תביעת קבלן משנה בגין אי תשלום תמורה על עבודות סלילה

זהות הצדדים ורקע כללי: חברת אחים בן רחמים (צפון) בע"מ (להלן: "הנתבעת"), שהיא חברה העוסקת בתכנון ובצוע פרוייקטים, זכתה במיכרז לבצוע עבודות קבלניות של פיתוח מערכות תת קרקעיות וסלילה בפרוייקט הרי כרמי בעיר כרמיאל (להלן: "הפרוייקט").

התובעת הגישה תביעה נגד הנתבעת על סך 380,113 ₪, בטענה לאי תשלום כספים, בגין עבודות ייצור והתקנת מעקות שביצעה בפרוייקט עבור הנתבעת בהתאם להסכמות שהתגבשו בין הצדדים בעל-פה. כעולה מכתב התביעה, התובעת ביצעה בחודשים ספטמבר עד נובמבר 2019 עבודות שאושרו, והנתבעת סירבה לשלם לה חרף פניות חוזרות ונישנות של התובעת, ומכאן תביעה זו. הנתבעת טענה בכתב ההגנה, כי לא נכרת כל הסכם בינה לבין התובעת, וכי התובעת ביצעה את העבודות הנטענות עבור חברת אחמד חסן בע"מ, שהיא כאמור הקבלן הראשי בפרוייקט, והיא זו שהתקשרה עם התובעת והזמינה את העבודות ממנה.

לטענת הנתבעת, חברת אחמד חסן בע"מ קיבלה על עצמה ביצוע כל העבודות בפרוייקט ובכלל זה ההתקשרויות עם קבלני משנה, ההיתחשבנות, הגשת חשבונות לנתבעת וקבלת התמורה המוסכמת בנכוי הרווח הקבלני של הנתבעת.

בע"א 488/66 אפרים רייזל בע"מ נ' הולנדר, פ"ד כ"א(1) 189 (1967), נקבע כי אין בזכות המזמין לשלם לקבלן המשנה, אף כאשר פיקח המזמין על העבודה, כדי לקשור בקשר חוזי את המזמין ואת קבלן המשנה (ראו גם: ע"א 3470/96 יעקב פריצקר ושות', חברה לבניין חיפה בע"מ נ' עופר, שירותי שאיבת בטון בע"מ (04/05/1998)).

מלבד העברת שני תשלומים בפועל לתובעת ובידיעת חברת אחמד חסן בע"מ, לנתבעת לא היתה אחריות חוזית, ועל כן אין לקשור אותה בחוזה עם התובעת אך בשל העובדה שהעבירה תשלומים לתובעת.

...

סוף דבר: התובעת לא עמדה בנטל המוטל עיה להוכחת קיומם של יחסים חוזיים בינה ובין הנתבעת – לא יחסים ישירים באמצעות חתימה על חוזה בין הצדדים ולא מכוח סעיפים 5 ו- 6 לחוק החוזים המקימים יחסים חוזים בדרך של הצעה וקיבול או בדרך של התנהגות הצדדים מחומר הראיות עולה, כי הנתבעת שילמה לתובעת שני תשלומים בתור "צינור" ובהסכמת שלושת הצדדים, זו ותו לא. זאת ועוד, קביעה כי על הנתבעת לשלם לתובעת את הסכומים האמורים (סכומים שלא נתמכו באף ראיה אובייקטיבית או חיצונית) עלולה לגרום לתשלום כפל מצד הנתבעת בגין אותן עבודות בשים לב להליכים מול חברת אחמד חסן בע"מ. מכל האמור לעיל, דין התביעה להידחות.

לעניין ההוצאות ושכר טרחת עורכי הדין - משנתתי דעתי לתוצאת פסק הדין, התנהלותם הדיונית של הצדדים, ההוצאות שנפסקו במהלך ההליך, יתר השיקולים הצריכים לעניין על פי התקנות החדשות והפסיקה, ולפנים משורת הדין כלפי התובעת במידה מסוימת – אני מחייב את התובעת לשלם לנתבעת הוצאות משפט בסכום כולל של 6,000 ₪.

מאחר והתובעת הפקידה ערבון, אני מורה על העברת סך של 6,000 ₪ מהערבון המופקד לטובת ב"כ הנתבעת, ואת היתרה על פירותיה תוחזר לב"כ התובעת.

אורתם מצידה כקבלן ראשי, מסרה את ביצוען של עבודות התקנת מערכות האלקטרו-מכאניקה (מיזוג אויר, חשמל וכיבוי אש), הן בשטחים הפרטיים והן בשטחים הציבוריים, לידי קבלן משנה מטעמה – התובעת-חברת מנורה איזו אהרון בע"מ [ואשר נרכשה ע"י חברת "שיכון ובינוי סולל בונה-מנורה מערכות בע"מ" בשנת 2018 וכיום מהוה חלק ממנה] (להלן: "מנורה"/"התובעת").

בסופו של יום נתגלעו מחלוקות לעניין תשלום החשבון הסופי ו/או התשלומים המגיעים למנורה משדה עבור העבודות אשר ביצעה ובגין כך התובענה שלפנינו, כאשר לטענת מנורה היא זכאית משדה ליתרת תשלום כוללת של 5,750,220 ₪ שלא שולם לה, ואילו לטענת שדה יש לדחות התביעה מכל וכל שכן חלק מרכיבי התשלום כלל לא מגיעים למנורה ומהחלק האחר יש לבצע קזוזם שונים כך שבהתחשבנות הסופית נותרה מנורה חייבת לשדה, ולא להיפך.

המחלוקת בין הצדדים נוגעת למעשה לשני סוגים של תשלומים שלא שולמו למנורה: הסוג האחד- רכיב התוספת: טענת מנורה לזכאותה לתשלום תוספת של 175 ₪ למ"ר למחיר הפאושלי של 376 ₪ למ"ר בתמורה לבצוע העבודות בשטחים הפרטיים וזאת בהתאם להסכמות בינה לבין אורתם כפי שיפורט להלן ואשר שדה חולקת על כך שהתחייבות זו עברה אליה; הסוג השני- קזוזם אשר בוצעו על ידי שדה בתשלום הסופי ועליהם חולקת מנורה; להלן נדון בכל סוג בנפרד: לעניין התוספת בסך 175 ₪ למ"ר: טענות התובעת-מנורה: לאחר שהשלימה מנורה את ביצוע השלב הראשון (שטחים צבוריים) היתגלע סיכסוך בינה ובין אורתם שעניינו בקיזוז אשר בוצע על ידי אורתם מסכום התמורה אשר הגיע למנורה בגין ביצוע העבודות בשטחים הציבוריים ואשר מנורה לא הסכימה עם הקזוז הנ"ל. המחלוקת נגעה, הן לחישוב השטחים הפרטיים בהם היתה מנורה אמורה לבצע את העבודות כאשר לשיטת מנורה השטח עמד על 29,750 מ"ר ולשיטת אורתם עמד על 39,415 מ"ר, והן לעיתוי ביצוע הזיכוי שנקבע בנספח ו' להסכם ביניהן בגין אי ביצוע עבודות על ידי מנורה במלוא השטחים הפרטיים ככל שעומדת לאורתם הזכות לקבלו.

לסיכום סוגיה זו לטענת מנורה, אין להפחית את התשלום של 2,000,000 ₪ ששולם על ידי אורתם לאחר שהופחתה על ידי אורתם מהתמורה ששולמה לה בגין עבודות שביצעה מנורה בשטחים הפרטיים, מהסכומים שעל שדה לשלם למנורה בגין תוספת 175 ₪ למ"ר. מנורה כופרת בזכותה של שדה לקזז לה סכומים כלשהם מאחר וקוזזו לה על ידי אורתם ("גב אל גב"); ממשיכה וטוענת מנורה כי אף אם היתה עומדת לשדה הזכות לקזז לה סכומים מכל הסכמה בדבר תשלומי "גב אל גב", דבר המוכחש, הרי שעל פי דין אין בעצם קיומה של הסכמה בגין חבות "גב אל גב" כדי לפטור את הקבלן הראשי (במקרה זה שדה) מקיום התחייבויותיו כלפי קבלן המשנה- מנורה.

...

לטענת שדה אין חולק כי סיכום התוספת נעשה בין אורתם למנורה בלבד ומי שהתחייבה לשלם התוספת היא אורתם ולא שדה, אשר כלל לא הייתה צד לסיכום.

לסיכום פרק זה, יש לקזז מחשבונה הסופי של מנורה 20% מהמקדמה: 536,424 ₪.

על כן מצאתי כי הקיזוז בגין העיכבון אינו מוצדק ואני מקבל טענות מנורה לעניין זה. קיזוז סכום של 64,008 ₪ מחצית מחיוב בגין חשמל בו חויבה הנתבעת על ידי אורתם: לטענת שדה מחצית מחיוב בגין חשמל שאורתם קיזזה מחשבונה הופחת אף הוא מחשבונה של מנורה תחת סעיף "שונות". גם לעניין זה מנורה לא פנתה לשדה פעם נוספת ולא דרשה הסברים נוספים מעבר לאלה ששטרית (שדה) סיפק לה בזמן אמת ועובדה זו מעידה כי מנורה הסכימה לקיזוז והיתה כופרת בנכונותו לו היתה לה טענה אמיתית כנגדו.

והרי אם עד כה נטען כי שימשה כצינור בלבד וכל קיזוז שנעשה לה באופן אוטומטי קוזז גם למנורה, מדוע קיזזה רק 50%? והרי אף לטענת שדה עבדו במקום קבלנים נוספים מעבר למנורה ושדה, האם גם הם חויבו בחשבון זה? על כן טענות שדה לעניין זה נדחות ואין לבצע הקיזוז בסעיף זה. סיכמו של דבר: להלן החשבון הסופי אשר על הנתבעת-שדה לשלם לתובעת-מנורה בהתאם להכרעותיי לעיל, כאשר כפי שציינה התובעת בסעיף 90 לסיכומיה, החישוב ייעשה על פי החשבון הסופי שערכה הנתבעת-שדה "ינואר 4" (נספח 6 לתצהיר הנתבעת) בהתאמות הנדרשות לפי פסק-דין זה: 18,701.1 מ"ר (מ"ר שביצעה מנורה בשטחים הפרטיים בפרוייקט) X 616 ₪ למ"ר (מחיר הבסיס 420 ₪ למ"ר כולל הצמדה ולא כולל מע"מ ומהתוספת 196 ₪ למ"ר כולל הצמדה ולא כולל מע"מ)= 11,519,877 ₪ (לא כולל מע"מ); + 3,947,362 ₪ בגין רכיב התוספות, שינויים וחריגים (לא כולל מע"מ); + 1,067,491 ₪ בגין מחיר יחידה קטנה (לא כולל מע"מ); + 103,436 ₪ בגין תוספות חשמל ומיזוג אוויר (לא כולל מע"מ); = 16,638,166 ₪ (לא כולל מע"מ); - 11,661,236 ₪ תקבולים אשר התקבלו משדה למנורה עד לחשבון זה (לא כולל מע"מ); = 4,976,930 ₪ (לא כולל מע"מ); כעת יש להפחית הקיזוז המוסכם בגין ניקיון וביטוח וכן הקיזוזים אשר נפסקו לעיל: קיזוז מוסכם בגין ניקיון וביטוח בשיעור 1.25%: 62,212 ₪ הפחתה של 28 ₪ למ"ר (ספרינקלרים): 523,628 ₪ 20% מקדמה: 536,424 ₪ הוצאות ותיקונים: 160,278 ₪ קנסות: 328,358 ₪ סה"כ: 1,610,900- ₪ (לא כולל מע"מ) 3,366,030 ₪ = 1,610,900 ₪ - 4,976,930 ₪ ובתוספת מע"מ- 3,938,255 ₪.

הנתבעת – מפלסי הגליל סלילה עפר ופיתוח בע"מ, חברה קבלנית לעבודות בניה, עפר, פיתוח ותשתיות (להלן: "הנתבעת").

במסגרת הליך זה הצדדים העלו טענות אחד נגד רעהו ביחס להפרת החוזה, כמפורט להלן: ההליך החל בתביעה שהוגשה על ידי התובעת, אשר טענה כי הנתבעת הפרה את החוזה ביניהם משלא שילמה את התמורה בגין העבודות שביצעה כקבלן משנה בפרויקט, כך שלשיטתה הנתבעת היא זו שביקשה ממנה להפסיק את העבודה ולצאת מאתר העבודה לבקשת מזמין העבודה והמפקח.

במסגרת התביעה שכנגד נטען, כי לאחר שהתובעת ביצעה חלק מהעבודות בפרויקט כביש 17 והגיעה לשלב שבו היה צריך לבצע עבודות ביוב ומים, הורה מזמין העבודה, להפסיק ביצוע העבודות על מנת לאפשר לקבלן הביוב והמים לבצע עבודות באתר, ולאחר סיומן לחזור ולסיים את העבודות.

לגבי סעיף "המצע" – ציין הבורר, כי בחישוב שערך, סה"כ כמות המצע של שכבה 1 במסעת הכביש הנה 894 מ"ק, ועל כן הכמות שבוצעה על ידי התובעת 90% * 894 = 804.60 מ"ק. לגבי סעיף "הקצב לשלבי ביצוע" – ציין הבורר, כי הקצב עבור אבזרי בטיחות בזמן ביצוע קבלן המשנה דבאח הנו חלקי בגלל שלא השלים את כל העבודה והגיע אך ורק לשלב של שכבת מצע 1 במיסעת הכביש.

...

אקדים מסקנה לניתוח ואציין, כי הטענה של הנתבעת שהבורר זיבק "אינו ראוי לאמון הצדדים" לא נשענת על תשתית עובדתית מוצקה וברורה כנדרש בדין, ובכך אין מקום להורות על העברתו מתפקידו.

ומכאן דין הבקשה להעברתו מתפקידו, להידחות.

סוף דבר דין שתי הבקשות להידחות.

טענות התביעה התובעת הנה חברה קבלנית המבצעת עבודות תשתית, סלילה ופיתוח עבור עריית תל אביב בפרוייקט "פעמוני" מכח זכייתה של התובעת במיכרז לבצוע העבודות (להלן: "האתר או הפרוייקט").

עובדה המובילה להמשכות ביצוע העבודות בפרוייקט להפסקת עבודות ולבצוע עבודות על ידי התובעת ללא תכלית, לדוגמא ביצוע עבודה של היתחברות לקו נקוז שלאחר חפירה התברר כי מדובר בקולטן, דבר שאילץ את התובעת לכסות את הכביש ואת החפירה ולסלול מחדש.

באשר לעבודות החשמל, אין כל מחוייבות כלפי התובעת כי היא תבצע עבודות אלו והחוזה מאפשר הכנסה של קבלן משנה ללא תשלום רווח קבלן ראשי.

העובדה לפיה לתובעת יש טענות נגד הנתבעת בגין אי אישור חשבונות במועד, כאשר לנתבעת יש הסבר מדוע החשבונות לא אושרו, אין בהן כדי לבסס זדון, רשלנות או נקמנות מצד הנתבעת, כך גם העובדה לפיה התגלו בעיות כאלו או אחרות במהלך ביצוע העבודה.

יש להדגיש, כי התובעת הגישה נגד עריית תל אביב -יפו תביעה כספית נוספת בבית המשפט המחוזי, תביעה שחלק ממרכיביה חופפים לתביעה שלפניי, כאשר לא עלה בידי מנהל התובעת להסביר בחקירתו הנגדית את הרכב סכומי התביעה וראשי הנזק בבית המשפט המחוזי, ביחס לתביעה שלפני, כאשר לטענתו, התביעה בבית המשפט המחוזי הנה רק לתשלום יתרת התמורה שלא שולמה לתובעת ע"י הערייה בגין עבודתה, בעוד שהתביעה שלפניי, הנה רק לתשלום נזקים שגרמה הנתבעת לתובעת ושאינם שכר עבודה.

...

ההודעה לצד שלישי משהתביעה נדחתה, ממילא נדחית גם ההודעה לצד ג'.

לאור האמור לעיל ההודעה לצדדי ג' הייתה נדחית גם לגופה.

אני מחייב את הנתבעת לשלם לכל אחת מהנתבעות בהודעת צד ג' הוצאות בסך 35,000 ₪.

ע"א 2394/04 סולל בונה נ' ארז (תקֿֿעל 96(2), 481): "משנתקבלה חוות דעת ניטראלית של מומחה שיש בה משום ניסיון רציני להיתמודד עם הבעיות המקצועיות הרבות המובאות בפניו, יש לקבל אותה גם אם לא כל מה שנקבע הוא לטעמם ולרוחם של הצדדים וגם אם ניתן להצביע על טעויות או על אפשרות של קביעה אחרת." (ראה גם: ע"א 293/88 חברת יצחק ניימן להשכרה נ' מונטי רבי, תקֿֿעל 90 (2), 532) [פורסם בנבו].

בתשובות לשאלות הבהרה מיום 24.11.22 השיב בעיניין זה " לא מצאתי רטיבות פעילה במחסן. עלות החלפת תיקרת גבס כולל צביעה מחדש 1800 ₪ + מע"מ . איני שמאי רכוש , כך שאין באפשרותי להתייחס לניזקי רכוש .לא הייתה טענה לאי שימוש במחסן , אין ירידת ערך בגין אי שימוש במחסן , אלא דמי שכירות לתקופה שלא ניתן היה לבצע שימוש במחסן , אך במקרה הנידון הליקוי נגרם ע"י השכנים שמעל למחסן" נטען לשלילת קביעת המומחה כאן, וביחס לרטיבות ופגיעה במחסן, ונוכח קביעות בתיק אחר, הנתבעת מיתנגדת לצרוף חוות דעת מאותו תיק.

צורף לתצהיר הנתבעת אישור על העדר תביעות ונוכח תשלומי תמורה שבוצעו, וויתור נטען על מדד, עובר לגמר חשבון.

בנוסף ציינה הנתבעת את קריסתו הכלכלית המפתיעה של הקבלן המבצע, שמעון קירשטיין בע"מ, שגרמה לעיכובים בפרויקטים השונים, ואולם מישור היחסים בין הנתבעת, לבין קבלני המשנה, אין בו לאיין, את התחייבויותיה של הנתבעת כלפי הרוכשים/ התובעים.

ע"א (ת"א) 583/84 גורי ואיזקוביץ נ' רובינשטיין ושות [פורסם בנבו]: " משקבעו הצדדים בחוזה מועד מדויק למסירת החזקה משמעות הדבר שיש משמעות בעיניהם – בעיקר בעיני הקונה כמובן- למועד זה. אלא שהקונה, מתוך היתחשבות במורכבות הרבה שבה כרוכה עבודת הבניה והגורמים השונים בהם היא תלויה, מוותר מראש לקבלן הבונה על תקופה מסוימת של איחור, בתקווה ובתנאי שהדבר ישמש לקבלן תמריץ לסיים את הבניה בגבולות הזמן שנקבע בתוספת "תקופת החסד" של 90 יום.

...

" ( הדגשה שלי א.ש) משכך אני מקבל חלקית את דרישת התובעים בעניין, ומחליט כי זכאים להשלמת פיצוי בגין 19 חודשים ובקשר לאיחור במסירה.

גם בעניין זה, לא ראיתי לסטות מקביעת המומחה מטעם ביהמ"ש, לפיכך אני מחליט כי על הנתבעת לשלם לתובעים בגין תקופת האיחור שאושרה, 19 חודשים, בקיזוז הסכומים ששולמו לתובעים בעניין , וכלהלן : 6,000* 8 ח' * 1.5 = 72,000 ₪ 6,000 ₪ * 11 ח' * 1.25 = 82,500 ₪ סה"כ 154,500 ₪ בקיזוז סך 122,500 ₪ שקיבלו התובעים, סה"כ להשלמה 32,000 ₪, בצירוף הצמדה וריבית כחוק, מאמצע תקופת האיחור – 30.5.2016.

סוף דבר התביעה מתקבלת בחלקה.