במהלך הדיון שהתקיים בפני הציג התובע את התצלום ת/1 שלגירסתו ממחיש את מצב האיזור בו אמורים הוא ובני משפחתו להשליך את אשפתם וטען כי עד היום הם "נאלצים להשאיר את הזבל בשקיות" וכי מנהל מחלקת התברואה במועצה, מר רפא אבו עסבה, לועג לו על כך שהוא "הולך לעורך דין בשביל כמה פחים".
את דרישתו לטפול בחיבור ביתו ובתי ילדיו אל מערכת הביוב השכונתית, הסביר התובע בכך שהבתים אמנם חוברו בשעתם, אלא שמפלס הגבהים לא היה תקני, הדבר גרם לחזרת השפכים לכוונם וכל הבטחות הנתבעת לתיקון ליקוי משמעותי זה, לא מולאו על ידה עד כה. לשאלתי כיצד הם מתמודדים עם משמעויות המצב שתואר על ידו בחיי היום יום שלהם, השיב התובע כי ילדיו "...כל יומיים שלושה חופרים בור, מזל שאנחנו בשטח פרטי ומסביב יש חומה, ופשוט אנחנו כמו שאומרים, סליחה על הביטוי, כמו בגיהינום".
נציג הנתבעת, מנהל מחלקת התברואה מר אבו עסבה הנ"ל, הגיב לטענות התובע בכעס באמרו:
"אני דוחה את כל הטענות... כל תושב במדינת ישראל דואג לעצמו לרכישת פחי אשפה. אין חוק שמחייב רשות מקומית לרכוש לו פחי אשפה. בכל זאת ואני עומד בפניו ושיסתכל לי בעניים, בכל זאת הבחור קיבל ממני שני פחי אשפה, של 360 ליטר בחינם, למרות שכל תושב שרוצה פח אשפה משלם על זה כסף. התייחסתי אליו בטוב ונתתי לו על אחריותי שני פחי אשפה. העובדים שלי לקחו לו את זה עד לבית והוא כיוון אותם אל הבית שלו כשנסע לפניהם ברכב שלו. התובע המכובד הוא פנוי, פנסיונר, וכל הזמן יש לו דרישות מוזרות. פעם פח אשפה, פעם השכן עמד בצורה מוזרה, פעם חנו בצורה כזו ופעם בצורה אחרת... אין לנו פחי אשפה צבוריים, כל תושב דואג לעצמו ואנחנו בגלל המצב הכלכלי הקשה, יש לנו זכיין, חברת "ויולה", החברה תרמה חמש מאות פחי אשפה של 110 ליטר.
למשמע דברים אלה אישר התובע כי עובדי הנתבעת אכן הגיעו אליו, אך טען: "...הם הביאו, אני לא הסעתי אותם ואפילו לא הייתי בבית. הם הביאו אחד במקום חמישה כי יש לי חמישה ילדים".
לשאלתי מי הוא זה שנטל את פחי האשפה שהיו שלו קודם לכן, השיב: "..מי שלקח לי את הפחים שהיו לי, אלה העובדים שמפנים את האשפה" והסביר כי החליט להפנות תביעתו כנגד הנתבעת כי הוא "לא מכיר את הזכיין".
אשר לנושא הביוב - מהנדס המועצה מר יעקב ג'ורבאן, אישר כי התובע פנה אליו בעיניין זה פעמים רבות וביקש להבהיר כי הוא בעצמו הסביר לו שעל מנת להתגבר על בעיית ההפרש בין המפלסים יהא עליו ועל ילדיו להיתחבר אל מערכת הביוב מן הצד המזרחי של בתיהם, אלא שהוא עמד על דרישתו להותיר את החיבורים בצד המערבי.
ואלה הם נימוקי:
· התובע הבהיר בדבריו שלו כי מי שלגירסתו נטל מאיזור ביתו ובתי ילדיו את הפחים שנרכשו בכספם הפרטי היו "העובדים שמפנים את האשפה" וכי תביעתו הופנתה אל הנתבעת משום שפרטי הקבלן לפינוי האשפה לא היו ידועים לו. בעשותו כן, הפנה התובע את טענותיו אל "הכתובת הלא נכונה". זאת ועוד, טענת מנהל מחלקת התברואה, מר אבו עסבה, לפיה הוא בעצמו סיפק לתובע באמצעות עובדיו ולפנים משורת הדין, שני פחים חדשים, נשמעה לי אמיתית ומהימנה והתובע אף אישר אותה בחצי פה לאחר שקודם לכן טען כי כל פניותיו אל הנתבעת בעיניין זה לא זכו למענה.
...
במהלך הדיון שהתקיים בפני הציג התובע את התצלום ת/1 שלגרסתו ממחיש את מצב האזור בו אמורים הוא ובני משפחתו להשליך את אשפתם וטען כי עד היום הם "נאלצים להשאיר את הזבל בשקיות" וכי מנהל מחלקת התברואה במועצה, מר רפא אבו עסבה, לועג לו על כך שהוא "הולך לעורך דין בשביל כמה פחים".
את דרישתו לטיפול בחיבור ביתו ובתי ילדיו אל מערכת הביוב השכונתית, הסביר התובע בכך שהבתים אמנם חוברו בשעתם, אלא שמפלס הגבהים לא היה תקני, הדבר גרם לחזרת השפכים לכיוונם וכל הבטחות הנתבעת לתיקון ליקוי משמעותי זה, לא מולאו על ידה עד כה. לשאלתי כיצד הם מתמודדים עם משמעויות המצב שתואר על ידו בחיי היום יום שלהם, השיב התובע כי ילדיו "...כל יומיים שלושה חופרים בור, מזל שאנחנו בשטח פרטי ומסביב יש חומה, ופשוט אנחנו כמו שאומרים, סליחה על הביטוי, כמו בגיהינום".
נציג הנתבעת, מנהל מחלקת התברואה מר אבו עסבה הנ"ל, הגיב לטענות התובע בכעס באמרו:
"אני דוחה את כל הטענות... כל תושב במדינת ישראל דואג לעצמו לרכישת פחי אשפה. אין חוק שמחייב רשות מקומית לרכוש לו פחי אשפה. בכל זאת ואני עומד בפניו ושיסתכל לי בעיניים, בכל זאת הבחור קיבל ממני שני פחי אשפה, של 360 ליטר בחינם, למרות שכל תושב שרוצה פח אשפה משלם על זה כסף. התייחסתי אליו בטוב ונתתי לו על אחריותי שני פחי אשפה. העובדים שלי לקחו לו את זה עד לבית והוא כיוון אותם אל הבית שלו כשנסע לפניהם ברכב שלו. התובע המכובד הוא פנוי, פנסיונר, וכל הזמן יש לו דרישות מוזרות. פעם פח אשפה, פעם השכן עמד בצורה מוזרה, פעם חנו בצורה כזו ופעם בצורה אחרת... אין לנו פחי אשפה ציבוריים, כל תושב דואג לעצמו ואנחנו בגלל המצב הכלכלי הקשה, יש לנו זכיין, חברת "ויולה", החברה תרמה חמש מאות פחי אשפה של 110 ליטר.
בהקשר זה הוסיף מר ג'ורבאן ואמר: "...אני אישית הייתי בשטח יחד איתו. הבהרתי לו שזה מסוכן לחבר את הבתים של הבנים שלו למאסף ביוב הנמצא מערבית לבתים שלהם. יש לנו כביש במערב וכביש במזרח. הוא התעקש ואני רק בכדי לרצות אותו לקחתי קבלן ואמרתי לו שנעשה לו את זה ואמרתי לו שהוא יצטער על זה כי זה לא ילך, כי בדרך כלל מכסה של בריכת ביוב שמתחברים אליה צריך להיות נמוך מהחצר של הבית ומהריצוף. בסוף הוא אמר לי שאני צודק ואז אמרתי לו ההתחברות הזאת, אם זה לבית שלו ולבתים של הבנים שלו, צריך להתחבר לכיוון מזרח. אנחנו לפי הנוהל של הביוב, מחויבים להגיע עם הצנרת לחזית המגרש הגובל במקום. הבית שלו מחובר לביוב. המגרש שלו עם טופוגרפיה חזקה והכל עבודה ידנית. הפתרון הוא שהוא צריך לבצע על חשבונו קו פרטי מהבתים עד לבריכה כי זה אותו מגרש...".
בתגובה לכך העיר התובע כי היה זה מר ג'ורבאן שהמליץ בפניו "ללכת לבית המשפט" ואז הבהיר מר ג'ורבאן באמרו: "...אני הבטחתי לו שאעשה את כל המאמצים שאולי ארכוש לו בריכות ביוב על חשבון המועצה אבל לא יכולתי כי זה לא חוקי ולא עבר".
לאחר ששמעתי את טענות הצדדים ונדרשתי לראיותיהם מסקנתי היא כי דין התביעה – על שני חלקיה, להידחות.
משכך, לא נותר לי אלא לדחות את תביעתו בעניין זה גם כן.
סוף דבר, התביעה נדחית.
