ושתחילתם בבקשה לבצוע שיקים, בסכום כולל של 30,000 ₪, שהגיש התובע נגד הנתבעת ללישכת ההוצאה לפועל בנצרת (514553-01-20).
עוד הוסיף כי התובע פועל לבטל את רישומה של הנתבעת כקבלן רשום דרכו, וכי "הנכם מתבקשים להמנע מהנפקת תלושי שכר עבור מרשי אגב חודש 9/2019".
אחר זאת הוגשה, בשלהי שנת 2019, התביעה שלפנינו בה טוען התובע כי בינו לבין הנתבעת הוסכם כי יועסק אצלה במקצועו בתמורה לשכר בגובה 7,500 ₪ ברוטו "לא כולל דמי נסיעות". וכי לבד מהסכומים שמנה ואשר שולמו במהלך תקופת העבודה הנטענת (בגובה כולל של 38,000 ₪), לא שילמה לו הנתבעת שכר כלל, ואף לא כל זכות סוציאלית אחרת.
בתום הבאת הראיות נשמעו סיכומי הצדדים על-פה.
דיון והכרעה
גרסת הנתבעת: על פי הנתבעת על מנת להיתמודד במכרזי בניה משמעותיים, דהיינו, בעלי הקף כספי גדול או מסוג מסוים, וכן כדי לזכות בעבודות בענף הבניין מחברות בניה ומקבלני משנה, נחוץ לה רישיון של קבלן רשום.
דהיינו קבלן הרשום בפנקס הקבלנים, המנוהל על ידי רשם הקבלנים במשרד הבינוי והשיכון.
עוד ברור הוא שיחסי עובד מעביד מצמיחים זכויות וחובות שמקורן בחוזה העבודה עצמו ובמגוון מקורות 'חצוניים' לו.
נקדים אחרית לראשית ונאמר כי לאחר שנפרסה לפנינו התשתית הראייתית דעתנו היא כי לא עלה בידי התובע, שהנטל בעיניין זה מוטל על שכמו, להוכיח כי היתקיים בין הצדדים המבחן המקדמי, קרי שקשר עם הנתבעת קשר חוזי לבצוע עבודה בתמורה כספית.
...
כללם של דברים, ממכלול הראיות עולה בברור כי מטרת ההתקשרות החוזית שנערכה בין התובע לנתבעת לא הייתה עבודה אלא שימוש ברישומו של התובע כהנדסאי בפנקס הקבלנים ויצירת מצג כוזב כלפי הרשויות השונות.
בהתאם דין התביעה דחיה על כל ראשיה.
על כן אנו מחייבים את התובע בהוצאות ובשכר טרחת בא כוח הנתבעת בסכום כולל של 20,000 ₪.
