תביעת קבלן בגין הפרת חוזה להקמת שלד בית

טענות התביעה התובעת טוענת כי בתאריך 27.10.10 נחתם בינה לבין הנתבע הסכם להזמנת עבודות בניה להקמת שני שלדים של בתי מגורים על מיגרש בשכונת עין שרה בנהריה, וזאת תמורת 1,000,000 ₪ בתוספת מע"מ אשר תשולם לפי היתקדמות הבניה כמפורט בהסכם.

הנתבע מכחיש את הטענה כי התובעת זכאית לפצוי מוסכם וטוען כי היא זו שהפרה את ההסכם בצורה בוטה וכעת מוסיפה חטא על פשע עם הגשת תביעה זו. עוד נטען כי הנתבע שילם למעלה מ- 10,000 ₪ לתובעת עבור עבודות נוספות שלא הוזמנו על ידו.

השוואה בין נספח א' לכתב התביעה לבין נ/1 מעלה כי ישנם שינויים נוספים בכתב יד שבוצעו כגון "הסכומים המופיעים בעמ' 3 בצד שמאל מחוץ לטבלה, פריט 7 בטבלה המילים שנוספו בכתב יד "חניונים, גדור צפוני", חותמת התובעת בתחתית עמ' 3 להסכם לצד חתימת הקבלן.

...

סיכום המערך הראייתי לאחר בחינת חומר הראיות בכל אחת מהסוגיות הנ"ל, ושקלול כל הנימוקים שפורטו לעיל, מתבקשת המסקנה כי התובעת, אשר נטל הראיה רובץ לפתחה, כשלה בהוכחת התמורה החוזית המוסכמת (לפי גרסתה 1,160,000 ₪ כולל מע"מ), וכן בהוכחת סה"כ שווי העבודות (1,142,832 ₪), אשר, לפי גרסתה, ביצעה עבור הנתבע בהתאם להסכם שבין הצדדים במסגרת הפרויקט נשוא התביעה.

סוף דבר מכל האמור לעיל, אני מחליט לדחות את התביעה.

התובעת תשלם לנתבע הוצאות משפט בסך 7,500 ₪.

בסעיף 2.2.1 להסכם המכר, בהצהרת הקונה נקבע כי: "...הוא בדק את הממכר מכל הבחינות ומצאו לשביעות רצונו המלאה לרבות מצבו הפיזי, התיכנוני והמשפטי, והוא מוותר בזאת על כל טענה ו/או תביעה כלפי המוכר באשר לכל האמור לעיל, וכל זאת בכפוף לנכונות הצהרות המוכר ולקיום כל התחייבויותיו על פי חוזה זה, ולמעט פגמים נסתרים". בהמשך, בסעיף 3 להסכם המכר נקבע כי הנתבעים מוכרים לתובעת את זכויותיהם בבית במצבו כפי שהוא (as is) במועד חתימת הסכם המכר.

עוד קודם לחתימת הסכם המכר, נחתם ביום 6.8.2009 הסכם בין הנתבעים לבין הקבלן לבצוע עבודות בניית השלד של בתי המגורים במיגרש וכן עבודות נוספות, לרבות ריצוף, חפוי ואיטום (הסכם לבצוע עבודות הבנייה צורף כנספח להודעת צד ג').

לטענתה, הנתבעים בנו את הבית באמצעות הקבלן על מנת למכרו ולפיכך הם עונים על הגדרת "מוכר" בהתאם לחוק המכר (דירות), תשל"ג - 1973 (להלן: "חוק מכר דירות") וחלות עליהם החובות מכוח חוק זה. עוד טענה התובעת כי הנתבעים הפרו את הסכם המכר ובנוסף טוענת לאחריותם מכוח דיני הנזיקין.

המחאת זכויות טענה נוספת של הנתבעים היא כי במסגרת הסכם המכר המחו לתובעת את כל זכויותיהם כלפי הקבלן ולפיכך, ככל שקיימים ליקויים, על הקבלן האחריות לפצוי בגינם.

המחאת זכויותיהם של הנתבעים לתובעת הקימה לה זכות תביעה עצמאית כלפי הקבלן (סעיף 1 לחוק המחאת חיובים, תשכ"ט - 1969 וכן ראו ת"א (מחוזי - י-ם) 3297/01 כהן נ' אנגל חברה לקבלנות כללית בע"מ (30.3.2007)).

...

פיצוי בהתאם לחוות דעת המומחה מרטון (1) הנתבעים ישלמו לתובעת סך של 2,925 ₪ בגין ליקויי הבניה וזאת בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום מתן תשובות המומחה מרטון לשאלות ההבהרה (8.4.2018) ועד למועד התשלום בפועל.

ההודעה לצד ג' מתקבלת באופן חלקי.

אני מחייב את הקבלן לשלם לנתבעים את הסכומים שהנתבעים חוייבו לשלם לתובעת, בגין הסכומים שנפסקו בסעיפים 62א(3), 62ב(2), 62ג' ו – 62ד' לפסק דין זה. הסכום הנ"ל יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום המלא בפועל.

הנתבעת היתקשרה עם קבלן שלד בשם רמי בקר ("קבלן השלד"), בהסכם פאושלי להקמת שלד הבניין מתחילתו ועד סופו.

יצוין, כי הנתבעת לא התייחסה במסגרת ההליך לפרטי ההסכם בינה לבין קבלן השלד או בין קבלן השלד לחברת המנופים ולא הגישה את ההסכמים כראיות, והפרטים הנזכרים לקוחים מפסק הדין שניתן בתביעה שהגישה הנתבעת נגד קבלן השלד, שתפורט להלן.

הגישה המקובלת בפסיקת בתי משפט השלום היא, כי כאשר מסכימים הצדדים על דחיית מועד המסירה במסגרת הסכם שינויים, נידרש יחס סביר בין השינויים לבין תקופת הדחייה (ראו למשל, ת"ק (תביעות קטנות ראשל"צ) 5619-06-17 כהן נ' צרפתי שמעון גפן בע"מ (19.11.2017); ת"ק (תביעות קטנות פ"ת) 40-07-18 מסרמן נ' יעקבי יוניברסל ייזום והשקעות בע"מ (28.10.2018)‏‏; ת"א (שלום ת"א) 4903-05-17 דלל נ' אוניל בניה בע"מ (8.9.2019); ת"ק (תביעות קטנות ת"א) 27656-01-18 סובוביץ נ' דניה סיבוס בע"מ (7.8.2018); ת"ק (תביעות קטנות חד') 10464-09-18 דוידוביץ נ' עמרם את מסיקה יזמות ובניה בע"מ (24.2.2019)).

מובן, כי ככל שהקונה סבור כי הנזק שניגרם לו בפועל גבוה מהפצוי הסטאטוטורי, בידו לתבוע פיצוי "רגיל" בגין הפרת חוזה (ככל שיש לו עילה לכך).

...

לפיכך, דין תביעת התובעים לפיצוי נוסף להידחות אף מבלי להידרש לשאלת תוקפו של סעיף 8 לנספח השינויים, השולל את זכות הקונה לפיצוי העולה על זה הקבוע בסעיף 5א לחוק המכר (דירות).

סוף דבר הנתבעת תשלם לתובעים פיצוי כדלקמן: לתובעת 1 סך של 179,550 ש"ח; לתובעים 3-2 סך של 189,750 ש"ח; לתובע 4 סך של 169,166 ש"ח. לסכומים האמורים יתווספו הפרשי ריבית והצמדה מיום 19.11.2018.

בנוסף, תשלם הנתבעת לתובעים את אגרת המשפט כפי ששולמה, וכן הוצאות ושכר טרחת עורך דין בסך כולל של 15,000 ש"ח לכל אחד מהתובעים (כאשר התובעים 3-2 נחשבים לאחד).

ביום 22.8.2019 נחתם בין התובעת לבין הנתבעת הסכם (צורף כנספח ג' למוצג ת/1 וכן כנספח א' למוצג נ/1; להלן: "ההסכם"), לפיו תעמיד הנתבעת לרשות התובעת עובדים לצורך ביצוע עבודות שלד להקמת 12 יחידות דיור בשישה מבנים בשכונת שחמון באילת (גוש 40130, חלקה 1; להלן: "האתר").

מכיוון שהעבודות מושא ההסכם שבבסיס תביעה זו הן עבודות שלד ולא עבודות גמר, עולה שבאותו שלב כבר סיים הקבלן החדש את ביצוע עבודות השלד, כך שהיה באפשרות התובעת בנקל להגיש חשבוניות המעידות על תשלומים ששילמה לקבלן החלופי.

כל זאת בהעדר הסבר מניח את הדעת להמנעות שכן: "... כלל נקוט בידי בתי המשפט מימים ימימה, שמעמידים בעל-דין בחזקתו שלא ימנע מבית המשפט ראיה, שהיא לטובתו, ואם נימנע מהבאת ראיה רלבאנטית שהיא בהשג ידו, ואין לכך הסבר סביר, ניתן להסיק, שאילו הובאה הראיה, הייתה פועלת נגדו. כלל זה מקובל ומושרש הן במשפטים אזרחיים והן במשפטים פליליים, וככל שהראיה יותר משמעותית, כן רשאי בית המשפט להסיק מאי-הצגתה מסקנות מכריעות יותר וקיצוניות יותר נגד מי שנימנע מהצגתה." (ע"א 548/78 אלמונית נ' פלוני, פ"ד לה (1) 736, 760 (1980)) בעניינינו התובעת לא נתנה טעם מדוע נימנעה מלהגיש את החשבוניות עבור התשלומים ששילמה לקבלן החדש.

משכך, אני דוחה את טענת התובעת ברכיב נזק זה. לפני סיום אעיר, כי מרבית הנזקים שנטענו על-ידי התובעת בתביעה זו הם נזקים מיוחדים, דהיינו, נזקים שכבר התגבשו בעבור הוצאות שנטען כי התובעת נאלצה להוציא נוכח הפרת ההסכם על-ידי הנתבעת (בכך שהנתבעת עזבה את אתר העבודה ביום 22.1.2020).

...

משכך, אני דוחה את טענת התובעת ברכיב נזק זה. לפני סיום אעיר, כי מרבית הנזקים שנטענו על-ידי התובעת בתביעה זו הם נזקים מיוחדים, דהיינו, נזקים שכבר התגבשו בעבור הוצאות שנטען כי התובעת נאלצה להוציא נוכח הפרת ההסכם על-ידי הנתבעת (בכך שהנתבעת עזבה את אתר העבודה ביום 22.1.2020).

ה - סופו של דבר נוכח כל המפורט לעיל, אני מקבלת את התביעה במקצתה.

הנתבעת תשלם לתובעת סכום של 19,909 ₪ (סכום היתר ששולם לנתבעת בגין העבודות מושא ההסכם; סכום זה כבר כולל הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה ועד היום).

כנגד הנתבעת 1 הוגשה התביעה בהתרשלות בבחירת בעלי המקצוע השונים שנבחרו על ידה בהקמת הבית והפרת התחייבותה למסור לתובעים בית ברמה ובטיב כפי שהתחייבה; כנגד הנתבעים 2 ו-3 בגין הפרת הסכם הקבלנות, נספח ב' לתצהיר עדות ראשית של התובע 1 [להלן: "ההסכם"] והתרשלותם בבניית הבית ובכך שלא פעלו בהתאם לתוכניות הבניה והנחיות המפקחים בשטח; כנגד נתבע 4 בכך שלא התאים את תוכניות הקונסטרוקציה למצב השטח, לא הנחה את הנתבעים 2 ו-3 כראוי והתרשל בתכנון ובפיקוח על ביצוע עבודות הבניה; כנגד הנתבע 5 בגין התרשלות בעבודות הפיקוח על בניית הבית ובכך שלא וידא שהעבודות יבוצעו בהתאם לתוכניות; כנגד הנתבעת 6, בגין הפרת התחייבות מכוח פוליסת הביטוח של התובעים בכך שסרבה לפצותם בגין הנזקים לבית.

הנתבעים 3-2 חוזרים וטוענים בסיכומיהם כי יש לדחות התביעה כנגדם מטעמי היתיישנות ושיהוי, שכן בניית שלד הבית נסתיימה בחודש מאי 1993, הסדקים נתגלו בשנת 1995 לאחר שעברו התובעים להתגורר בו ואילו התביעה הוגשה רק בחודש אוגוסט שנת 2000, בחלוף יותר משבע שנים לאחר גמר ביצוע השלד ותוך שהוי, עת שהתובעים לא פנו לנתבעים 3-2 באשר לליקויים הנטענים עד להגשת כתב התביעה.

...

לאחר שעיינתי בחשבונית נשוא הטענה ובחקירות לגביה, שוכנעתי גם אני כי אין בטיעון בעניין זה בכדי להפחית מסכום העלות המוכח של כלל התיקונים, כפי שאושר כמוצדק על ידי המהנדס ארדיטי ועל ידי המומחה.

יחד עם זאת, כאשר בסופו של יום הוצגו ראיות להוכחת העלויות בהם נשאו התובעים בפועל, כאשר אין סיבה להניח כי התובעים ביקשו להעמיס על עצמם הוצאות מיותרות, כאשר הוכח כי הוצאות אלה אושרו על ידי המהנדס ארדיטי וכאשר מומחה בית המשפט אישרן, אפילו בדיעבד, אזי שוכנעתי כי התובעים עמדו בנטל האזרחי להוכחת נזקיהם הכוללים, שהם בסכומי החשבוניות שהציגו.

אף שוכנעתי כי ביצוע התיקונים השונים והחפירות ביסודות הבית הסבו לתובעים, אשר התגוררו בבית בכל עת התיקון, עוגמת נפש ואי נוחות.