בסה"כ התובעת אשר מקלידה בשיטה עוורת ומגיעה ל- 60 מילים בדקה, מקלידה ברצף בין 4-4.5 שעות יומיות למשך 5 ימים בשבוע.
אמנם התובעת ביצעה פעולות מגוונות במהלך עבודתה, אך חלק הארי בעבודתה במלוא שנות חייה הבגירות, ובמיוחד במהלך עבודתה בעמותת מט"ב כלל הקלדות ולכן יש להקיש מסקנות מסיטואציות דומות של עובדות שהוגדרו כ- "קלדניות", ופגיעתן ביד הוכרה כפגיעה על פי "תורת המקרוטראומה".
בעיניינה של התובעת מדובר בפעולות חוזרות ונישנות "דומות אחת לרעותה ובילבד שיפעלו על מקום מוגדר בגוף" וכי הפעולות היו תכופות בכושר עבודת הנפגע" (ר' עב"ל 313/97 המל"ל - יניב (פורסם בנבו)).
בענין איילה חדד, ב"ל 13444-11-16 נדחתה תביעתה של התובעת אשר שימשה כפקידת גביה בעירית נשר, ואשר דרשה להכיר בליקוי בידיים כפגיעה בעבודה על דרך המקרוטראומה בטענה לעבודה בהקלדה באופן רציף.
גם תביעות של תובעים שיעבדו בעבודות פקידותיות דומות (בנקים וכו') אאשר לליקוי נטען בידיים בשל הקלדה, נדחו כבר בפן העובדתי, בין השאר: בענין תיק בל 36667-04-14 יעקב בן דוד - המל"ל (12/4/16) נפסק כי "המצטבר מכל האמור לעיל הוא, כי אף שהתובע מבצע פעולות רבות באמצעות המחשב, אין הוא נידרש כעולה מחומר הראיות שהובאו בפנינו, להקלדה מרובה או מאומצת במסגרתן פעולות ההקלדה אותן מבצע התובע אינן שונות בהיקפן מכל עבודה משרדית אחרת בעידן העבודה המודרני בו המחשב משמש ככלי מרכזי בבצוע העבודה ומרבית הפעולות המתבצעות באמצעותו. יתר על כן, בעידן המודרני, גם בשעות הפנאי נעשה שימוש רב ויומיומי במחשב או באמצעים טכנולוגיים נוספים הדורשים הקלדה או שימוש בעכבר, אינטנסיבית ומאומצת. ההקלדות שמבצע התובע אינן נעשות ברציפות או באינטנסיביות אלא תוך כדי הפסקות. גם אם יש בהקף ההקלדות שמבצע התובע משום מאמץ פיסי מסוים לכפות ידיו הרי שמדובר במאמץ של מספר דקות בלבד בכל פעם, שאין בו להקים תשתית עובדתית מיקרוטראומתית" - גם דברים אלו יפים מאוד לענייננו.
שינוי בהלכה שכזה חייב שיעשה בדרך של שינוי בחקיקה, ולא אחת הומלץ על ידנו להמיר את שיטת הרשימה הסגורה של מחלות המיקצוע שהורחבה דרך הפיקציה המשפטית של המקרוטראומה, בשיטת "הגדרת הסיכון"; לפיה - על המבוטח להוכיח, כי המחלה שבה לקה פקדה אותו עקב סיכון אשר לו היה חשוף בשל המיוחדות שבעבודתו" (ד"ר קובובי - רמ"ח ושס"ה סוגיות בתאונות עבודה, מהדורה 1 עמ' 72).
...
דיון והכרעה
כידוע, התנאים הדרושים להוכחת תביעה בעילת המיקרוטראומה נדונו בהרחבה בפסיקה, במסגרתה נקבע כי יש להוכיח קיומן של פגיעות זעירות שכל אחת מהן הסבה נזק בלתי הדיר, ונזקים זעירים אלו, שלא ניתן לאבחנם כבודדים, הצטברו יחד עד שהביאו בסופו של דבר לנזק שנגרם למבוטח.
על בסיס עקרונות אלו,ולאחר שעיינו בכל החומר שהונח לפנינו לרבות בסיכומי הצדדים הגענו לכלל מסקנה כי התובעת לא הוכיחה קיומה של תשתית עובדתית לפגיעה על דרך המיקרוטראומה בידה כפי שנבהיר להלן:
במסגרת חקירתה הנגדית השיבה התובעת, לעיתים, תשובות שלא תאמו תשובות שנתנה ביחס לשאלות קודמות שנשאלה במסגרת אותה חקירה, כאשר הדבר נכון למשל לענין מספר ביקורי הבית שערכה בממוצע כל יום, מספר ההחלפות בהן נדרשה לעסוק כל יום, כמות ההקלדות ו/או המילים שהקלידה ביחס לכל ביקור בית שערכה ועוד - עניינים אלו הובילו אותנו למסקנה כי מקום שהדבר שירת את התובעת היא הפריזה ולמצער לא דייקה בעובדות הכל במטרה לשכנע את ביה"ד כאילו הקלידה הרבה יותר מאשר הקלידה באמת.
לסיכום
לנוכח כל האמור לעיל ובשים לב לטעם שמצאנו בסיכומי הנתבע לרבות הפסיקה אליה הפנה (וכפי שהדברים מצאו ביטוי בסעיף 5 לפסק דין זה) הרינו קובעים כי התובעת לא הניחה את התשתית העובדתית הנדרשת לשם הוכחת פגיעתה בעבודה, לפי תורת המיקרוטראומה וזאת בהיעדר תנועות זהות [או דומות במהותן] חוזרות ונשנות, בתדירות גבוהה, שפעלו על ידה ולכן הרינו מורים על דחיית תביעתה.
