תביעת רכיבי שכר לעובדי משרד החינוך

החל מחודש ינואר 2012 חל שינוי בתלושי השכר של התובע, כאשר הנתבעת החלה לשלם לו בהתאם לרכיבי השכר המשולמים לעובדי הוראה במשרד החינוך (בשאלה האם שולם לתובע על פי חלקיות המשרה לה היה זכאי חלוקים הצדדים) ביום 16.5.12 נימסרה לתובע הודעה בדבר כוונה לסיים עבודתו וזימון לשימוע .

ראשית , בסעיף 34 לכתב התביעה נטען מפורשות כי "במהלך השנים היה זכאי התובע לתשלומים נוספים החלים על הנתבעת מכח היותה מוסד מוכר שאינו רישמי, בין היתר גמולי שכר שונים בגין עבודתו כמחנך, גמור למורה/אב, יום חופש שבועי... ועוד". אם כן התובע לא הגביל עצמו לרכיבים ספציפיים.

...

בנסיבות אלה, נוכח העדר נסיון מצד התובע למנוע פיטוריו ולהביא בפני הנתבעת את השיקולים שלדעתו רלבנטיים, מחד, ואולם מאידך, בהנתן משקל רב לעלותו כל התובע, תוך התעלמות בוטה מגילו והמשמעות הנגזרת מכך, אנו סבורים כי יש מקום לפסוק לו פיצוי בגין פיטורין שלא כדין, אשר בנסיבות הענין יועמד ע"ס 10,000 ₪ .זאת ייעשה בתוך 60 יום.

כן תשלם הנתבעת לתובע פיצוי בגין פיטורין שלא כדין בסך כאמור בסעיף 87.

ככל שאין בידם אפשרות להגיע לסכום כאמור ,יודיעו בתוך מועד זה עמדתם בדבר כוונת בית הדין למנות מומחה אשר יכריע במחלוקות בין הצדדים לענין זה. בשלב זה , ונוכח תוצאותיו של פסק דין חלקי זה, תשלם הנתבעת לתובע הוצאותיו ושכ"ט עו"ד בסך 15,000 ₪.

בתביעה שבפנינו דרש התובע פצויי פיטורים כמו גם פיצוי בגין צורת הפיטורים וכן רכיבי שכר שונים שלא שולמו לו ואותם יש לשלם, לטענתו, בהתאם לכללים של משרד החינוך.

...

לא מצאנו ממש בטענות הנתבע אודות קיומה של מחלוקת של ממש.

לא שוכנענו שהתובע ניסה לעשות כן וכי נבצר ממנו שיעשה כאמור.

סוף דבר הנתבע ישלם לתובע תוך 30 יום מיום שיומצא לו פסק הדין את הסכומים הבאים: א. גמול חינוך בסך 12,192 ₪.

לבסוף, ביקשה התובעת לחייב את הנתבעת לשלם לה פצויי פיטורים שלטענתה לא שולמו לה. הנתבעת, מצידה, טענה כי שילמה לתובעת את מלוא שכר העבודה לו הייתה זכאית וכי בחלק הארי של תקופת העבודה לא הייתה היא מחויבת לשלם לעובדיה שכר כמו לעובדי משרד החינוך, שכן לא הייתה מתוקצבת ע"י משרד החינוך ולא הייתה כפופה לרשוי ופקוח מטעמו, ובכל מקרה התובעת לא הייתה זכאית למי מבין רכיבי השכר שנתבעו.

...

מכאן שגם רכיב התביעה של התובעת, לפיצוי בגין העדר הפרשות פנסיוניות להידחות.

סיכומו של דבר – תביעתה של התובעת נדחתה בעיקרה, וקבענו שהיא זכאית, מכלל תביעותיה, לפיצויי הלנה בגין שכר חודש אוגוסט 2010 ששולם באיחור, ולהפרשי פיצויי פיטורים שעומדים על סך של 37,144 ₪ בהפחתת הסכומים שהופרשו בגין המרכיב של פיצוי פיטורים.

בנסיבות אלה לא מצאנו לנכון ליתן צו להוצאות, ועל כן כל צד יישא בהוצאותיו.

בפסק הדין בעירעור נתקבלה טענתן החלופית של הגננות, שלפיה לאותן גננות שתביעתן להפרשי שכר משרד החינוך לתקופה שעד אוגוסט 2003 נתקבלה, יש לחשב את הפרישי השכר המגיעים לגננות בעד התקופה ספטמבר 2003 עד אוגוסט 2009 על בסיס שכר אוגוסט 2003 אשר היה צריך להשתלם להן בפועל, מכוח זכאותן להשוואת שכרן לשכר עובדי הוראה במשרד החינוך, כפי שנפסק בפסק הדין המשלים.

יצוין כי בנגוד לטענת התובעות, תובעת שלא קיבלה ב- 8/03 "גמול אם" ומתקיימים לגביה תנאים המקימים לה זכאות ל"גמול אם "לאחר 8/03 ובמהלך 9/03 עד 8/09 – אין היא זכאית לרכיב זה במסגרת התביעה דנן משום שהזכאות לרכיב זה לא התגבשה ב- 8/03. אולם היא רשאית הייתה לתבוע רכיב זה ולקבל אותו במידה שהגישה בגין רכיב זה תביעה נפרדת (כפי שנעשה, למשל, במקרה של לאה יוסף)". אין בידינו לקבל את קביעתו של בית הדין האיזורי לעניין פרשנות פסק הדין בעירעור.

...

לאחר שניתנה לצדדים הזדמנות להביע עמדה בעניין מתן פסק הדין בהתאם לתקנה 82 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב - 1991, החלטנו לדון בבקשות רשות הערעור כאילו ניתנה רשות והוגש ערעור על פי הרשות, בהתאם לתקנה האמורה, כך שפסק הדין יינתן על יסוד הבקשה, התגובה לבקשה, התשובה לתגובה וכלל החומר שבתיק.

יצוין כי בניגוד לטענת התובעות, תובעת שלא קיבלה ב- 8/03 "גמול אם" ומתקיימים לגביה תנאים המקימים לה זכאות ל"גמול אם "לאחר 8/03 ובמהלך 9/03 עד 8/09 – אין היא זכאית לרכיב זה במסגרת התביעה דנן משום שהזכאות לרכיב זה לא התגבשה ב- 8/03. אולם היא רשאית הייתה לתבוע רכיב זה ולקבל אותו במידה שהגישה בגין רכיב זה תביעה נפרדת (כפי שנעשה, למשל, במקרה של לאה יוסף)". אין בידינו לקבל את קביעתו של בית הדין האזורי לעניין פרשנות פסק הדין בערעור.

. אין צורך, בנסיבות מקרה זה, להידרש בפירוט להבחנות השונות המשפיעות על ישימותה של הדוקטרינה ועל היקף החריגים לה. די לציין, כי המונח "טעות ברורה" נתפרש לעניין זה, כמתייחס למקרה שבו, על בסיס מכלול העובדות של המקרה, מגיע בית-המשפט לערעורים למסקנה מוגדרת ומוצקה כי אכן נעשתה טעות (פסק-הדין הנ"ל בעניין Litman [39], בעמ' 1512).

גם אם קביעה זו גורמת לרשת נזק כספי, שכן עליה לשלם לחלק מהגננות כספים שעל פני דברים אינם מגיעים להם, לטעמנו אין מדובר בנזק הגורם לה "אי צדק של ממש" או "עוול ממשי", במידה כזו המצדיקה לחרוג מהעיקרון של סופיות הדיון.

מדובר בהליך שהוגש בשנת 2003, והגיעה העת לסיימו, וגם מטעם זה אין לאפשר פתיחה מחדש של דיון בפריט אחד בתחשיב, ולעכב את מתן חוות דעתו של המומחה וסיום ההליך.

סוף דבר: מכל הטעמים לעיל, בקשת רשות הערעור מתקבלת, ואנו קובעים כי ביחס לכל הגננות ששולמה להן "תוספת אם" בחודש אוגוסט 2003, רכיב זה יובא ייכלל בתחשיב הפרשי השכר המגיעים להן, וזאת לכל התקופה ספטמבר 2003 עד אוגוסט 2009.

בעיניין סקוסובסקי נקבעו הדברים הבאים, לעניין הסכם ההבראה האמור: "אנו סבורים, כי נוכח העובדה שמקור הזכאות של גננות הרשת הוא תקנה 3(א)(6) לתקנות חינוך ממלכתי שהיווה תנאי להכרה ברשת כמוסד מוכר, הרי משעה שהותקנה תקנה 3(ד) שבה נקבע במפורש כי בנסיבות המפורטות בתקנה רשאי השר להכיר במוסד גם אם לא מתקיימים תנאי תקנה 3(א)(6), אזי ככל שמתקיימות הנסיבות המפורטות בתקנה 3(ד) לא קמה לעובד הוראה במוסד מוכר זכאות לשכר עובד הוראה בחינוך הרישמי מכוח תקנות החינוך הממלכתי. לא ניתן לקבוע מחד כי תקנה 3(א)(6) חלה הן במערך היחסים המינהלי שבין המוסד המוכר לבין המדינה והן במערך היחסים שבין עובד הוראה במוסד המוכר לבין המוסד המוכר, כך שהפרתה מקימה לעובד ההוראה עילת תביעה עצמאית כנגד המוסד המוכר, ומאידך לקבוע כי תקנה 3(ד) חלה רק במערך היחסים המינהלי שבין המוסד המוכר לבין המדינה, ואין לה השלכה על מערך הזכויות והחובות של עובד הוראה והמוסד המוכר. לדעתנו, בהתאם לשני פסקי הדין בעיניין בוסי, הן תקנה 3(א)(6) והן תקנה 3(ד) חלות גם במערך היחסים שבין עובד ההוראה לבין המוסד המוכר, וככל שמתקיימות הנסיבות המפורטות בתקנה 3(ד) הרי שמכוח תקנות חינוך ממלכתי חב המוסד בתשלום שכרו של עובד ההוראה בהתאם להוראות תכנית ההבראה שאושרה מראש ובכתב על ידי משרד החינוך. מובן, כי במקביל ובנוסף לכך, ככל שתנאי ההעסקה בחינוך הרישמי הם גם חלק מחוזה העבודה האישי שבין עובד ההוראה לבין המוסד (בין מכוח סעיף 19 לחוק הסכמים קבוציים, תשי"ז – 1957, ככל שיחסי העבודה במוסד מוסדרים בהסכם קבוצי ובין מכוח חוזה אישי), יש לבחון אם החוזה האישי שונה כדין, בין במפורש ובין על ידי היתנהגות הצדדים. בעניינינו, אין למעשה מחלוקת בין העובדת לבין הרשת, ומקובל על העובדת שהחל מכניסתה לתוקף של תכנית ההבראה זכאית העובדת לתנאי השכר בהתאם להוראות תכנית ההבראה. לכך יש להוסיף, כי לתצהירו של מר רייך צורפו הסכמים בין הרשת לבין העובדת, שבהם הסכימה העובדת במפורש לעבוד בהתאם להוראות תכנית ההבראה. לטענת העובדת, התחשיב שערכה תואם את הוראות תכנית ההבראה, שלא שללה את זכאות הגננות ברשת לרכיבי השכר של גננת בחינוך הרישמי, אלא קבעה כי תחול הקפאה על הותק והדרגה החל מחודש ספטמבר 2009." יצוין כי בעיניינו, בשונה מעניין סקוסובסקי, לא הוכח שהתובעות הסכימו לשינוי בתנאי העבודה במפורש או על ידי היתנהגות הצדדים, וכי החוזה האישי שונה כדין.

...

על רקע האמור לעיל, בענייננו, הוגשה תביעתן של התובעות ביום 16.8.2016, בה עתרו לתשלום זכויות לתקופה שמחודש 09/2003 ועד לסיום עבודתן ברשת הגנים בחודש 08/2010, ובכלל זה הפרשי שכר והפרשות מעסיק לקופות גמל, הפרשי פיצויי פיטורים, קבלת מענק יובל ודמי הבראה, וזאת בהתאם לתנאי שכר מעודכנים של עובדי הוראה בחינוך הרשמי, ולאור הפחתת ותק וכן הפחתת שכר חד צדדית שנעשו, לטענתן, בניגוד לדין.

טענת הנתבעת בדבר התיישנות מעשה בית דין אין בידינו לקבל את טענות הנתבעת בסיכומיה לעניין התיישנות ובדבר קיומו של מעשה בית דין.

וכלשונה, לעניין טענות הנתבעת לקיומו של מעשה בית דין: "לאור העובדה כי פסיקת בית הדין בפסק דין המשלים היתה רק עד ליום 26.2.09, לא מצאתי מקום לדון בטענת מעשה בית דין שהעלתה המבקשת שכן ברי כי בית הדין לא הכריע בגין עילות אלו ואף נתן את החלטתו המפורשת מיום 1.1.13, בפסק הדין המשלים, כי זכאיות התובעות להגיש תביעה ביחס לתקופה שלאחר הגשת התביעה הראשונית, יכולות הן לעשות כן. וכאמור הדבר אושר במסגרת הערעורים הן בפסק הדין בערעור הראשון והן בפסק הדין בערעור השני." סוף דבר הנתבעת תשלם לתובעות, בתוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין, את הסכומים הבאים, בתוספת ריבית והפרשי הצמדה מיום הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל: לתובעת 1, גב' אילה חיים: בגין הפרשי שכר – סך של 30,680.

בנוסף, הנתבעת תשלם לכל אחת מהתובעות סך של 6,000 ₪ עבור שכ"ט עו"ד והוצאות משפט.