בכתב ההגנה טענו המשיבים כי המבקשים לא רכשו דירה מיזם או קבלן אלא לקחו חלק במיזם בנייה עצמית במסגרת "קבוצת רכישה". חברי הקבוצה הם היזמים או הקבלנים של דירתם.
החלטת בימ"ש קמא מיום 11.1.21:
בנוגע למסמכים שצוינו בסעיפים א'-ה', ז', ט' -י"ד ו – י"ז לדרישה מיום 20.10.20 נדחתה הבקשה להורות על גילוים ונקבע כי:
"המדובר בבקשה כללית, גורפת ומכבידה אשר המסמכים המבוקשים במסגרתה הנם הסכמי ההיתקשרות בין השותפים בינן לבין עצמם, בין האדריכלים, משרד עוה"ד, הסכמי השתוף, פרוטוקולים של ישיבות השותפים והסכמי הלווי הבנקאי. כל אלה, אינם מעניינם של המבקשים ואינם רלוואנטיים למחלוקת שבבסיס תביעה זו. המבקשים טענו טענות כלליות ולא מבוססות לעניין הרלוואנטיות של כלל המסמכים כמיקשה אחת, בניסיון להיבנות על מידע אפשרי שימצא באותם מסמכים. כל זאת, תוך הכבדה ניכרת ובלתי סבירה על המשיבות, בשים לב שמדובר במסמכים שהוכנו לפני כעשור, ותוך פגיעה בנושאים כלכליים ומסחריים ובסודות מסחריים המערבים גם מספר לא מבוטל של צדדים שלישיים".
תמצית טענות המבקשים בבקשת רשות העירעור:
המבקשים הבהירו בבקשה כי המסמכים שנדרשו רלוואנטיים ומהותיים להוכחת טענותיהם ואף הפנו למסמכים שונים.
המסמכים שגילוים נידרש אינם כוללים מידע שיאפשר לתובעים לקדם את עניינם בתובענה ולא ישרתו אותם בהוכחת הטענות בדבר ירידת הערך שנגרמה לדירה, משום המחלוקת האמתית היא מה שטח הדירה שנמסרה למבקשים מול שטח הדירה כפי שהוצג למבקשים עובר להצטרפותם לקבוצת הרכישה.
נקודת המוצא בהתדיינות אזרחית היא עיקרון הגילוי, אולם כנגד עיקרון זה עומדים שיקולים נוספים, ביניהם הגנה על האינטרסים הלגיטימיים של הצד המגלה.
...
משבחרו המבקשים לנסח את דרישותיהם באופן רחב וגורף, אני סבורה כי התוצאה אליה הגיע בימ"ש קמא סבירה ועל כן אינה מצדיקה התערבות חריגה של ערכאת ערעור בשיקול דעתה של הערכאה הדיונית.
לא מצאתי מקום להיעתר לבקשה להוספת ראיה לבקשה למתן רשות ערעור – מדובר ב"צילום מתוך הטבלה שנערכה ע"י שמאי הפרויקט – דו"ח 0, ובו פירוט הדירות, שטחן, ומחיר עלות הקרקע של הדירות בפרויקט".
לסיכום:
לאור האמור לעיל, יש ליתן רשות ערעור ולדחות הערעור לגופו.
