תביעת רואה חשבון נגד עורך דין בגין רשלנות מקצועית

המחלקה הכלכלית בבית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו תנ"ג 32874-01-18 סוקרטס בגוש 6164 בע"מ נ' ארז אהרוני, עו"ד, יובל גייער, נשר בז בע"מ, זיסמן, אהרוני, גייר ועדי קפלן ושות', זיסמן אהרוני גייר ושות' והורוביץ עידן סבו טבת & כהן טבח רואי חשבון בעיניין: קולנוע שביט בע"מ לפני כבוד השופט מגן אלטוביה התובעת: סוקרטס בגוש 6164 בע"מ ע"י ב"כ עוה"ד בעז פייל ואיל אייכל הנתבעים: 1. ארז אהרוני, עו"ד 3. נשר בז בע"מ 6. זיסמן אהרוני גייר ושות' ע"י ב"כ עוה"ד רון ברקמן, נחום קובובסקי ושירה קאופמן פסק דין

ביום 30.5.2021 ניתנה החלטה בבקשה לאישור תביעה נגזרת (להלן: "ההחלטה"), וכך נקבע בה: "בהיתחשב בכל האמור לעיל, נראה כי יש לקבל את הבקשה לאישור תביעה נגזרת, רק לעניין דמי הניהול ושכר הטירחה אותם דרשו המשיבים רטרואקטיבי לשנים 2006 עד 2016. בהתאם: אני מאשר לסוקרטס לנהל תביעה נגזרת נגד משיבים 1, 3 ו – 6 ביחס לדרישתם לדמי ניהול ושכר טירחה רטרואקטיביים משנת 2006 עד שנת 2016". טענות המבקשת: ביום 1.1.2015, היתקשרה החברה, באמצעות נתבע 1 (להלן: "עו"ד אהרוני"), עם נשר בז בע"מ (להלן: "נשר") ומשרד עורכי הדין זיסמן אהרוני גייר (להלן "ז.א.ג,") באמצעות עו"ד אהרוני, בהסכמי ניהול ושכ"ט (להלן: "הסכמי 2015"), לפיהם התחייבה החברה לשלם לנשר וזאג, 366,000 דולר ועוד 1,787,000 ₪ +מע"מ "רטרואקטיבית לתקופה של 10 שנים". בנוסף התחייבה החברה לשלם לנשר דמי ניהול בסך 240,000 ₪ + מע"מ לשנה.

משרד ז.א.ג התרשל כלפי החברה כאשר לא מנע היתקשרות בהסכמי 2015 נוכח כל הטענות שפורטו לעיל, ובהתאם וככל שהחברה תחוייב בתשלומים הקבועים בהסכמי 2015, על משרד ז.א.ג לפצות את החברה באותם סכומים, בגין רשלנות המקצועית.

...

ביום 30.5.2021 ניתנה החלטה בבקשה לאישור תביעה נגזרת (להלן: "ההחלטה"), וכך נקבע בה: "בהתחשב בכל האמור לעיל, נראה כי יש לקבל את הבקשה לאישור תביעה נגזרת, רק לעניין דמי הניהול ושכר הטרחה אותם דרשו המשיבים רטרואקטיבי לשנים 2006 עד 2016. בהתאם: אני מאשר לסוקרטס לנהל תביעה נגזרת נגד משיבים 1, 3 ו – 6 ביחס לדרישתם לדמי ניהול ושכר טרחה רטרואקטיביים משנת 2006 עד שנת 2016". טענות המבקשת: ביום 1.1.2015, התקשרה החברה, באמצעות נתבע 1 (להלן: "עו"ד אהרוני"), עם נשר בז בע"מ (להלן: "נשר") ומשרד עורכי הדין זיסמן אהרוני גייר (להלן "ז.א.ג,") באמצעות עו"ד אהרוני, בהסכמי ניהול ושכ"ט (להלן: "הסכמי 2015"), לפיהם התחייבה החברה לשלם לנשר וזאג, 366,000 דולר ועוד 1,787,000 ₪ +מע"מ "רטרואקטיבית לתקופה של 10 שנים". בנוסף התחייבה החברה לשלם לנשר דמי ניהול בסך 240,000 ₪ + מע"מ לשנה.

על כן, ומהטעם שהתביעה הנגזרת אושרה רק בעניין דמי הניהול ושכ"ט שקיבלו או דרשו הנתבעים לשנים 2006 – 2016, אין מקום להיעתר לסעד הנתבע בסעיף 192 לכתב התביעה.

סוף דבר התביעה מתקבלת כאמור בסעיפים 16 ו – 17 שלעיל.

כמו כן ישלמו הנתבעים ביחד ולחוד, לבא כוח התובעת הנגזרת, שכר טרחה בסך 200,000 ₪.

תביעה שניפתחה כתביעה למתן צו עשה אך בהתאם להחלטת כב' הרשמת אילנה הדר מיום 8.11.19, הועברה למסלול של תביעה כספית בסך של 684,450 ₪ שהגישו המבקשים, עורכי דין במקצועם, נגד המשיבה, חברת יזמות בתחום הנדל"ן ונתבעים נוספים, לתשלום שכר טירחה.

המשיבה ויתר הנתבעים, הגישו נגד המבקשים, תביעה שכנגד על סך 2,856,200 ₪ בגין רשלנות מקצועית.

בתשובה לתגובה, הוסיפו וטענו המבקשים כי המשיבה לא תמכה את תגובתה בתצהיר כמתחייב וגם לא צרפה כל אישור של רואה חשבון או דו"חות שנתיים מבוקרים בדבר מצבה של החברה, מלבד צירוף תדפיס מצב חשבון שלא ברור ממנו מיהו בעל החשבון ואין בו כדי להעיד על איתנות כספית.

...

בנסיבות אלה, לאור האמור לעיל ובשים לב לשעבודים הרובצים על נכסי החברה, כפי שעולה מנסח מרשם התאגידים (נספח ג' לבקשה), אני קובעת כי המשיבה לא עמדה בנטל המוטל עליה מכוח סעיף 353א' לחוק החברות להוכיח כי יש ביכולתה לעמוד בתשלום הוצאות הנתבע שכנגד, ככל שהתביעה שכנגד תידחה.

לאור האמור, אני נעתרת לבקשה, ומחייבת את המשיבה להפקיד בקופת בית המשפט, ערובה בסך 50,000 ₪ במזומן או בערבות בנקאית אוטונומית, שאינה מוגבלת בזמן, תוך 30 יום ממועד החלטתי זו. לאחר ההפקדה, יובא התיק לפניי לקביעת המשך ניהולו.

במצב דברים זה, ניתן לומר כי כוח התביעה של המערער נגד המשיב התגבש במועד דחיית התביעה למל"ל, כך שהיה מקום לברר את התביעה נגד המשיב לגופה (ראו והשוו לדעת הרוב בע"א 945/11 שאנקול לשיווק (1937) בע"מ נ' סומך חייקין KPMG, פסקות 13-10 לפסק דינה של המשנה לנשיא מ' נאור (‏20.8.2014), ממנה עולה כי עילת תביעה בגין רשלנות מקצועית של רואי חשבון ועורכי דין שהובילה לחיוב הלקוח במס, לא נולדה לפני שרשויות המס הודיעו ללקוח על החיוב).

...

לטענת המערער, מסקנה זו נובעת מחובת הנאמנות של רואה חשבון כלפי לקוחו; מהחובות שהוטלו בפסיקה על ציבור רואי החשבון; והיות רואה החשבון מונע הנזק הטוב והזול ביותר, כמי שמחזיק בכלים ובידע המקצועי הרלוונטיים.

בשים לב לכל אלה, אני סבור כי גם המערער נושא באחריות למצב שנוצר, בשיעור של 30%.

אלא שבית משפט קמא קבע כי המערער לא הוכיח שרווחיו מהתקנת מזגנים יגיעו לכדי 18,000 ש"ח בחודש, כשלמעשה הם עומדים על כשליש מסכום זה; וכך עולה גם מהדיווח למל"ל שהוכן לאחר התאונה בתיאום עם אשת המערער, ובו צוין כי החל מיום 1.5.2013 המערער עובד 40 שעות בשבוע בהכנסה חודשית ממוצעת של 7,000 ש"ח. למרות דחיית טענותיו לעניין השכר הקובע, המערער לא הגיש במסגרת הערעור שלפנינו חוות דעת עדכנית ממנה ניתן ללמוד על ההפרש שבין שווי הקצבאות שקיבל ויקבל לבין שווי קצבאות נכות מעבודה לפי הכנסה חודשית של 7,000 ש"ח. לאור זאת, אני סבור כי יש להחזיר את הדיון לבית המשפט המחוזי על מנת שניתן יהיה להשלים את הבירור בסוגיה ולקבוע את שיעור הנזק.

אי לכך, הערעור מתקבל במובן זה שנקבע כי המשיב התרשל כלפי המערער במילוי תפקידו כרואה חשבון, והחיוב בהוצאות בהן חוייב בבית משפט קמא – יבוטל.

רקע תביעה בגין רשלנות מקצועית של הנתבע כעורך דין אשר לטענת התובעות הורה להן להעביר כספים בסך של 5,360,000 ש"ח לטובת רכישת קרקע בשטח של 120 דונם באזור גבעת זאב, בלא שהיתה וודאות לקבלת הזכויות וכאשר התברר כי למוכר הפוטנציאלי אין כל זכויות בקרקע, והכספים ירדו לטמיון.

לאור האמון שנתנה בנתבע לא הקפידה על אישורים פורמליים על כל מסירה, העברות רבות תועדו על ידה ברשימה אישית שערכה בזמן אמת והחל משנת 2015 עם הקמת התובעת 2 הכספים הועברו ממנה ונרשמו בכרטסות החשבון של החברה על ידי משרד רואי חשבון שליווה את החברה (ס' 29-27).

קדמה לתביעה הנוכחית תביעה קודמת שהגישו התובעות כנגד הנתבע (ת.א. 37977-11-19).

...

טענת ב"כ התובעות כי בשל כך נגרם להן נזק ראייתי שיש בו כדי להביא להיפוך נטל הראייה בתביעה הנוכחית, דינה להידחות.

משכך התביעה נדחית.

התובעות תשלמנה לנתבע שכ"ט עו"ד בסך של 50,000 ₪.

המבקש הוא עורך דין ורואה חשבון, ונשכר על ידי המשיבה לייצג את הצדדים בהסכם המכר.

כב' השופטת מ' נאור קבעה כי: "חיננזון מבקש שנחייב את חטר-ישי לשלם לו בגין רשלנות מקצועית במקום החיובים המוטלים לטענתו על החייבים האמתיים. אכן, קיומם של חיובים שלא ניתן לגבותם אינו שולל את האפשרות להוכיח, במקרים מתאימים, רשלנות של עורך-דין בדרך של קביעה, ולו לפי מאזן ההסתברות, בשאלה "מה היה קורה אילו" נהג עורך-הדין כהלכה: כך נעשה למשל בע"א 8001/95 קורן נ' ויסברג, עו"ד [7], שניתן בעירעור על פסק-דיני בבית-המשפט המחוזי בת"א (י-ם) 369/93 קורן נ' ויסברג, עו"ד [8].

פועל יוצא מהלכה זו, הנו שככל שהתובע בתביעת רשלנות מקצועית נגד עורך הדין בעיניין הליכי ליטיגציה צלח את הנטל להוכיח כי אלולא התרשלותו של עורך דינו תוצאת פסק הדין הייתה משתנה לטובתו, ובין התרשלות זו לבין הנזק קיים קשר סיבתי מוכח, ניתן לגבות מעורך הדין את הכספים המגיעים לתובע, אף אם טרם מוצו הליכים כנגד חייבים אחרים.

...

דיון והכרעה לאחר שנתתי דעתי לטענות הצדדים, מצאתי כי דין הבקשה להידחות.

בענייננו, ומבלי להביע כמובן עמדה בטענות לגופן, אני סבורה כי טענות המשיבה כלפי המבקש בדבר רשלנות באי קביעת מנגנונים להבטחת כספה טרם יועברו הזכויות במקרקעין לרוכשת, מהוות עילה לתביעה עצמאית של המשיבה כנגד המבקש, מבלי תלות בטענות העומדות למשיבה כלפי הרוכשת.

לסיכום הבקשה נדחית.