תביעת קבלן אינסטלציה נגד קבלן ראשי בפרויקט בנייה

הנתבעת 2, אלקטרה, היא חברה פרטית שעוסקת בבצוע עבודות בניה כקבלן ראשי בפרויקטים שונים, ואשר היתקשרה עם קבלנים שונים לבצוע עבודות נידרשות בפרויקט "טיילת דוד" בת"א. הנתבעת 3, רפאל מערכות לחימה מתקדמות בע"מ (להלן: "רפאל"), היא חברה ממשלתית שעוסקת בפתוח וייצור אמצעי לחימה למערכת הבטחון, ואשר היתקשרה עם קבלנים שונים במסגרת פרויקט בניית מבנה מעבדות.

כך למשל היתקשרה עם קבלני שלד, קבלני חשמל, קבלני אינסטלאציה ועוד.

ראו: "בתקופה הראשונה (כשנה וחצי) התובע עבד באתר הבניה של הנתבעת 2 באמצעות הנתבעת 1 ואח"כ באתר הבניה בקרית מוצקין של הנתבעת 3 גם דרך הנתבעת 1, והן שותפות בהעסקתו של התובע, ולכן תביעה זו מוגשת גם נגדם" (סעיף 2 לכתב התביעה).

...

לאחר שקילת טענות הצדדים, מצאנו כי מתקיימות נסיבות חריגות בהן יש לקבל את הבקשה ולמחוק את התביעה נגד רפאל ואלקטרה על הסף, ונפרט.

יפים לעניינו הדברים שנקבעו בבר"ע 59941-11-14 אטורה תעשיות בע"מ - יורם שיטרית (19.10.15): "נקודת המוצא לדיון בבקשה לסילוק על הסף מחמת העדר עילה היא כתב התביעה שהוגש על ידי התובע, ועל בית הדין לבחון האם בהנחה שהתובע יוכיח את טענותיו שבכתב התביעה יוכל לזכות בתביעתו. בנסיבות בהן חסרות בכתב התביעה עובדות מהותיות לביסוס עילת התביעה הנטענת או כאשר העובדות המפורטות בכתב התביעה אינן מקנות לתובע את הסעד הנתבע על ידו, דין התביעה להימחק על הסף בשל העדר עילה (גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה 11, 2013, ע' 374 – 375; להלן - גורן)". לאור כל האמור, מתקבלת הבקשה לסילוק התביעה נגד הנתבעות 2 ו-3 על הסף.

רקע: זוהי תביעה לפצוי בגין ניזקי גוף שנגרמו לתובע תוך כדי ועקב עבודתו בשירות הנתבע 1 – קבלן לעבודות אינסטלאציה; התובע, יליד 16/10/1962, טען בתביעתו, כי בתאריך 10/04/97, עת שעבד בתוך תעלה בעומק כ-5 מר', אבני וגושי עפר שהוערמו על שפת התעלה נפלו על גבו (להלן: "התאונה").

הנתבעים הגישו הודעת צד ג' נגד חברת כוכב הדרום בע"מ, בטענה שזו הייתה היזם ו/או הקבלן הראשי ו/או מבצע הבניה בפרויקט נשוא התביעה, וכמי שהייתה בעלת השליטה והמפקחת על העבודות באתר העבודה.

...

מנגד טענו הנתבעים, שאין לפצות את התובע בסכומים כלשהם בגין ראשי נזק אלה, מאחר והתאונה הוכרה על-ידי המל"ל כתאונת עבודה, והוצאות מעין אלו מכוסות על ידי המל"ל. בהתחשב בכך שלא הוצגו ע"י התובע קבלות כלשהן, מלבד קבלה על סך 1,000 ₪ מ-22/05/2003 בגין חוות דעת רפואית, ובהתחשב בכך שבעקרון הוצאותיו הרפואיות של התובע, וכן הוצאות הנסיעה לשם קבלת טיפוליים רפואיים, מכוסות על ידי המל"ל; אך מאידך בהתחשב בטיפולים הרפואיים הממושכים שכללו אשפוזים, ניתוחים, ומעקבים רפואיים ממושכים, הנני קובע את סכום הפיצוי בגין הוצאות רפואיות ונסיעות, לעבר בלבד, על דרך האומדנא, בסך 6,000 ₪.

עם זאת, ונוכח הבהירות בקביעות הוועדה הרפואית מטעם המל"ל, אלך בעקבות קביעות המל"ל. בסופו של דבר מנחה אותנו הכלל שיש לנכות מהפיצויים כל סכום שהמוסד רשאי לתבוע מן הצד השלישי.

לסיכום, הנני מחייב את הנתבעים וצדדי ג' לשלם לתובע פיצוי בסך 314,372 ₪.

לפניי תביעה כספית על סך 1,368,710 ₪ אותה הגישה א. מי-עד בע"מ, ח.פ. 513469239 (להלן: "התובעת " ו/או "מי-עד"), נגד "גינדי החזקות פרויקט המשתלה בע"מ" ח.פ. 514412253 (להלן: "נתבעת 1 " ו/או "גינדי") וכנגד "מליבו בניה בע"מ" ח.פ. 511346819 (להלן:" נתבעת 2 ו/א ו"מליבו") בטענה להטעיה, מצג שוא וחוסר תום לב. התובעת הינה חברה בע"מ הרשומה כדין בישראל , העוסקת בין היתר, בבצוע עבודות קבלניות בתחום האינסטלציה הסניטרית וכיבוי אש. נתבעת 1 הינה חברה יזמית בתחום הנדל"ן למגורים שיזמה את הקמת פרויקט "גינדי LIFE " בשכונת המשתלה בתל אביב ברח' וילנסקי 43, (להלן: " הפרויקט").

בנסיבות אלו, כך לטענתה, אין כל יריבות בין התובעת לגינדי ואין כל עילת תביעה כנגד גינדי, ולכל היותר יכולה להתקיים עילת תביעה רק כנגד הקבלן הראשי בפרויקט.

...

לטענת התובעת, מנהלה נעתר לבקשה, ועל סמך הבטחתו והתחייבותו של חסון, התובעת המשיכה בביצוע העבודות והגישה לנתבעת 1 ביום 3.2.16 חשבון בגין העבודות שבצעה בחודש ינואר 2016 בסך 663,541.89 בתוספת מע"מ. (נספח 2 לכתב התביעה).

אני סבורה כי יש לראות בהסכם מיום 10.2.16 כהסכם ראשוני אשר היה אמור להוביל בסופו של יום להסכם סופי, כאשר טיוטות ההסכם הוחלפו בין הצדדים ודומה כי חתימה על ההסכם הייתה רחוקה כפסע.

לסיכום הדברים, מצאתי לקבל טענתה של התובעת בדבר הסתמכותה על מצגי נתבעת 1 בצורה חלקית בלבד, ורק בקשר לשלב הטרום חוזי המקנה פיצויי הסתמכות.

סוף דבר התביעה מתקבלת בחלקה .

עמד על כך בית המשפט העליון בע"א 3392/93 אבולהיג'א נ' אלון הגליל - מושב עובדים להתישבות חקלאית שיתופית בע"מ (25.12.2000)‏‏: "אכן, מעמדו המיוחד של בעל המיקצוע המפקח על ביצוען של עבודות בנייה עשוי להטיל עליו חובות מיוחדות... דברים אלה נכונים ביתר שאת כשמדובר במי שמרכז את הפיקוח על הפרויקט כולו, המבוצע על-ידי מספר רב של קבלני משנה... אולם משמעות הדבר אינה מתן פטור גורף לקבלן המבצע או הטלת אחריות בלעדית (מוחלטת או מוגברת) על המפקח; סטנדרד ההיתנהגות של המפקח, כאיש מיקצוע, נמדד ביחס לזה של בעל המיקצוע הסביר באותן הנסיבות... אחריותו של בעל המיקצוע אינה אחריות מוחלטת. זו אחריות על בסיס של אשמה. היא תקום רק אם לא עמד בסטנדרד האמור". הינה כי כן, כאשר אין בפרויקט קבלן ראשי, והמפקח מופקד על ניהול קבלני המשנה, הדבר משליך על אופי תפקידו וממילא גם על הקף אחריותו.

עוד אציין, כי לא מצאתי כל ממש בטענת הנתבעים בסיכומיהם, כי העובדה שהתובעים הסכימו לדחיית התביעה נגד קבלן האינסטלציה וקבלן האיטום מהוה הודאת בעל דין ביחס לעילת התביעה כלפי הנתבעים.

...

בנוסף, ישלמו הנתבעים לתובעים שכר טרחת עורך דין בסך 30,000 ש"ח. הסכום נקבע בהתחשב מצד אחד בהיקף הדיון בתיק ובסכום שנפסק, ומצד שני בפער בין הסכום שנפסק לסכום התביעה.

סוף דבר הנתבעים ישלמו לתובעים סך של 293,660 ש"ח, בתוספת הפרשי ריבית והצמדה ממועד הגשת התביעה.

בנוסף, ישלמו הנתבעים לתובעים את אגרת המשפט היחסית עבור הסכום שנפסק, סך של 11,558 ש"ח בגין הוצאות מומחים ושכר טרחת עורך דין בסך 30,000 ש"ח. זכות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 60 יום.

רקע עסקינן בתביעה לפיצויים בגין ניזקי גוף, שנגרמו לתובע 1 ביום 8.1.17 במהלך עבודתו כעוזר טייח אצל הנתבע 1, קבלן משנה של הנתבעת 2, בעבודות טיח שבוצעו באתר בנייה ברחוב ברנדה 25 בפתח תקווה (להלן: "אתר הבניה", "הפרוייקט").

כך גם יתר קבלני המשנה, חשמל, אינסטלאציה היו קבלני משנה של הנתבעת 2.

על הנתבעות 1-2 מוטלת החובה לבצע הדרכת בטיחות בעבודה של העובדים באתר הבניה, כאשר הנתבע1 , נושא בחובה זו מתוקף היותו המעביד כלפי עובדיו והנתבעת 2, מתוקף היותה מבצעת הבניה באתר, מזמין העבודה והקבלן הראשי של הפרויקט אשר מחזיקה ומנהלת את הבניה באתר.

התביעה כנגד הנתבע 1 נדחית ללא צו להוצאות, נוכח "בליעת" סכום הנזק בתגמולי המל"ל. הסכומים שנפסקו ישולמו על ידי הנתבעים תוך 30 ימים מקבלת פסק הדין ובהעדר יישאו הפרישי הצמדה וריבית ממועד מתן פסק הדין ועד לתשלום המלא בפועל.

...

על כן, התביעה כנגד הנתבע 1 נדחית.

סיכום בהתאם לפסק הדין אני מחייב את הנתבעים 2 ו-3 יחד ולחוד לשלם את הסכומים הבאים: מחייב את הנתבעים 2-3, לשלם לתובע 1 פיצוי בגין הנזקים כפי שפורט בפסק הדין, בסך של 101,496 ₪.

התביעה כנגד הנתבע 1 נדחית ללא צו להוצאות, נוכח "בליעת" סכום הנזק בתגמולי המל"ל. הסכומים שנפסקו ישולמו על ידי הנתבעים תוך 30 ימים מקבלת פסק הדין ובהיעדר יישאו הפרשי הצמדה וריבית ממועד מתן פסק הדין ועד לתשלום המלא בפועל.