית, ראוי היה כי הנתבעים ישאו בתשלום דמי שימוש ראויים בהתאם לחוות דעת המומחה מטעמם, בשיעור של 184,075 ₪.

בית משפט השלום בבאר שבע ת"א 5398-07-16 מנהל מקרקעי ישראל - מחוז דרום נ' צלנר ואח' תיק חצוני: בפני כבוד השופטת נעם חת מקוב תובעת מדינת ישראל – רשות מקרקעי ישראל ע"י ב"כ עוה"ד יגאל מינדל נתבעים 1. **** צלנר 2. שולמית צלנר שניהם ע"י ב"כ עוה"ד מ. מויאל 3. מושב עין הבשור – ניתן פסק דין

התובעת אינה חולקת על כך שהשימושים המפרים הופסקו זה מכבר (לשיטת הנתבעים בסוף יולי 2016 הופסקה פעילות המוסך, ע' 38 ש' 31-32), ועל כן היא מבקשת כי יינתנו הצוים האופרטיביים הנוספים שנימנו בכתב התביעה וכן כי הנתבעים יחויבו בדמי שימוש החל משבע שנים לפני הגשת התביעה ועד למועד הפסקת השמוש בפועל.

על כן, גם אילו קבלתי את טענת הנתבעים כי במצב בו הם עומדים לפני הסדרה (או חושבים שהם עומדים בפני הסדרה, בעידוד התובעת), ראוי להחיל עליהם את שיעור דמי השמוש החל בקוו העימות בתקופה של טרם עריכת עסקה, הדבר יהיה נכון רק עד מרץ 2009 וממילא התביעה הכספית כאן היא מיולי 2009, מאחר שכתב התביעה הוגש ביולי 2016.

...

סוף דבר העולה מן המקובץ הוא כי אני מחייבת את הנתבעים לשלם לתובעת דמי שימוש ראויים בגין שטח של 872.1 מ"ר על פי השווי שקבעה השמאית מטעם בית המשפט, הכולל רווח יזמי בשיעור של 5%, כשדמי השימוש יעמדו על שיעור של 6%.

בכל הנוגע לצווים האופרטיביים שהתבקשו, ניתן בזה צו מניעה כפי שהתבקש על ידי התובעת וכן אני מורה לנתבעים לפנות מן המקרקעין את הציוד הקשור לשימוש במקרקעין כמוסך וזאת בתוך 60 יום מקבלת פסק דין חלקי זה. ככל שלא יעשו כן, רשאית התובעת לעשות כן ולחייב את הנתבעים בעלות הפינוי.

התביעה להורות על הריסת המבנים ופינויים נדחית.

בתחילה נדרשו בתביעה סעדים של פינוי המבנים המשמשים לשימוש המפר והריסתם, אולם לאחר שהוסכם שהשימושים המפרים הופסקו, הסעדים הנתבעים כעת הם הסעד הכספי (דמי שימוש עבור מלוא תקופת השמוש) וסעדים אופראטיביים לעתיד למניעת שימוש מפר בעתיד.

התובעת הפניתה לפסק דין שניתן על ידי בת"א 30856-05-17 רשות מקרקעי ישראל נ. אריה רבי, שם הוחלו דמי שימוש של 6%, אולם גם שם הובהר כי נושא זה אינו חד משמעי והטעם לקביעה זו בפסק הדין היה כי הנתבע שם לא חלק על כך. מנגד בת"א (חי') 33174-11-15 רשות הפיתוח נ. ספיר, הייתה הסכמה בין שמאי הצדדים כי דמי השמוש צריכים לעמוד על 5% בלבד.

הנתבע הוא בר הרשות במקרקעין וככל שנעשה בהם שימוש על ידי הנתבע 2 הוא נעשה בהסכמתו ובאישורו של הנתבע (והנתבע לא טען אחרת) ועל כן האכיפה בעיניין המקרקעין, איננה בררנית והתביעה הכספית ממילא איננה תביעה של "עיצום כספי". מצבו הכלכלי של הנתבע לטענת התובעת, מצבו הכלכלי של הנתבע לא יכול להיות שיקול בקביעת סכום דמי השמוש הראויים.

בנוסף, ניתנים צוים אופראטיביים לעתיד, בהתאם לכתב התביעה, בהעדר היתנגדות של הנתבע.

...

אינני מקבלת טענה זו של הנתבע.

ההליך הוא אזרחי ועל כן מטבע הדברים, פסק הדין איננו גזר דין והנתבע אינו מורשע במסגרת הליך זה בשום עבירה.

סוף דבר העולה מן המקובץ הוא כי אני מחייבת את הנתבע לשלם לתובעת דמי שימוש על פי שומת השמאי מטעם בית המשפט לתקופות שנקבעו על ידי התובעת בתחשיב שערכה, אולם בשיעור של 5% ולא של 6% כפי שערכה התובעת.