תביעת רופאה להכרה בדלקת ריאות ודלקת קרום הלב כפגיעה בעבודה

" לשאלה: "האם אסטמה זו נרשמה כאבחנה ברשומי קופת החולים טרם תחילת עבודתו? אם כן באיזה תאריך מופיע מיסמך זה?" השיב המומחה הרפואי: "איבחנה של אסתמה מופיע בתיק הרפואי רק בשנת 2017 ולא טרם תחילת עבודתו. טרם תחילת עבודתו יש איבחנה של נזלת ודלקות של הסימפוניות לעיתים קרובות, כבר בילדות." לשאלה: "האם נכון שלא הוזכרה כל תחלואה נשימתית של התובע הנ"ל בטרם החל לעבוד בחברת התרופות באף אחד מסיפורי המחלה שנלקחו על ידי כלל הרופאים - רופא מישפחה, רופא ריאות, רופא אלרגיה, ורופא תעסוקתי שבדקו את התובע?" השיב המומחה הרפואי: "לא נכון, כתבתי בחות דעתי כי כבר ב-1991 יש רישום על מחלה נשימתית של הסמפונות (ברונכיטיס) וכך מספר פעמים בשנה (על פי הרישום הידני) כולל דלקת ריאות ב 1995. לאחר מכן מופיע במהלך הביקורים אצל הרופא המטפל, איבחנה של נזלת אלרגית ב-31-01-2002. (רשומות מצורפות)." לשאלה: "האם נכון שרופא תעסוקתי ד"ר טרייבר בבדיקתו את התובע בתאריך 24.8.18 ו-21.8.18 תיאר חשיפה גבוהה לאבק תרופות?" השיב המומחה הרפואי: "לא צורפו ביקורים של ד"ר טרייבר לשאלות, כך שאינני יכול להתייחס, אך גם אם נכתב ע"י דר טרייבר, חשיפה גבוהה לאבק תרופות, לא ניתן להעריך ערך של חשיפה על פי בדיקת החולה, גם כשאתה מומחה ברפואת ריאות וברפואה תעסוקתית כמו דר' טרייבר, אלה רק על פי ניטור סביבתי שמתבצע במקום העבודה, אבל אין בידינו וגם לא בידיו של דר' טרייבר ניטור שכזה, בנוסף אין משמעות לחשיפה ל"אבק תרופות" כמו שהנבדק נמצא רגיש לעץ זית ולאבק בית הוא יכול להיות רגיש לחומר ספציפי א וב ואפילו ג אבל לא ל"אבק תרופות.

" נוכח האמור בחוות הדעת ובמענה לשאלות ההבהרה, הודיע הנתבע על הסכמתו להכיר בהחמרה בנזלת האלרגית ממנה סובל התובע כפגיעה בעבודה, ואולם התובע היתנגד לכך, והודיע כי הוא עומד על קבלת התביעה במלואה.

לשיטתו, חוות דעתו של המומחה, ברורה, קוהרנטית ומנומקת, ואין עילה המצדיקה לסטות ממנה, בפרט בשים לב להלכה הפסוקה בדבר מעמדה של חוות דעתו של מומחה מטעם בית הדין והמשקל שיש לייחס לה. דיון והכרעה לאחר שנתתי דעתי לטענות הצדדים ועיינתי בחוות דעתו של המומחה הרפואי ובכלל החומר שבתיק, הגעתי לכלל מסקנה כי אין מקום לסטות מחוות דעתו של המומחה, ומשכך יש לקבל את התביעה באופן חלקי, כפי שהוצע על ידי הנתבע.

...

סוף דבר על יסוד חוות דעתו של המומחה הרפואי, התביעה מתקבלת בחלקה, כך שמתקיים קשר סיבתי בין מסוג החמרה בין הנזלת אלרגית ממנה סובל התובע לבין תנאי עבודתו, ואילו תביעת התובע ביחס למחלת האסטמה – נדחית.

אין בידי לקבל את טענת התובע לפיה יש לחייב את הנתבע בהוצאות משפט עו"ד על הצד הגובה נוכח התמשכות ההליך.

משכך, בשים לב לתוצאת ההליך, ולכך שהנתבע נתן את הסכמתו להכיר בהחמרה בנזלת האלרגית עוד בטרם ניתן פסק דין, ולכך שיתר טענות התובע נדחו, סבורני כי יש לפסוק הוצאות על הצד הנמוך.

הנתבע הכיר בתאונה אשר ארעה לתובעת ביום 22/01/19, כתאונת עבודה (להלן: "התאונה") וכן הכיר בפגימה "דפיקות לב מהירות" כפגימה הנובעת מהתאונה.

הליקוי שאובחן אצל התובעת מיום 22.01.19 הנו ארוע דפיקות לב. קרי הרגשת דופק מהיר, כפי שארע לה במצבים דומים בעבר, וכפי שתואר בביקור אצל רופא המשפחה והקרדיולוג ד"ר עבוד בשנת 2014.

לפי הספרות הרפואית הסיבות להתרחבות האאורטה העולה הנן מרובות: תורשה, מחלות גנטיות, תהליך דגנרטיבי אתרו סקלרוטי, דלקות, מחלות זיהומיות, סיבות מיכאניות (טראומה מיכאנית), עישון, יתר לחץ דם, גיל, מחלות ריאה חסימתיות, מחלות כלי דם ,רקע משפחתי של היתרחבות אאורטה.

התובעת הוסיפה וטענה כי האבחנות קשורות לתנאי העבודה ולתאונה, ובמיוחד ההרחבה באאורטה אשר נגרמת מלחץ דם מוגבר וממצבי סטרס, וזה מה שארע ביום התאונה, שכן לחץ הדם עלה באופן קצוני ומצב חרדה (סטרס), הפגיעה העמוקה בתובעת והרגשת העלבון והטרול, גרמו להתרחבות האאורטה, כך שהיה על הנתבע להכיר באבחנה זו וכי חרף קביעת המומחה יש להכיר באבחנות כתאונת עבודה.

עם זאת עולה באופן אשר אינו משתמע לשתי פנים כי לעמדתו של המומחה, התאונה גרמה להחמרה זמנית וחולפת במחלת המעי הרגיז, ובכך המומחה קובע קיומו של קשר סיבתי בין התאונה לבין מחלה זו על דרך ההחמרה, כך שיש מקום לקבל את התביעה בכל הנוגע לאבחנה ABDOMINAL PAIN, אשר נדחתה על ידי הנתבע.

...

ביום 06/08/2021, ניתנה החלטת ראש המותב הבאה: "לאחר שבחנתי את טענות התובע בבקשתו מיום 18/07/21 למינוי מומחה רפואי אחר בתחום הקרדיולוגי (להלן: "הבקשה"), תגובת הנתבע מיום 02/08/21 וכלל החומר אשר בתיק, נחה דעתי כי בטרם מתן החלטה בבקשה, יש להפנות למומחה מטעם בית הדין, ד"ר סמיר דקה, שאלות הבהרה נוספות וזאת לאור המסמך הרפואי אליו הפנה התובע וצורף לבקשה, וכן לאור העובדה לפיה על פניו יש מקום שהמומחה יפרט וינמק את תשובתו לשאלת ההבהרה השנייה, אשר הופנתה אליו בהחלטה מיום 09/05/21 .

אין לחשש עתידי כלשהו, כשלעצמו, כדי להביא למסקנה של קבלת תביעה הואיל ובבסיס חוות הדעת עומדת המסקנה לפיה מדובר בליקוי אשר אובחן שנים לפני התאונה, והתאונה לא גרמה להחמרה כלשהי באותו ליקוי.

כמפורט לעיל, הלכה פסוקה היא כי בית הדין סומך את ידו על חוות הדעת של המומחה הרפואי שמונה על ידו ולא יסטה מקביעותיו, אלא אם כן קיימת הצדקה עובדתית או משפטית יוצאת דופן לעשות כן. מעיון בחוות דעת המומחה ותשובותיו לשאלות ההבהרה אשר הופנו אליו בשלושה סבבים, שוכנענו כי יש לאמץ את עמדתו וכי אין נימוק המצדיק סטייה ממנה.

לסיכום, התביעה מתקבלת בנוגע לאבחנה ABDOMINAL PAIN, ונדחית בנוגע לאבחנה ASCENDIN AORTA DILATATION AGITATIONS.

בחוות הדעת פירטה המומחית את תולדות המחלה ואת מימצאי הבדיקות, וציינה כי כבר בשנת 2006 בוצעו לנפגע צלומי ריאה (במסגרת אישפוז מסיבה אחרת), שהדגימו ממצאים העשויים להתאים לסיליקוזיס, אך לא נעשו פעולות רפואיות נוספות עד שנת 2010, אז כאמור אובחנה המחלה והנפגע הוכר בשל כך על-ידי המוסד לביטוח לאומי.

ד"ר שטיינברג התייחסה בחוות דעתה לידע הרפואי בסוגיה הנדונה, וציינה בין היתר כי "ידוע מן הספרות הרפואית כי חשיפה לאבק שיש, ובמיוחד למשטחי 'שיש' מלאכותי מתוצרת 'אבן קיסר' גורמים למחלת הסיליקוזיס". המומחית שללה את האפשרות שמחלתו של הנפגע היא סרקואידוזיס (אפשרות שהעלה המומחה מטעם הנתבעת), וקבעה כי "... מחלת הריאות של [הנפגע] מתאימה לסיליקוזיס מחשיפה לעבודה עם אבן קיסר". המומחית הוסיפה כי אין בנמצא טפול תרופתי יעיל למחלת הסיליקוזיס, וכי האפשרות הטיפולית היחידה היא השתלת ריאות.

אמנם נראה כי באותן שנים לא ננקטו אמצעי אכיפה ממשיים נגד הנפגע, ובחלק מהביקורים אף צוין ש"אין ליקויים", אך השגות בהקשרים אלה רלוואנטיות בעיקר כלפי המדינה, שאינה צד לתביעת המוסד לביטוח לאומי, ואין בהן כדי לגרוע מאחריותו של הנפגע, כבעל עסק וכמעביד, להכיר את הסיכונים וליישם אמצעי זהירות.

הנפגע עצמו כותב בתצהירו כי הרופא שאבחן את מחלתו (ד"ר ביטון) אסר עליו לעבוד בחשיפה לאבק מזיק (סעיף 121 לתצהיר).

חשיפה לא מבוקרת לאבק וללא הגנה מסוכנת לבריאות ויכולה לגרום למחלות קשות (כגון סיליקוזיס, סרטן ריאות, פיברוזיס, שחפת, דלקת מפרקים שגרונית, מחלות אוטואימוניות, זאבת אדמנתית, פגיעה בקרנית, פגיעה בכליות וגירוי בעור ובעיניים).

מעדותו של הנפגע עולה כי הוא כלל לא שת ליבו לאזהרות שנכללו במדבקה – אזהרות המכוונות ללא ספק לעוסקים בעיבוד משטחים – ולא טרח לקרוא אותה בעיון מתחילה ועד סוף.

...

יש לציין, כי אבן קיסר הבהירה בהסכם הפשרה גופו, וכן בדיון לפניי, כי הסכמתה לסיום ההליך מול הנפגע בפשרה נבעה ממגוון שיקולים (בהם שיקולים אנושיים), וכי היא עומדת על כל טענותיה בדבר היעדר חבות בנסיבות המקרה, ומבקשת לבררן במסגרת תביעת המוסד לביטוח לאומי (ראו גם החלטתי בפרוטוקול מיום 22.12.2022).

בענייננו, מצאתי גם אני למקד את הדיון בסוגיית הקשר הסיבתי, ולא להאריך בדברים בכל הנוגע ליסוד ההתרשלות (דומני שאין ספק בדבר קיומה של חובת זהירות של אבן קיסר כלפי מעבדי המשטחים שהיא מייצרת, ואין בידי לקבל את טענות הנתבעת שנועדו להדוף את מלוא החובות הקשורות לאזהרה ולהתגוננות מפני מחלת הסיליקוזיס אל כתפי המעסיקים והמדינה).

בדומה, גם לא מצאתי להיזקק לטענות נוספות שהעלתה הנתבעת, ובכלל זה לגבי תחולתו של סעיף 64(2) לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], התשכ"ג-1963, שעניינו מצבים שבהם "אשמו של אדם אחר הוא שהיה הסיבה המכרעת לנזק". סוף דבר תביעת רשלנות המושתתת על טיעון בדבר הפרה של חובת היידוע, האזהרה וההדרכה, תלויה – לשם הצלחתה – בהוכחת קיומו של קשר סיבתי בין הפרת החובה האמורה לבין התממשות הסיכון.

המסקנה שאליה הגעתי, לאחר שהאבק שקע והתמונה התבהרה, היא שבנסיבות הספציפיות של המקרה לא הוכח הקשר הסיבתי הנדרש לכינון האחריות הנזיקית.

לפיכך, דין תביעתו של המוסד לביטוח לאומי – להידחות.

רקע עובדתי תביעת התובע להכיר במחלת הריאות כ"פגיעה בעבודה", נדחתה על ידי המוסד לביטוח לאומי בטענה כי : "על פי סעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי, פגיעה בעבודה היא תאונת עבודה או מחלת מיקצוע. "מחלת מיקצוע" היא מחלה, שנקבעה כמחלת מיקצוע בתקנות, והמבוטח חלה בה עקב עבודתו.

שימת לב המומחה כי בכל הנוגע למחלקות שבהן עבד התובע והקף הניטור שבוצע במפעל, המסמכים המצורפים אינם ממצים בכל הנוגע לעבודת התובע.

מחלות ריאה הנגרמות ע"י מתכות או חשיפה לאסבסט או אבק מזיק, בדרך כלל מופיעות בגלל חסר יכולת של המערכת לנקות ולסלק את החומרים והיווצרות של תגובה ביולוגית מקומית (סוג של דלקת או צלקת).

מקובל להגיד שרק חשיפה לאסבסט גורמת להווצרות של פלקים בקרום הריאה העידר תסמינים קלינים לא שולל כלל חשיפה לאסבסט, הרבה פעמים יש פלקים ללא תסמינים ובנוכחות חשיפה ידועה לאסבסט ופלקים מתבצע מעקב רפואי למשך 30 שנה.

הביטוי הקליני של החמרת מצבו נמצא בביקור מ-30.08.1998 כאשר נרשם קושי בנשימה מספר ימים ע"י ד"ר עבדלגני עבד רופא מטפל.

...

בתיק הרפואי במכתב הפניה לביופסיה מ-1999 נכתב כי הנבדק שולל חשיפה לאסבסט! ב-1.06.2000 בדיקה חוזרת שנתית תעסוקתית אותם מאפיינים אותה מסקנה.

לאור כל האמור, מתקבלת חוות דעתו של ד"ר לוי והנני קובעת, כי מחלות הריאה והפלקים שבהם לקה התובע, נובעים מתנאי עבודתו ויש לראות בהם כ"פגיעה בעבודה".

אשר על כן, התביעה מתקבלת.

לפניי תביעת התובע להכיר במחלת הריאות בה לקה כתאונת עבודה על דרך תורת המקרוטראומה בהתאם לסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי, תשנ"ה-1995 (להלן – החוק), או כמחלת מיקצוע.

והשיבה: "לא מסכימה. לפי תאור הנסיבות הייחודיות לחשיפתו התעסוקתית של התובע כפי שציינתי בחוות דעתי אצל התובע צבר סיבות להתדרדרות במצבו הנשימתי לאורך השנים פנאומוטורקס וניתוח ריאות, תהליך דלקתי זהומי, עשון וחשיפה תעסוקתית. קיימות עדויות מדעיות התומכות באפשרות כי חשיפות תעסוקתיות אליהן נחשף התובע לגורמים המגרים ומזיקים לדרכי נשימה ולנוכח הנסיבות התעסוקתיות ללא אמצעי מיגון עלולות לגרום למחלת הריאות ממנה סובל התובע. לכן, לא מן הנמנע שליקויו של התובע נגרם או לפחות הוחמר על רקע תעסוקתי של חשיפה כפי שנחשף התובע. לעישון יש אינטרקציה לחשיפה התעסוקתית והגברה של הנזק הריאתי. לנוכח הנסיבות התעסוקתיות הייחודיות של התובע חשיפה יומיומית עבודה במשרה מלאה של 8 שעות ליום במשך 15 שנים קשה להיתעלם מהם, הסבירות של קשר סיבתי גבוהה מ-50%. מעבר לכך, להוסיף את הגיל הצעיר של איבחון המחלה, מימצאי בדיקת הכיח המגורה מלמדים על מקור זהום תעשייתי עם תגובה לחשיפה תעסוקתית והמשך עבודה בתנאים שלא תיאמו את המלצת הרופא התעסוקתי ללא חשיפה לאבק פליטת גזים או חומרים כימיים, מלמדים על כך שתנאי עבודתו היוו השפעה משמעותית על פי הפסיקה (בשיעור של 20% ומעלה). בדיקת MELISA מגלה רגישות למתכות. התובע נחשף למגוון של גורמים מזיקים לריאות ולא רק מתכות, כך שהבדיקה אינה חסרה לאבחנה.

הנתבע מצביע על פגמים שונים בחוות דעת המומחית לרבות, סרוב לנמק קביעתה בדבר קשר סיבתי מעל 50% בין מחלת התובע לתנאי עבודתו בשים לב לקביעתה כי לתובע פגם מבני בריאה, מענה לא ברור לשאלות ההבהרה, סתירות פנימיות, קביעות שרירותיות ובלתי מבוססות, המנעות מלהשיב על שאלות והתעלמות מן העובדות אשר הובאו בפניה.

לגבי שאלה זו די בהשפעה משמעותית (בשיעור 20% לפחות) של תנאי העבודה על קרות אותו הליקוי כדי שהוא יוכר כפגיעה בעבודה על פי תורת המקרוטראומה.

...

תמצית טענות הצדדים התובע טוען כי יש לקבל את תביעתו על בסיס חוות דעת המפורטת של המומחית אשר קבעה באופן חדש משמעי כי קיים קשר סיבתי בין מחלת הריאות ממנה סובל התובע לעבודתו.

העובדה שהמומחית אינה מומחית בתחום הראות אלא בתחום התעסוקתי אינה מצדיקה כשלעצמה דחיית המסקנה של המומחית, בשים לב לכך שאבחנת המומחית מתיישבת עם האבחנה של הרופא המטפל בתובע ועולה בקנה אחד עם המסמכים הרפואיים שהוצגו.

מהנימוקים האמורים סבורני שאין הצדקה לסטות מחוות דעת המומחית וראוי לאמץ את מסקנתה.

מהטעמים המפורטים לעיל, התביעה מתקבלת.