על הצורך והתכלית בהליך ה"תביעה הנגזרת" עמד בית המשפט בתנ"ג (מרכז) 11266-07-08 - יעקב שטבינסקי ואח' נ' פסיפיקה אחזקות בעמ,(2013) (להלן – עניין שטבינסקי) -
"תכליתו של הליך התובענה הנגזרת היא להתגבר על כשלים הקיימים במנגנון המימשל התאגידי. החשש הוא מפני האפשרות שתביעה ראויה של החברה, אשר טובת החברה מחייבת את הגשתה, לא תוגש בשל כשל במנגנון המימשל התאגידי שלה. המקרה האופייני בו נוצר כשל מסוג זה הוא כאשר קיים ניגוד אינטרסים בין טובת החברה, המחייבת את הגשת התביעה, לבין טובת בעלי היכולת לכוון את פעילות החברה, אשר אינם מעוניינים בהגשת התביעה"
ובדומה מצאנו בתנ"ג (תל-אביב-יפו) 32007-08-11 - ארנון אפרת ואח' נ' משה בן שאול ואח' (2012) –
" ההליך של תביעה נגזרת הוא הליך חריג - שכן הוא מאפשר לבעל מניות להגיש תביעה במקומה של החברה ועבורה, וחרף החלטה של מינהלי החברה שלא לעשות כן. ההצדקה לחריג זה היא בכך שהנתבעים בתביעה נגזרת הם בדרך כלל מינהלי החברה והם לא יגרמו לכן לחברה להגיש תביעה נגדם"
ע"פ הוראת סע' 198 (א) לחוק החברות, תביעה נגזרת טעונה אישור בית המשפט וזה יאשרה אם שוכנע כי לכאורה התביעה וניהולה הן לטובת החברה וכי התובע אינו פועל בחוסר תום לב.
לצורך אישורה של תביעה נגזרת אנו נדרשים, אפוא, להוכחת שניים – האחד, הגשת התביעה היא לטובת החברה, כאשר החברה עצמה אינה מתכוונת להגיש התביעה, והאחר – התובע פועל בתום לב.
אשר להוכחת התנאי הראשון הובהר בפסיקה כי הוא כולל שני רבדים – האחד, כדאיות ניהול התביעה במובן הצר – היינו האם ניהול ההליך המשפטי היה עשוי להיות רצוי מבחינתו של תובע סביר שהיה מחזיק בטענות החברה כנגד הנתבעים הפוטנציאלים, בכלל שיקולים אלו יש לבחון, קיומה של עילת תביעה לכאורית, סכויי התביעה, היותה של התביעה הדרך היעילה להגשמת זכויותיה, עלויות התביעה וכיוצ"ב (צ. כהן, בעלי מניות בחברה – זכויות תביעה ותרופות, כרך ג', מהדורה שניה, עמ' 512-517).
ובלשונה של המלומדת פר' אירית חביב סגל בספרה דיני חברות, כרך א, 2007 , בפרק י"ב –
"...במידה שהדין מכיר בחובות הדדיות של בעלי מניות, בינם לבין עצמם, ו/או בחובות אימון של הדירקטורים ונושאי המישרה כלפי בעלי המניות , באופן ישיר, כי אז מכיר הדין גם באפשרות קיומו של נזק ישיר לבעלי המניות כתוצאה מן ההפרה" (הדגשה שלי – צ.ו)
ושוב בקשר להפרת חובות אימון של דירקטורים נושאי משרה כלפי בעלי מניות מציינת פר' סגל כי –
"תביעות בגין הפרת אותן חובות האימון, ניתן להגיש גם במסגרת של תביעה אישית" (הדגשה שלי – צ.ו)
אלא שדקדוק בלשונה של פר' סגל מלמד שכאשר הפרת חובה מצד אורגן בחברה כלפי בעל מניות גורמת נזק לחברה ומשליכה אף באופן אישי על בעל המניות, אפשר שתקום לבעל המניות אפשרות להגיש תביעה אישית בצד האפשרות להגיש תביעה נגזרת (ככל שעומדת לו הזכות להגשת תביעה נגזרת על פי המבחנים שהבאנו לעיל) והוא רשאי להחליט באיזו דרך לנקוט.
לטענתם, המבקש ידע זמן רב כי חשבון החברה מנוהל באמצעות חשבון הבנק של חברת ברק ולא טרח בכל פרק הזמן הזה, מיום שחברת ברק רכשה את מניותיה בחברה ועד להגשת התביעה, משך כארבע שנים, לטעון כנגד זה. כך גם לא ציין המבקש בתביעתו כי חברת ברק הקדימה והגישה תביעת קפוח, צירף חוות דעת מוזמנת המציינת אך ורק את רכיב ההכנסות הנטענות של החברה ללא כל ציון של הוצאות, לא ציין כי השמוש בחשבון הבנק של חברת ברק נבע מקשייה של החברה לפתוח חשבון על שמה, לא ציין כי דרך הצדדים בקבלות החלטות הייתה בקבלת החלטות בע"פ ולא החלטות כתובות.
...
מכלל האמור, עולה כי התביעה שהוגשה ע"י המבקש יש בה לגלות עילת תביעה בעלת סיכוי וכי התביעה בכללותה עשויה לשרת את החברה, כך גם לא מצאנו כי התביעה הוגשה מתוך חוסר לב. כיוון שכך הריני מאשר את התביעה כתביעה נגזרת בשם החברה.
בשלב זה, ובטרם נשמעו ראיות, לא ניתן, מטבעם של דברים, להכריע בטענות הצדדים הנזכרות לפיכך אני מורה כי ההתנהלות הנוגעת לדמי השכירות המתקבלים מ"יינות ביתן" תעשה, עד למתן החלטה אחרת, באופן הבא –
עד למתן החלטה אחרת יופקדו הכספים המתקבלים כדמי שכירות מטעם יינות ביתן בחשבון בנק שיפתח ע"ש חברת ברק .
חברת ברק תעביר לידי ב"כ המבקש מדי חודש בחודשו העתק דף חשבון הבנק הנזכר המפרט את ההכנסות וההוצאות שבוצעו בו.
סוף דבר
הריני מאשר הגשת התביעה כתביעה נגזרת בשם החברה.
