תביעת קטין ללא רישיון נהיגה נגד קרנית

אף קרנית מצטרפת לטענת התובע לפיה אופנים חשמליים אינם רכב מנועי, וככל שיקבע כי אכן הם רכב מנועי, אזי דינו של התובע ככל נהג המחזיק רכב מנועי שלא ביטח את רכבו, ולכן בנסיבות אלה אין לו עילת תביעה כנגד קרנית.

בהתאם, קבע בית המשפט כי בהיתחשב בכך שהאופניים החשמליים מעולם לא צוידו ברישיון רכב, לא הוצאה לגביהם תעודת ביטוח לכסוי השמוש בהם, ולא נידרש רישיון נהיגה לנוהגים בהם, ובהיתחשב בכך שסעיף 7(5) לחוק הפיצויים קובע כי נפגע לא יהיה זכאי לפי החוק לפצוי אם נהג ברכב ללא ביטוח, נדחתה התביעה בעילה מכוח חוק הפיצויים.

ההלכה הפסוקה קבעה כי אין להגביל את החזקה בדבר הישתכרות בגובה שכר הממוצע במשק לקטינים בלבד, והגיונה עשוי להיות יפה גם לאדם צעיר שטרם ביצע בחירות עצמאיות של ממש (ראו ברע"א 7490/11 ‏חטיב פחרי נ' מוחמד חאג'‏ ( 28.12.2011 ), תא מחוזי (חי) 15400-12-08 שגיב ארמה נ המאגר הישראלי לביטוחי רכב "הפול" (מיום 30.3.15) ותא (חי) 3197-07-10 תומר קרנץ נ איתן לוי (27.5.13), וכן תא מחוזי (ת"א) 49056-11-10 פ.א נ המאגר הישראלי לביטוחי רכב "הפול" (מיום 27.3.2016)).

...

אולם לא מצאתי מקום בנסיבות אלה להיעתר לבקשה לדחיית מועד ההוכחות, משני טעמים עיקריים, אשר יפורטו להלן.

סיכומו של דבר- לענין ראשי הנזק: הפסד השתכרות לעתיד - 250,002 ₪ עזרת זולת – 80,000 שח. הפסד השתכרות לעבר – 25,300 ₪ כאב וסבל – 24,152 ₪ הוצאות – 20,000 שח סך הכל – 399,452 שח מסכום זה יש להפחית סך של סך של 13,147 שח (סכום קיבל התובע ככספי קצבת נכות כללית מהמלל בגין פגיעתו בתאונה.

אני מורה על דחיית התביעה כנגד קרנית.

מאחר שכתב התביעה תוקן תוך הוספת קרנית כנתבעת נוספת בשל טענות שומרה בכתב ההגנה לענין הכחשת זהות הנהג (ר' הודעת התובע בתיק מיום 21.10.18), ומאחר שטענה זו נדחתה, הרי שאני קובעת כי שומרה תפצה את התובע בתשלום שכ"ט ב"כ קרנית בסך של 10,000 שח וכן הוצאות בהן נשאה קרנית.

אביב ששוכנע/הוחמא/פותה ע''י התובעת ותום הצטרף אליהן ולבקשתן נהג בריינג'ר. אביב התבקש ע''י התובעת ותום לנהוג בריינג'ר ביודען באופן ברור כי אביב הוא קטין ואין ברשותו רשיון נהיגה; וככאלה, אחראים התובעת ותום לתאונה ותוצאותיה.

על כן, גם מעבר לכך שהטענה כי הרכב אינו רכב מנועי הינה בבחינת הרחבת חזית, במאזן ההסתברויות, וחרף אי צירוף אישור רישמי כגון רשיון רכב, ניתן לקבוע כי הריינג'ר נשוא התאונה עונה על הגדרת רכב מנועי לפי סעיף 1 לחוק הפלת''ד. המסגרת הנורמאטיבית משהוכח כי התובעת נפגעה עת נסעה ברכב הנהוג על ידי הנתבע שלא היה לו רשיון נהיגה ולפיכך פוליסת הביטוח שהופקה לכלי לא כסתה את חבותו, מוקנית לתובעת הזכות לשיפוי בגין נזקיה מקרנית וזאת על פי סעיף 12(א)2 לחוק הפלת''ד. כמו כן זכאית היתה התובעת לתבוע את נזקיה ישירות מאביב ואיני מקבל את טענתו כי התובעת נעדרת זכות לתבוע אותו באופן אישי שכן תביעת קרנית היא תביעה עצמאית.

(5) מי שנהג ברכב ללא ביטוח לפי פקודת הביטוח, או כשהביטוח שהיה לו לא כיסה את שימושו ברכב; (6) בעל הרכב או המחזיק בו, שהתיר לאחר לנהוג ברכב כשאין לו ביטוח לפי פקודת הביטוח או כשהביטוח שיש לו אינו מכסה את החבות הנדונה ושנפגע בתאונת דרכים שארעה באותה נהיגה, בין בהיותו ברכב ובין מחוצה לו. קרנית הגישה הודעת צד ג' כנגד אביב, הנהג ברכב שלא היה לו רישיון נהיגה, כנגד מתירת השמוש תום ואביה יעקב שהיה הבעלים הרשום של הכלי.

אמנם, אביב טען כי לא ידע כי הוא זקוק לרישיון נהיגה על מנת לנהוג בריינג'ר. מעבר לעובדה שאי ידיעת החוק אינה פוטרת מאן דהוא מלציית לו, אביב הודה בכתב האישום שהוגש כנגדו, שאחד מסעיפיו הוא נהיגה ללא רישיון נהיגה, ללא כל הסתייגות; ובנוסף, תום העידה בחקירתה הנגדית כי כחצי שנה עובר לתאונה אביב פנה אליה ובירר היכן עושים רשיון נהיגה לטרקטורון (עמוד 32 שורות 30 – 31).

...

טענות הנתבעת 1 הנתבעת 1 קרנית טוענת תחילה כי דין התביעה להדחות על הסף ו/או לגופו של עניין מחמת היעדר עילה ו/או היעדר יריבות ו/או היעדר קשר סיבתי בין הנזקים הנטענים והמוכחשים של התובעת לבין התאונה נשוא התביעה ו/או משלא התקיימו התנאים הקבועים בחוק ובתקנון הקרן להגשת תביעה כנגדה ו/או מחמת היעדר זכאות על פי חוק הפיצויים.

ההודעה לצד ג' 2 נדחית.

ההודעה כנגד צדדי ד' 1 ו – 3 נדחית.

אני קובע ישיבת קדם משפט לצורך דיון בשאלת גובה הנזק ליום 3.10.21 שעה 09:00.

באופן פרטני נטען שחבות הצד השלישי תקום כלפי קרנית אם יתחוור שהתאונה קרתה תוך שימוש של הצד השלישי ברכב ללא רישיון נהיגה מתאים או תקף, ללא ביטוח תקף או בהעדר כסוי בטוחי לתאונה ולנזקים שארעו בה – והכול כאשר הצד השלישי הנו הנהג ברכב הפוגע, מפעילו או בעליו [סע' 2 בהודעה לצד שלישי].

יש בכך להעמיד באור הנכון את מבוקשו של הצד השלישי 1 להדוף את התביעה נגדו בטענה כי אינו יודע מדוע נתבע, מה זיקתו לתאונה, איזה רכב היה מעורב בה ומי נהג בו. בקרות התאונה הייתה התובעת קטינה בת חמש.

...

התביעה מתקבלת אפוא.

הנתבעת תשלם לתובעת סכומים מצטברים אלו (יחד - הסכום הפסוק): סך של 583,600 ₪ בערכי יום פסק-הדין, הוצאות מסירה ונסיעות בסך 2,500 ₪ בערכי יום פסק-הדין, אגרת משפט וכן שכ"ט עו"ד (כולל מע"מ) בסך של 88,766 ₪ בערכי יום פסק-הדין.

התובעת בגירה ועליה להציג ייפוי-כוח חתום ומאומת כדין לבא-כוחה עד יום 15.5.2022; הנתבעת תשלם לתובעת את הסכום הפסוק תוך שלושים יום מקבלת ייפוי-הכוח.

במקרים בהם לא חל הסעיף הנ"ל ואולם החוב לקרנית נוצר עקב נהיגת הנהג ללא רישיון ו/או ללא ביטוח, יש לראותם ככאלה המגלים הזנחה חמורה מצדו של היחיד את ענייניו הכלכליים ואשר מצדיקים הארכת תקופת תכנית השקום בהתאם לסעיף 163 לחוק חידלות פרעון.

בשל כלל האמור, הוגש כתב אישום כנגד היחיד במסגרתו הואשם בסעיפי אישום שונים: נהיגה בקלות ראש, היתנהגות הגורמת נזק, סטייה שמאלה מנתיב נסיעה, הפקרה אחרי פגיעה, גרימת תאונת דרכים שבה ניחבל אדם חבלה של ממש, נהיגה ללא רישיון תקף ונהיגה ללא ביטוח בר תוקף.

במסגרת פסק הדין בתביעה האזרחית הנ"ל, חויב היחיד בנזקיו של הקטין וכמו כן התקבלה ההודעה לצד ג' שהגישה קרנית כנגד היחיד ובעקבות זאת, ליחיד חוב כלפי קרנית.

מנגד, ככל שלא יהיה ליחיד, הנהג הפוגע, רישיון נהיגה ו/או ביטוח בתוקף, הרי שקרנית תפצה את הניזוק אגב חיובה במסגרת תביעה אזרחית, ולאחר מכן, תתבע את היחיד בגין הנזק ששולם על ידה.

...

ב"כ הממונה הצטרפה לעמדתו העדכנית של הנאמן והבהירה כי: "עמדתנו ניתנה ברוח פקודת הפש"ר במסגרתה התייחסנו לחוב של קרנית כחוב אזרחי. לאחר שעיינו בתגובת קרנית ונחשפנו לפסק הדין שניתן על ידי מותב זה, ביצענו חשיבה מחודשת במשרדינו בנוגע לעמדתנו ביחס לשאלת ההפטר על החוב של קרנית ובנסיבות הספציפיות של התיק הזה. כפי שחברי ציין היחיד הורשע בעבירת תקיפה. מדובר בעבירה שחוסה תחת החריגים של סעיף 175 לחוק, בנסיבות אלו אנו חוזרים בנו מעמדתנו וסבורים שמדובר בחוב שאינו בר הפטר. אבקש לציין כי לא מדובר בעמדה גורפת לכלל תביעות החוב המוגשות על ידי קרנית, אלא שיש צורך בבחינת כל מקרה לגופו, לרבות בחינת העבירות בהן הורשע היחיד והאם הן חוסות תחת סעיף 175" (ראה פרוטוקול מיום ה-28/04/2022, עמוד 3 שורות 19-25).

אשר על כן ובהתאם לסמכותי על פי סעיף 286(א) לחוק חדלות פירעון, אני מורה על ביטול הצו לפתיחת הליכים בעניינו של היחיד.

לאור ביטול צו פתיחת ההליכים, אני מורה כי ההגבלות שהושתו במסגרת הצו לפתיחת ההליכים מבוטלות.

לשם הזהירות, אני מורה כי הגשת בקשה עיקרית חדשה תהא כפופה להלכת אלקצאצי (ע"א 8673/13 אלקצאצי נגד כונס הנכסים הרשמי (2.4.14) וכן לתשלום מקדמי על סך של 4,000 ₪, אשר יהווה תנאי להגשתה של הבקשה ואשר יופקד במעמד הגשתה בקופת הממונה.

החוב הראשון והעיקרי הנו חוב לקרנית- קרן לפצוי נפגעי תאונות דרכים, בסך של 648,260 ₪ בגין תביעת שיפוי שהגישה עקב תשלומה לפצויי פלת"ד להולך רגל, קטין בן 9 שנים (להלן: "הנפגע") שניפגע מהרכב שהיה נהוג ע"י המערער; ושלושת החובות הנוספים הנם חובות לשלושה נושים פרטיים בגין פיצוי כספי שנפסק להם על דרך הפשרה, במסגרת ת"א (שלום חדרה) 2505/05 מישפחת סואלחה נגד מישפחת חשאן (מיום 21/7/11), עקב מעורבות המערער במעשי תקיפה נגדם שגרמו להם לניזקי גוף.

כאן המקום לציין כי החוב לקרנית נוצר, לאחר שהמערער היה מעורב בתאונת דרכים, שבעקבותה הוגש נגדו כתב אישום שייחס לו נהיגה בקלות ראש בכך שסטה מנתיב נסיעתו, פגע בהולך הרגל, מחץ אותו לקיר המבנה וברח מהמקום עם רכבו, כאשר באותו מעמד נהג המערער ללא ביטוח וללא רשיון נהיגה.

...

גם ב"כ הממונה הצטרפה לעמדתו העדכנית של הנאמן והבהירה כי: "עמדתנו ניתנה ברוח פקודת הפש"ר במסגרתה התייחסנו לחוב של קרנית כחוב אזרחי. לאחר שעיינו בתגובת קרנית ונחשפנו לפסק הדין שניתן על ידי מותב זה, ביצענו חשיבה מחודשת במשרדינו בנוגע לעמדתנו ביחס לשאלת ההפטר על החוב של קרנית ובנסיבות הספציפיות של התיק הזה. כפי שחברי ציין היחיד הורשע בעבירת תקיפה. מדובר בעבירה שחוסה תחת החריגים של סעיף 175 לחוק, בנסיבות אלו אנו חוזרים בנו מעמדתנו וסבורים שמדובר בחוב שאינו בר הפטר. אבקש לציין כי לא מדובר בעמדה גורפת לכלל תביעות החוב המוגשות על ידי קרנית, אלא שיש צורך בבחינת כל מקרה לגופו, לרבות בחינת העבירות בהן הורשע היחיד והאם הן חוסות תחת סעיף 175" (ראה עמ' 3 לפרוטוקול מיום 28/04/2022, שורות 19-25).

יוצא אפוא, כי תאונה בה היה מעורב נהג וביצע את העבירות המפורטות בסעיפים 64 ו/או 64 א לפקודת התעבורה, שתחשבנה כעבירת אלימות חמורה, ונוצר חוב ליחיד, תביא לתחולתו של סעיף 175(א)(2) לחוק חדלות פירעון אין נפקא מינה אם הנושה הינו הנפגע עצמו שנפגע ישירות מביצוע העבירות נשוא סעיף 175(א)(2) או הינה קרנית, שנכנסת בנעליו של הנפגע, בשל העדר כיסוי ביטוחי, על אף שהחוב נפסק בהליך אזרחי במסגרת תביעה שהוגשה ע"י הנפגע , שתבע את המערער כנהג הרכב ואת קרנית בשל העדר כיסוי ביטוחי, כך שהחוב נשוא תיק זה מקורו במעשיו של המערער שפגע בהולך הרגל והפקיר אותו לאחר הפגיעה, מעשה שהינו מסוג המעשים שלא מוצדק לפטור את החייב מחובות שנוצרות בשל ביצוען נוכח העדפת האינטרס הציבורי ולאור העובדה שחובות אלה מבחינה מוסרית וחברתית לא מוצדק שההפטר יחול עליהם.

המחוקק הכיר כיום במקרים בהם המטרה השיקומית נסוגה בפני תקנת הציבור הכללית, עת קבע מפורשות כי לא יינתן הפטר מחוב שנוצר בעבירת אלימות חמורה –ראו והשוו לדברים שנאמרו בפש"ר 14911-07-12, שם נאמר כי: "חומרת העבירות, חוסר המוסריות שדבקה בהן, מגיעים לכדי אי חוקיות של ממש באופן שהתכליות העומדות ביסוד דיני פקודת פשיטת הרגל, ובכלל זה האינטרס של החייב בשיקומו, נדחות ונדחקות מפאת חומרתן של העבירות המגיעה לכדי פגיעה מהותית בתקנת הציבור" – ראו גם פש"ר 32757-12-16 טורג'מן נ' כונס נכסים רשמי באר שבע והדרום ואח'.

פתוחה בפני המשיב החלופה יתרה מזו, אציין כי אמנם, החייב כבר שילם את חובו לחברה במסגרת העונש הפלילי שהוטל עליו.יחד עם זאת, שוכנעתי כי אין מקום להפטירו מהחוב לקרנית שנבע מאירוע התאונה בו היה המערער מעורב במסגרתו ביצע מעשיו החמורים, לרבות הפקרת הנפגע לאחר התאונה, כפי שפורטו בסעיף 7 לעיל ולא ניתן לאלץ את קרנית לוותר על האפשרות לנסות לגבות את החוב הנ"ל בהליכים מחוץ להליך הפש"ר. אדגיש כי, אי תחולת ההפטר על חוב זה נובעת מהפגם המוסרי החמור שדבק בנסיבות יצירת החוב ומההלכה כי במקרים חריגים שכאלו, תקנת הציבור תגבר על המטרה השיקומית שבהליך הפש"ר. מכל המקובץ לעיל, דין הערעור להידחות, ללא צו להוצאות.